בקע לגולגלת )התנ"ך) קע

שם על ר"ן ורחב"ע מזה הכתוב. אם יש מקום לפירוש ה זה של הראב"ע. ואם אמנם מצינו בתלמוד פסחים (דף צ"א ב') דאמרינן אליבא דר' יוסי שם וכתיב בפסח שני ונכרתה וגו' " הרי משמע לכאורה. דדעת ר' יוסי הוא לפרש הקרא כפי' הראב"ע הנ"ל אבל כבר כתב רש"י שם בד"ה וכתיב בשני וכו' דגם ר' יוסי כרבי ס"ל דונכרתה אראשון קאי. מיהו כי קרבן ה' וגו' קאי אשני וכנ"ל ויעויי"ש. וא"כ לפי' "המקור חיים' והמנחה בלולה יהיו דברי הראב"ע נגד דעת התלמוד דלדעת התלמוד לא יתכן פי' זה וכמש"כ. ועוד דגם בלא"ה לא יתכן הבאור הנ"ל. כיון דהוא גם נגד ההלכה. לפי"ז מוכרח דטמא או מי שהיה בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא עשה גם את הפסח שני. חייב כרת וכנ"ל. והרי להדייא פסק הרמב"ם (בפ"ה מה' ק"פ. ר"ב) דמי שהיה טמא או בדרך רחיקה. ולא עשה את הראשון. אעפ"י שהזיד בשני אינו חייב כרת. וא"כ אין כל יסוד נכון לבאור בעל מקיר חיים" ובעל מנחה בלולה" הנ"ל

אולם בענ"ד נ"ל אשר דברי הראב"ע נכונים מאד. ויתבררו ויצרפו הדברים ע"פ מש"כ הרמב"ם בפי' המשנה בפסחים (רפ"ח) וז"ל. כשהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא עשה את השני. אינו חייב כרת. לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו לשון כרת. ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת. וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת. כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא. או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו ית' והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וגו' עכ"ל. הרי לנו מפורש שגם הרמב"ם מפרש הפסוק הנ"ל כהראב"ע. וכמו שמדייק הרמב"ם בלשונו הזהב ואומר כי לשין התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה וכו' ואיננו אומר. כל מי שלא היה טמא ולא היה בדרך רחוקה. וא"כ י"ל שפיר דכוונת הראב"ע הוא לפרש את הכתוב הנ"ל בפשיטות כדברי הרמב"ם. ויסודי ביאורו נשענים על הפשט ועל ההלכה. ואין כל נפתל יעקש בדבריו מעתה. דהנה הוקשה להראב"ע להרמב"ם. א)למה כתבה התורה טמא ובדרך רחוקה ולא ילפינן זה מזה וע"כ דה"ט. משום דגלי רחמנא תרי גווני. יש בזה מה שאין בזה. דזה [הטמא] אינו ראוי מחמת איסור. וזה [שהיה בדרך רחיקה] אינו יכול. ובכל אופן כשאי אפשר לו לעשות הפסח הראשון יעשה השני וכמש"כ בספר קול הרמ"ז במס' פסחים שם ויעויי"ש. ולפי"ז פירשו הראב"ע והרמב"ם דגם במזיד הודיעה לנו התורה הני תרי גווני הנ"ל. דבכל אופן הוה מזיד. כשזה ראוי וזה יכול וכאשר יתבאר. ולכך נקט הקרא במכיון לצייר הני תרי גווני דמזיד בטמא ודרך רחיקה גופייהו לאשמעינן כנ"ל, ב) הוקשה להם למה לא כתבה התורה (בפסוק י"ג) ובדרך רחוקה" "לא היה" כמו למעלה ובפסוק יו"ד) ? לכך' פירשו כנ"ל להגדיל הרבותא בכל צדר, ור"פ הפסוק לדעת הראב"ע והרמב"ם והאיש אשר הוא טהור' [ר"ל. אבל האיש שהיה טהור בפסח ראשון ואף שהיה בדרך. אך בדרך קרובה. דהיינו פחות מט"ו מיל. שהיה יכול להגיע לירושלם אחר חצות. הרי זה מזיד בראשון. וחייב כרת אם לא יעשה את השני וכמש"כ הרמב"ם (בפ"ה מה' ק"פ. ה"ב. וה"ט) יעיי"ש, "ובדרך לא היה" (ר"ל. או מי שלא היה כלל בדרך,. בפסח ראשון רק בביתי. ואף שהיה טמא במקצת. אך באופן שהיה ראוי ליטהר ולא טבל אלא ישב בטומאתו. עד שעבר זמן הקרבן. הרי זה מזיד בראשון וחייב כרת אם לא יעשה את השני. וכמש"כ הרמב"ם להדיא (שם. ושם. ה"ד) יעיי"ש. ולפי"ז מצינו גם במזיד ג"כ הני תרי גווני הנ"ל. ובעבור זה חלקו הראב"ע והרמב"ם את הקרא הנ"ל לשנים. דבא זה ולמד על זה. ולכך לא נקט כאן מלת "רחוקה" דמשמע. ובדרך לא היה כלל. משא"כ "בטהור" מיירי שהיה בדרך קרובה. וכמו כן "ובדרך לא היה" משמע אבל היה טמא במקצת. וכנ"ל וחדל לעשות הפסח ונכרתה' [ר"ל כשהיה מזיד כנ"ל. ואפ"ה לא עשה את הראשון. חייב כרת.] "כי קרבן ה' לא הקריב במועדו" [ר"ל ואם גם לא עשה את ש הפסח השני אז] "חטאו ישא' [ר"ל חייב כרת] ומוכח מזה ג"כ. דאם שגג ונאנס בראשון. ולא עשה את השני ג"כ חייב כרת. דשגג ונאנס הרי הוא בכלל כל מי שלא היה טמא. אי בדרך רחוקה. והם בכלל ,כי קרבן ה' לא הקריב" "חטאו ישא" משא"כ טמא והיה בדרך רחוקה בראשון. אינם בכלל הזה. וכיון דפטר רחמנא. לטמא ודרך רחוקה מפסח ראשון. ולא כתיב בהו לשון כרת [ר"ל. דהקרא דכתיב כי קרבן ה' לא הקריב וגו' חטאו ישא, אינו סובב כלל על טמא ודרך רחוקה וכנ"ל. רק על מזיד ושגג ונאנס וכנ"ל. וכמש"כ הרמב"ם והלח"מ שם (בה' ק"פ. פ"ה. ה"ב) בבאור דבריו] כשלא