בקע לגולגלת (ש"ס) יז

חידושים על הש"ס מסכת ברכות

איתא בפ' הרואה דף ס"ב ע"ב. רב ספרא על לבה"כ אתא ר' אבא נחר ליה אבבא אמר ליה ליעול מר בתר דנפק אמר ליה עד השתא לא עיילת לשעיר וגמרת לך מלי דשעיר לאו הכי תנן מדורה היתה שם ובה"ך של כבוד וזה היה כבודו מצאו נעול בידוע שיש שם אדם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם אלמא לאו אורח ארעא הוא והוא סבר מסוכן הוא דתניא וכו'. פירש"י ז"ל ובה"ך של כבוד. אלמא אין מספרין בבה"ך ואת אמרת ליעול מר. והוא סבר. רב ספרא שמיהר לומר ליעול מר סבר מסוכן הוא בעמוד החוזר אם ישוב לאחוריו ויחזור עמוד. עכ"ל. זה המעשה הובא ג"ך בתמיד כ"ז ע"ב בשנוי לשון קצת. וז"ל ר"ס הוה יתיב בבה"ך אתא ר"א נחר ליה אמר ליה ליעול מר בתר דנפיק אמר ליה ר"א ע"ך לא סליקת לשעיר גמרת מלי דשעיר לאו הכי תנן מצאו נעול בידוע שיש שם אדם למימרא דלא מבעי ליה למיעל ור"ס סבר דילמא מסוכן הוא כדתניא וכו'. ופירש המפרש וז"ל. ר"ס הוה יתיב בבה"ך. ולא הוה בה בפתח דלת אלא זה היה מנהגו אדם שרוצה ליכנס שם היה נוחר ואם היה שם אדם היה נוחר כנגדו וזה חוזר לאחוריו ורב ספרא לא עשה כן אלא ר"א נחר ואמר לו ר"ס ליעול מר והיה לו לנחור כנגדו לכך השיב לו ר"א לאחר שיצא משם ע"כ לא סליקת לשעיר וכו'. למימרא דלא מבעי ליה למיעל ולא הי"ל לומר בא אדוני אלא היה לו לנחור כנגדו וכו' עכ"ל

חלילה לנו להאמין שר"ס שאמר לר"א ליעול מר הוא שבעודנו ר"ס בבה"ך נתן רשות לר"א ליכנס עליו שזה דבר שלא יעשה אותו שום נברא בעולם לא אנשי שעיר ולא פרסי ולא מדי ולא שום פרוץ בעולם אלא כוונת ר"ס שאמר לר"א ליעול מר הוא לומר לו שלא יחזור לאחוריו שהוא מוכן ומזומן לצאת שכבר גמר וכשיצא הוא יכנס ר"א וכל הקפידא שהקפיד עליו ר"א הוא מפני שספר בבה"ך והוציא דבור מפיו ואמר ליעול מר כמו שפירש"י דברכות והמפרש במס' תמיד כאשר יראה המעיין והיה לו לר"ס לנחור ולא לדבר. והש"ס השיב על ר"ס שחשש פן ר"א יסתכן אם יחזור לאחוריו ואם היה נוחר לבד ולא היה מדבר יחשוב ר"א שעדין נשאר לר"ס איזה זמן בבה"ך ויחזור לאחוריו ויסתכן על כן דבר ואמר לו' ליעול מר כוונתו שלא יחזור לאחוריו שתכף יצא. ולפי הדברים האלה מוכרחים אנו לפרש מ"ש הש"ס למימרא דלא מבעי ליה למיעל הכוונה רצויה שחוזר על המשנה שאמרו מצאו נעול בידוע שיש אדם שזה הסימן היה להודיע לבריות שיש שם אדם ולא יכנס שום אדם וזהו למימרא דלא וכו' כלומר זה הסימן הוא לומר למי שיקרב שם שלא ידחוף הדלת ויכנס מפני שיש שם אדם וכשהיה דלת בפתח היה מספיק סימן הנעילה לבדו ולא היה צריך אותו שבפנים אפילו לנחור משום צניעות יתירה אבל במעשה דר"ס שלא היה דלת בפתח היה צריך אותו שבפנים לנחור עכ"פ אבל לא לדבר ומן הרע מיעוטו וזוהי ההקפדה שהקפיד עליו ר"א על שהוציא דבור מפיו והיה די לו בנחירה. וקשה להאמין שהקפדת ר"א על ר"ס היא מפני שאמר לו ליעול מר שנתן לו רשות ליכנס בעודנו שם וזהו מ"ש הש"ס למימרא דלא מבעי ליה למיעל ואיך אתה נתת לי רשות ליכנס. קשה להאמין פירוש זה הן מצד הסברא כמ"ש והן שרש"י בברכות והמפרש בתמיד לא פירשו כן אלא כמו שפירשנו וגם הרא"ש בתוספותיו שם בתמיד כך פירש ע"ש. כתבתי