בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) ה

אמר הכותב יען כי ראיתי דיני ברירה מפוזרים המה בדברישהש"ם במקומות הרבה ורבו פארוחיהם לכל צד ויש בהם מבוכה גדולה עד שקשה למצא בהם דרך סלולה לעמוד על עקריהם ודיניהם כי המה עמוקים ורחבים מני ים. לזאת אמרתי לחקור בהם עד שידי יד כהה מגעת ע"פ מה שראיתי והבנתי מדברי הראשונים ואחרונים וגם מה שנתחדשו לי מדי עברי בין בתרי אמריהם, ומה' ישאל שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה, וזה החלי בעז"ה

סימן א

הנה יען שראיתי שהגאון המפורסם הרש"ל בספרו יש"ש על מס' ב"ק פ"ה האריך בהם להביא שיטות הראשונים בזה וגם הכרעתו לדינא, הגם כי מי יבוא אחרי המלך מלכי רבנן מרא דכולא תלמודא כמוהו, מ"מ לא מנעתי את ידי יד כהה לפלפל בדבריו ולברר הדברים לפי קט שכלי

ראשית דבר, הנה המוסכם בכ"מ בש"ס וע"פ רוב הפוסקים דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה, כמ"ש בפ' משילין (ד' ל"ז ע"ב) דכן ס"ל לר' אושעיא דפליג שם על ר' יוחנן דס"ל דגם בדרבנן אין ברירה, ופסק שם הש"ס כר' אושעיא כמש"ש דרש מר זוטרא כו' יעו"ש, וכן תפסו הפוסקים בפשיטות בכ"מ כמו שית' בעז"ה באריכות בשערים הבאים

א) וצריך לברר עיקרא דהא מילתא וטעמו של דבר למה שחלקו בזה בין דבר שהוא מן התורה למה שהוא רק מדרבנן, והי' נראה לכאורה בפשיטות דהטעם הוא משום דקיי"ל בכ"מ ספק דאורייתא לחומרא ובדרבנן אזלינן לקולא, והא דלא אמרינן ברירה הוא מטעם ספק וכמו שנראה מלשון רש"י ז"ל שם בפ' משילין ד"ה אפי' חביות אסורה, וד"ה לקוחות הם וז"ל ולא אמרינן הוברר הדבר כו' אלא שמא חלק הבא לזה כו' וכן כתב עוד רש"י כן בכ"מ, וכן מצאתי בס' צל"ח להגאון בעל נו"ב למס' ביצה שכתב ג"כ הך טעמא לחלק בין דאורייתא לדרבנן, ולפ"ז יש לתמוה דדברי רש"י נראים סותרים זא"ז, שהוא בעצמו כתב בפ' השולח (ד' מ"ז ע"ב) גבי ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר של עכו"ם פטור כו' ומסיק שם דרבי ורשב"ג פליגי בדין ברירה דר' ס"ל אין ברירה וכתב רש"י שם ד"ה טבל וחולין כו' וז"ל אין לך כל חטה וחטה שאין חציו טבל וחציו חולין שחלק עכו"ם פטור ואף לאחר שחלקו התבואה הלוקח מן העכו"ם צריך לעשר ואף ישראל צריך לעשר את שלו מיני' ובי' כו', הרי משמע מתוך דבריו דלר' דס"ל אין ברירה אין כאן ספק, ואמרינן דודאי מעורב חלקו עם חלק הנכרי, דלכך מהני אם מפריש מיני' ובי' ולא אמרינן שמא המעשר שלקח הוא משל עכו"ם והנותר הוא שלו ומפריש מן הפטור על החיוב, ובאמת התוס' שם דחו פרש"י וכתבו דאין תקנה לטבל זה כיון דאין ברירה שמא הגיע לו כל חלקו של עכו"ם או חציו ולא ידעינן כמה, ואי מעשר מיני' ובי' שמא מעשר מחלקו והנשאר הוא של עכו"ם יעו"ש, ויותר יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' תרומות (הלכה כ') וז"ל שותפות העכו"ם כו' כיצד ישראל ועכו"ם שלקחו כו' ואצ"ל אם חלקו גדיש הרי טבל וחולין מעורבים בכל קלח וקלח כו', הרי דמשמע דמפרש כפרש"י, וא"כ צ"ל דפוסק כרבי דאין ברירה ומטעם ודאי אמרינן הכי ולא מטעם ספק וכן כתב בכ"מ שם שהרמב"ם מפרש כפרש"י, וא"כ יקשה על מה שמחלק שם בין סוריא לא"י דבא"י כיון שהוא מדאורייתא קיי"ל דאין ברירה, משא"כ בסוריא שהוא מדרבנן ולכך שם חלקו של עכו"ם פטור, וא"כ ע"כ ס"ל דמה דקיי"ל א"ב הוא בגדר ספק וא"כ למה פסק דבא"י בכל קלח מעורב של ישראל ועכו"ם ביחד, ומשמע דמפרש כפרש"י שיכול להפריש מיני' ובי', ובאמת דברי רש"י הי' נראה ליישב דהוא מפרש דרבי ס"ל דא"ב מטעם ודאי הוא ולא מטעם ספק והיינו דס"ל דאין סומכין כלל על מה שמברר חלקו אח"כ לומר שהי' כמו שהוברר חלקו בתחילה, וכיון דאין סמכינן אברירה הוי כאילו לא הוברר כלל וממילא כל גרעין וגרעין יש בו חלק לישראל ולעכו"ם ביחד, וס"ל לרבי באמת