בן ימין קסד

מוסיף ואת חמשיתו דחוטאים ומחטיאים למכוע שמיעת מקרא מגילה וכיוצא. וכבר מצינו לגדולי הראשונים ז"ל שלא היו חוששין לזה כמ"ש הבאה"ט ז"ל דמוהרי"ל לא היה חושש להכות המן והיינו אף כמנהג הקדום במחיקת שמו או צורתו וכ"ש וק"ו למנהג עירנו זאת דאין כאן שום מחיקה ואוחזין מעשה אבותיהם ברגליהם דודאי אין בזה אפי' סרך מצוה ונהפוך הוא דהוא זילותא רבה לגבי קב"ה ושכינתיה והגאון המפו' כמוהרח"פ זלה"ה בס"ה רוח חיים ח"א בסי' זה כתב וז"ל. אם לא ישתוק בשעה שמכין המן הפסיד השומע שאין לו מגילה ואם ישתוק הוא הפסק דאסור לכתחילה להפסיק יותר מכדי נשימה כו' באופן דהוא רחוק לשכר וקרוב להפסד. ושוב בא לידי ס' יפה ללב לרבין חסידא כמוהרי"פ נר"ו וראיתי לו בסי' זה שהאריך הרחיב בגנות מנהג זה וכתב דבש' תרל"ה כה עשו מעשה באיזמיר יע"א עיר ואם בישראל בהסכמת ממוני ורבני העירה יע"א לבטלו מכל וכל ותעלוזנה כליותי וא"כ גם אנחנו למה נגרע להיות עדיין נבזים ונכלמים בעיני האומות כאנשי תהו ונחלל שמו יתברך בעיניהם במנהג שאין בו שום שורש ויסוד אלא דזה עומד לנגדנו מ"ש הרב כ"ר ז"ל בספר מדרש אליהו דח"ן סע"ד וז"ל. גם יובן עם זה מנהגם ש"י כשמזכירים המן בקריאת המגילה מכים ברגל בארץ והוא לרמוז שמכה ומשפיל בעקבותיו להמן שהוא מהקלי' עבה שבעקבים וע"י כך מגיע חולשא ותשות כח להקלי' ונמצא שמנהגם ש"י יש להם שורש וע"כ כ' הרב בעל המפה ז"ל שאין להלעיג על שום מנהג של פורים יען כי לכל מנהג יש לו שורש וענף עכ"ל אולם גם לזה יש לדון ולו' דה"ד בדורות ראשונים דאכשור דרי וכל כונתם לשם מצוה וביראת ה' על פניהם לא כן עתה דאחסור דרי והשיאו הענין לד"א להנהיג שחוק והיתול בבית ה' הא ודאי אמינא ולא מסתפינא דאם היה רואה הרב ז"ל מנהג דורינו זה ורוב חרפתינו הוא היה נאזר בגבורה לבטלו משום כל הני חורבי דנפקי מיניה כמ"ש בעניותין וע"ז נאמר אין לנו עסק בנסתרות ומקבלין שכר על ביטולו שהכל לפי הזמן והמקום. הנלע"ד כתבתי להלכה ולא למעשה עד שיסכים עמי אדוני נר"ו יען רבים מאנשי עירנו מת מתיהדים לאסור לבטל המנהג הזה כי מרגלא בפומייהו לו' מנהג ישראל תורה היא אל תבוז כי זקנה אמך אל תטוש תורת אמך. הנח להם לישראל וכיוצא וחוששני כי ילעי'זו חס'רים ירנ'ינו אבתראי כי מה כחי לבטל מנהג אבותינו אשר קטנם עבה ממתני ולו חכמו ישכילו זאת כי שנא ושנא בין דורות הקודמים לדורינו זה כי הן בעון בזה"ז אין נסתר דבר מהעמים כי היאודים בעצמם מגלים להם כל מסתרי עבודתינו בכל מכל כל מה שלא היה מקדם. ועוד כי בזה"ז רצון אדונינו המלך יר"ה הוא שיהיו כל האומות שוות באחוה כו' כמ"ש בס' יפה ללב שם וע"כ לפי הזמן החדש ולפי המקום החי'וב מוטל על המורה לגדר ולתקן שלא יתבזה כבודו ית' וישר' עמו בין העמים חלילה ובבאה"ט סקט"ו כ' בשם הרמ"א בתשו' דאם נשתנה הענין מאשר היה בזמן הראשונים רשאים לשנות המנהג לפי הזמן. וגם הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תרמ"ה כ' משם הריטב"א וז"ל אבל המנהג להקל לעולם אין חוששין לו ואפי' היה עפ"י גדולים שבעו' כל שנראה בו צד איסור לחכם בעל הוראה אשר יהיה בימים ההם שאין לנו אלא השופט שיהיה בימינו עכ"ל. וע"כ אם ייטיבו דברי בעיני אדוני אח"לי יכונו שישלח דברו הטוב בכל תוקף לי לשמי להנתן דת שכן ראוי לעשות לבטל המנהג הזה מכל וכל ואז ישמח לבי גם אני והפעם אודה את ה' שאזכה להרים חרפה וקלון מאומתינו העבריה וכגון דא צריכה רבה הכ"ד המדבר לכבוד ה' ועמו ישראל המיחל בנכתו ותשובתו בכח האל המבד ישראל רחמים חיים יאודה ישראל ס"ט הסכמת הרב הגדול ר"מ ור"מ בעו'בי איזמיר יע"א. סי' ב לנשיאי העדה הגבירים החכמים הרמים גזברי וגבאי הקהילות קדושות מעו"בי א"י רודיס יע"א. ומלכם בראשם הרב המובהק בנן של קדושים כמהר"ר רחמים חיים יאודה ישראל נר"ו יחד כולם ונחלו לעולם כיר"א. לפנים הא'רש שלמי צבור והיחיד ומודע לבינה כי הגם דמח"ק אינה תחת ממשלת איזמיר יע"א כמו יו'זיל חיס'אר ומאגנאציאה וכיוצא בהם. מ"מ דור דור נוהגים מטיבותייהו להיות נגררים בתר איזמיר בכמה דברים ומה גם לגבי דידי דהיתי שם ונשאר אהבתינו עמהם כמו שהם יחידי עירנו כי על כן באתי להודיע להם כי מזה שנים שנכנסתי לשרת בקדש דאני עושה כרוז בשבת זכור בכל בתי כנסיות לבל יכו בפרשת זכור ברגליהם כלל כ"א אחר גמר לא תשכח קודם ברכת התורה שלאחריה מעט מעט ברגליהם ברפיון רגלים לא בחוזק וכן בליל פורים אחר ברכות המגילה שלאחריה כשאומרים ארור המן ותו לא דהגם דהיה המנהג להכות כאשר הובא בראשונים ואחרונים עד ס' מועד לכל חי סי' ל"א אות צ"א מ"מ עתה דנתרבה העם והתינוקות מכים בפטיש בשגעון ואיכא תלתא דפורענותא אחת דעוברים על לא תעשון כן לה' אלהיכם ושוברים ונותצים אבנים יקרות וספסלים של ביהכ"ן דאפילו להדיוט איכא משום בל תשחית ב'. דמבלבלים הקריאה ואינם יוצאים ידי חובה. ג'. דהטעם שמעו עמים ירגזון עתה דכל האומות באהבה וחבה ועל הרוב מתקרבים מחשובי אוה"ע כדי לראות איכא איבה ושנאה וכל כי האי מצוה לבטל המנהג הזה דכשהוקבע המנהג מעיקרא לא הוקבע כשיעור הזה דהפריזו על המידה לעשות קולות ושב'רים ומלבד דכך אנו נוהגים באיזמיר מקרב שנים גם מצד השררה שמעתי מרננים על המנהג ההוא ובכן לעצתי יקחו ויכריזו בכל הקהילות בשבת זכור כמו שאני עושה פה איזמיר יע"א שלא להכות כלל אפילו ברגלים. ובליל פורים דיעמדו השמשים בפתח הבית הכנסת ולא יניחו לשום תינוק שיכניס שום פטיש לתוך בית הכנסת אפילו בעזרה וזה דרך ישכון אור דכיון שניתן רשות למשחית כו' ואם כן הטוב טוב שלא יהיה בידם שום פטיש והוא כבוד לאומה ישראלית ולא יהיה בלבול בקריאתם ולא יגרמו שום. נזק לבתי כנסיות חסיה נפשי דיקבלו דברי בספ"י ויעשו גזרה שוה בכל חו"ת ועליהם תבא ברכת טוב ובשמחה יעשו את הפורים ויז"ל רנ"ו ברב עז ושלום. הצעיר אברהם פאלאג'י ס"ט הסכמת בי דינא רכא דעיה"ק ירושת"ו סי' ג' הן כל יקר ראתה עינינו דברי מע' הרב הפוסק אור היר"ח נר"ו מעי"ת רודיס יע"א על אודות המנהג הנהוג להרעיש את העולם ולהכות בשבתות של ס' בשלח וש' זכור וס' כי תצא בכל כחם בהזכיר השליח צבור שם עמלק וברגליהם מבלבלים את הצבור ולא ישמעו לקל הקורא וביום פורים ולילו עמו עורכים עצים והתינוקות בשומעם קול קורא המן המן ממהרים להכות בקרדומות אשר בידם ומבלבלים את הצבור והרב הפוסק נר"ו כתב ה' דברים רעים היוצאים ממנהג זה ובשביל זה רוצה לבטל המנהג הזה והביא ראיות שמותר לבטל מנהג הזה כאשר כתוב בד"ק ואני הצעיר החותם הראשון שבאתי מן המערכה אני מוסיף הקלקול היוצא מהכאה הזאת שנוהגים קודם סיום ברכה אחרונה של המגילה לא הספיק לו' ברוך אתה ה' כו' האל המושיע מתחילים להכות בקרדומות