בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) ע

גם זה יש ליישב דהא שם פריך מהא דאמר רבא אמר ר"נ שכ"מ שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני, ומשני שם דאיתא בבריא הואיל ויורש יורשה, וא"כ י"ל ג"כ דדבר שאינו מבורר ג"כ מהני בשכ"מ משום דיורש יורשה, דהרי קיי"ל דאחין שחלקו לקוחות הם ומחזירין זה לזה ביובל משום שאין ברירה ולא הוברר חלק של כל א' וא' ואעפ"כ יורשים בניו ירושת אביהם. ובהיות כן יש להסתפק בשכ"מ שצווה ליתן סך קצוב מנכסיו לצדקה לפ"ש או להכנסת כלה, למי שתנשא תחי' לאחר מותו או למי שתזכה בגורל ע"פ גבאי צדקה שיטילו גורל, דאם נאמר דגם בשכ"מ דינו שוה לבריא א"כ לא זכה שום א' מהם כיון דאין ברירה, ודמיא לכתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחילה או להריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, אבל אם נאמר דבשכ"מ מועיל גם בדבר שלא הוברר אזי קנה, ומלבד זה יש לעיין בשכ"מ שנדר לצדקה לפי מאי דכתבתי כמ"פ דדין ברירה ספק הוא, א"כ אם נאמר דכל ספק בצדקה אזלינן לחומרא אף להוציא ממון מיד בעליו, א"כ בכה"ג בלאו"ה אמרינן יש ברירה מספק, אבל הר"ן בפ"ק דנדרים בבעיא דיש יד להפקר דחה שם דברי הרמב"ן דס"ל הכי, והוכיח דגם בספק בצדקה לעניים אזלינן לקולא והמע"ה, וכבר כתבתי מזה באריכות בסי' ה' יעוין שם

ג) ויותר נ"ל לומר כיון דתקנו חז"ל דדברי שכ"מ הם ככתובים וכמסורים מעת הצוואה, א"כ לא שייך בזה דין ברירה כלל דהוה כאלו מסרו ליד מי שזכה אח"כ בצוואתו ואז כבר מבורר הוא. ולכאורה דבר זה תלוי במחלוקת הח"מ וב"ש בא"ע סי' ק' סעי' ב' במ"ש שם הרמ"א, האב שצווה לתת מתנה לבנו לאחר ב' שנים מקרי ראוי ואין אשת הבן גובאת כתובתה מזה, וכ' שם הח"מ דאפי' צווה סתם ליתן לבנו נמי הוי ראוי ודקדק כן מתשובת מהרי"ו, והב"ש שם השיג עליו וכ' שמהרי"ו מיירי באב שהתחייב א"ע ליתן לבנו שלא ע"י צוואת שכ"מ, אבל אם צווה ליתן לבנו בצוואת שכ"מ איזה סך הוה כמסורים בידו וכיון שלא קצב זמן לא הוי ראוי, ועי' בס' קצוה"ח סי' רנ"ג סעי' כ"ד ס"ק י"ב שהסכים עם הח"מ, והביא ראי' מתה"ד וכן מתשובת דברי ריבות שכתבו בפי' דכ"ז שלא בא לידי גוביינא מקרי ראוי אף שצווה השכ"מ שלא קבע זמן למתנתו, וע"ש שהכריע דדוקא בנתן מנכסיו דמחוסר גוביינא, אבל בחפץ מבורר הוי כמו פקדון אצל השכ"מ ומקרי מוחזק ממש ע"ש. ולפ"ז בהא דאמר נכסי לך ואחריך לפלוני כו' שנתן כל נכסיו, א"כ לא שייך כאן מחוסר גוביינא והוי כמו חפץ מיוחד שנקרא מוחזק שהרי אין צריך לברר שכל נכסיו נתן לו בכ"מ שהם, ומ"מ נלע"ד דאף דמיקרי ראוי לגבי ירושת הבעל ולגבי בכור, מ"מ שאני התם דבעינן מוחזק ממש דילפינן מקרא דכל אשר ימצא לו ואין זה מצוי בידו, אבל לענין שיהי' כאלו הוברר כבר יראה כיון דכמסורים דמי לכל א' שפיר קונה ואין שייך בו ברירה. ונ"ל ראי' לזה מהא דכ' הרא"ש בסוף פ"ק דגיטין בהא דהולך מנה לפלוני אם הנותן שכ"מ ומית מקבל בחיי נותן דיתן ליורשי מקבל, כ' שם דאפי' נולדו יורשי מקבל אחר מיתת הנותן, אעפ"י שבשעת מיתת הנותן לא היו ראוים היורשים לקנות למ"ד המזכה לעובר לא קני, וגם המקבל לא קנה כיון דמת בחיי הנותן, אפ"ה קנו משום דדברי שכ"מ ככתובי' וכמסורים דמי למפרע משעת נתינה, הלכך כיון דאיתי' למקבל בשעת מתן מעות הוברר הדבר שזכה משעת הנתינה והורישו ליורשיו עכ"ל, ועי' במרדכי ס"פ יש נוחלין בפסק רגמ"ה במצוה לאפוטרופוס שיחלק נכסיו כרצונו כ' שם ג"כ דקונה למפרע, ועי' בתשובת הרא"ש בכלל פ"ד שלא (כתב] כן, ומ"מ משמע שם דצוואת שכ"מ מועיל אף שהוא אינו בעולם כל שהמקבל בעולם יעו"ש, וע"כ צ"ל דחשבינן כאלו הוא נתן למקבל דככתו' ומסורים דמי, וא"כ ה"ה לענין ברירה ג"כ דינא הכי, וא"כ בהא דנתן לגבאי על הכנסת כלה או פדיון שבוים למי שיזכה בגורל, י"ל דמהני ולא שייך בי' ברירה כלל ודו"ק: