בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) ו
Beit Yitzchak ( brera א-טז) 6 · בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) · free full Hebrew text
Open in the reader →דבכ"מ לא סמכינן אברירה אפי' במלתא דרבנן, וזהו דעתו של רש"י ומיושב קושית התוס', משא"כ על הרמב"ם קשה דהוא פוסק לחלק בין דאורייתא ב) לדרבנן וא"כ מטעם ספק אתינן עלה קשה
וסבור הייתי לומר ליישב דברי הרמב"ם דהוא ס"ל דאף דקיי"ל בדאורייתא א"ב, היינו משום דלא ידעינן איזה הוא חלקו של ישראל או חלקו של עכו"ם, והיינו דמספקא לן אולי לא בא לידי ישראל כל חלקו בשלימות רק מעט יש בו מעורב מחלקו של גוי, והנה קיי"ל מדאורייתא כל דבר בטל ברוב, וא"כ אם נאמר דהרוב הוא משל ישראל והמיעוט משל עכו"ם א"כ הוי כאלו כולו של ישראל, דהא קיי"ל בכ"מ המיעוט נגרר אחר הרוב, וכן קיי"ל באיסור מועט שנפל לתוך היתר מרובה נהפך האיסור להיתר כמ"ש הרא"ש בפ' ג"ה, וא"כ ה"ה להיפוך בהיתר מועט שנפל באיסור מרובה כמ"ש, דהא ילפינן לה מקרא דאחרי רבים להטות, וא"כ ממנ"פ מותר להפריש מיני' ובי', דבין אם תאמר שהרוב יש בו משל עכו"ם א"כ כולו פטור מדאורייתא, וכן אם הרוב של ישראל ג"כ כולו חייב וא"א למצוא צד דאסור להפריש מיני' ובי', כי אם היכא דהי' כאן מחצה על מחצה ממש, דבזה יש ספק אולי נוטל מן הפטור על החיוב, וגם בזה אין איסור כי אם כשנאמר שלא עלה בידו בשוה לפי ערך מן החיוב על החיוב ומן הפטור על הפטור, וא"כ יש כאן כמה ספיקות ולחומרא אין כאן אלא חשש רחוק, והוה כמיעוטא דלא שכיחא דל"ח לה, וא"כ א"ש מה דדקדק הרמב"ם בלשונו במ"ש שכל קלח וקלח הוא מעורב, ור"ל דהוה כמעורב לענין שיכול להפריש מיני' ובי' וכמ"ש
ולפ"ז קשיא לי אפכא על שיטת התוס' שכתבו דאין תקנה להפריש מיני' ובי' שמא יפריש מחיוב על הפטור ומפטור על החיוב שהם סותרים למ"ש התוס' עצמם ריש מס' עירובין (ד' ה' ע"א) גבי לחי המושך כו' ובריש פ' השוחט (ד' כ"ח פ"ב) ד"ה לפי שא"א לצמצם שכתבו שם בפלוגתא דמחצה על מחצה כרוב דמאן דס"ל מחצה על מחצה כרוב מותר אף דא"א לצמצם משום דיש כאן רובא להיתרא שמא שחט רובא, ואפי' תאמר שלא שחט רובא שמא שחט מחצה, וכתבו שם דמהך טעמא מותר אפי' באיסור דאורייתא, וא"כ הדברים ק"ו דמה התם דיש כאן מיעוט המצוי אולי לא שחט רק מיעוטא לבד אעפ"כ אמרינן דמותר משום דבין אם הוא מחצה על מחצה ובין אם הנשחט הוא רוב מותר ויש כאן שני צדדים להיתר, א"כ כש"כ בנד"ד דיש כמה צדדים להיתר דבין אם כולו של ישראל כו' וכמ"ש, ועיין מ"ש התוס' שם בסוף דבריהם גבי הא דעגלה ערופה דבנמצא בין שתי עיירות דלפי' הר' שמעון שם נמי יוצאים בשל תנאי ממנ"פ דאם קרובה היא יוצאים בה ואם רחוקה היא תביא בשביל חברתה, מאי אמרת שמא מצומצמות הם זה אינו מצוי הרי מפורש כמש"ש, וצ"ל דהתוס' לא ס"ל כשיטת הרא"ש דפ' ג"ה דמיעוט המעורב ברוב יהפך המיעוט עצמו להיות כרוב וס"ל לתוס' דלעולם אין המיעוט נהפך להיות כמו הרוב רק דגזרת הכ' אחרי רבים להטות דניזיל בכל דבר אחר הרוב, וא"כ א"ש דיש כאן חשש שמא מעשר מן הפטור על החיוב שוב אחרי כתבי זאת מצאתי בתשו' שאגת ארי' סי' צ' שכתב באריכות בסוגיא הנ"ל והעלה דבזה מחולקים רש"י ותוס', דרש"י ס"ל למ"ד אין ברירה לאו דין ספק הוא אלא כודאי מעורב ולא הוברר ולכן מותר להפריש מיני' ובי' אבל התוס' שפי' דאסור להפריש מיני' ובי' ס"ל דמטעם ספק הוא ולכן אסור להפריש מיני' ובי' יעו"ש: