בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) ו

סימן יז דין ברירה בגיטין לענין כתיבה לשמה

א) בתוס' ריש פ' כל הגט (ד' כ"ד ע"ב) ד"ה לאיזו שארצה כתבו בשם ר"י דמה דתנן דאינו גט משום ברירה גם מ"ד יש ברירה בכל התורה כאן מודה דלא מהני משום דכתי' וכתב לה לשמה דבעינן שיהי' מבורר לשמה בשעת כתיבה, והנה הגאון יש"ש בדיני ברירה הרבה לתמוה עליו ודחה דברי ר"י בשתי ידים, ובאמת חובה עלינו לדרוש בזכות ר"י בעל התוס' בכל יכלתנו, ולענ"ד ליישב כל תמיהותיו ובתחלה צריך לבאר מה הכריחם לזה, ונלענ"ד דהוקשה להם דהא רב אית לי' ברירה בכל התורה כדאי' בפ' משילין גבי שנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות ואפי' בדאורייתא אית לי' ברירה כדמוכח בפ' בית כור גבי אחין שחלקו ובא בע"ת ונטל חלקו של א' מהם, ואין לומר משום דמספקא לי' בדין ברירה ומחלק בין דאורייתא לדרבנן וכאן המע"ה ולכך אינו יכול להוציא מן האחין, דהא רב אסי דמספקא לי' ס"ל נוטל רביע בקרקע ורביע במעות מכלל דלרב פשיטא לי' (דאין) [דיש[ ברירה אף שיש לדחוק בזה מ"מ לא מסתבר לי' לר"י לומר דרב מספקא לי', והא דאי' בפ' בכל מערבין דאמר רב ליתא למתני' מקמי איו כו' צ"ל דאליבא דר' יהודה דמתני' קאמר הכי דא"א לומר דר"י ס"ל יש ברירה אבל רב לא ס"ל הכי וא"כ קשה מה דקאמר רב כאן בפ' כל הגט כולם פוסלים בכהונה כו' מוכח דס"ל דהגט אין בו ממש גם בהא דלאיזו שארצה אגרש ורק דס"ל דפוסל בכהונה משום ריח הגט ולחומרא אבל מדינא הגט פסול משום דאין ברירה, וא"כ ע"כ צריך לחלק אליבא דרב בין כתיבת גט לשמה ובין שארי ענינים והיינו משום דכתיב וכתב לה דמשמע דבעינן שבשעת כתיבה יכוין הסופר לשמה ממש וא"כ מה מועיל מה דאמרינן הוברר הדבר שהגט נכתב בשבילה אמת שדבר זה הוברר שהגט נכתב בשבילה אבל אין זה כוונה בפי' לשמה בשעת כתיבה, ולא גרע זה מסתמא דאע"ג דאח"כ רוצה הבעל לגרשה בגט זה אינו מועיל אפי' למ"ד יש ברירה לומר הוברר הדבר שבשבילה הי' דכיון דאשה לאו לגירושין עומדת אינו מועיל סתמא כמ"ש בריש מס' זבחים, והרי באחין שחלקו למ"ד יש ברירה אמרינן הוברר דקודם חלוקה זה הי' חלקו דזה ודאי גרע מסתמא ובאשה כה"ג אינו מועיל לכ"ע, וע"כ צ"ל דהתורה גילתה שהסופר יכתוב בפי' לשם אשה זו ויתכוין דוקא לה ולא שיהא פוסח על שתי הסעיפים ולא ידע בשעת מעשה, ובאמת יפה הוכיחו כן התוס' במ"ש וצריכא דאי אתמר כו' משום דכתיב וכתב לה לשמה ולא קאמר משום דאין ברירה משא"כ באחין שחלקו דמכר אמר רחמנא וכמו שפי' היש"ש באמת אלא ודאי כמ"ש התוס', ומה שדחה היש"ש ראי' זו דמ"ש משום דכתיב לה לשמה היינו משום דאין ברירה ואין זה מבורר לשמה משא"כ למ"ד יש ברירה הרי זה מבורר לשמה ודומיא דהכי קאמר הש"ס בפ' מעשר בהמה (ד' נ"ז ע"א) אי אתמר במעשר הוה אמינא משום דבעינן צאנך הברור לך אבל באחין שחלקו כו' ולא קאמר משום דא"ב כו' אבל באחין הוה אמינא מכר אמר רחמנא כו', ראי' זו איני מכיר דשם גבי מעשר ודאי דרק למ"ד אין ברירה אמרינן דפטור דשמא הוה לקוח דשם אין שייך שיהי' ידוע בתחלה לשמה, וא"כ אם הטעם משום דאין ברירה גם באחין שחלקו לענין יובל נדע דצריכין להחזיר מספק מצות יובל כיון שאין להם הפסד וכמ"ש למעלה, להכי הוצרך לומר דאף דגם למ"ד אין ברירה מ"מ מידי ספק לא נפקא דא"א לומר שודאי החליפו חלקיהם כמו בכ"מ דאמרינן אין ברירה וא"כ מה טעם פטורים ממעשר בהמה והא ספיקא דאורייתא לחומרא, ולכך הוצרך לפרש משום דכתיב צאנך בברור לך כו' ר"ל דספק מעשר בהמה לקולא כמ"ש בכ"מ בש"ס עשירי ודאי כו' וכעין הא דאמרו ממזר ודאי הוא דלא יבא כו', אבל באחין שחלקו אין סברא לחייב משום ספק מצוה דהוי אמינא ודאי מכר אמר רחמנא משא"כ ירושה ומתנה לא ר"ל אף דירושה הוה ספק פטרי' רחמנא מלמיהדר ביובל משום דאין זה מכר ודאי רק ספק וכהא דמעשר בהמה כו', ובזה מתורץ ג"כ קושיית מהרש"ל על ר"י דהקשה עליו דלפי שיטתו לא הוצרך להש"ס לומר אבל באחין כו' מכר אמר רחמנא ירושה ומתנה לא והי' לו לומר בקיצור דהוה אמינא דוקא בגט ס"ל דלא מהני אף דיש ברירה משום דכתיב וכתב לה כמ"ש ר"י אבל ביובל א"צ להחזיר כיון דיש ברירה ע"ש שהאריך בפי', דלפי מ"ש י"ל דהש"ס נקט הך לישנא דנקט בפ' מעשר בהמה דשם הוצרך לומר כן דאתיא למ"ד אין ברירה וכמ"ש ודו"ק

ב) ומה שהקשה שם למה הוצרך להזכיר מתנה דלא כהלכתא דהא הלכה כחכמים דמתנה כמכר אלא ע"כ דפי' הש"ס הוא דכוונתו הוא דאף דאין ברירה הוה אמינא דגזירת הכ' הוא דדוקא במכר שלוקח דמים חוזר משא"כ במתנה וירושה דאינו נוטל דמים אף דהוי כמכר משום דאין ברירה והוצרך לומר דאי לא אשמעינן בי' ר"י הוה אמינא דס"ל כר"מ בזה במתנה וכן בירושה אף דא"ב יעו"ש שהאריך, ודבריו דחוקים ורחוקים דהיאך ס"ד לומר