בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) לח

הש"ס כן דאצטריך, דאי אתמר בהא כו' משום דכתיב וכתב לה כו' ר"ל, וכיון שאין ברירה אין זה לשמה אבל גבי אחין שחלקו אע"ג דס"ל א"ב מ"מ הוה אמינא דלא ליהדר משום דמכר אמר רחמנא. שוב אחרי כתבי זאת מצאתי ביש"ש פ' הפרה שהשיג שם ודחה דברי ר"י וראייתו הנ"ל מטעם שכתבתי (והוא העלה שם דמ"ד אין ברירה לאו מטעם ספק הוא אלא מטעם ודאי ויתבאר לפנינו בס"ד]

אמנם דעת הרמב"ם נלע"ד דס"ל דמ"ש אין ברירה בדאורייתא הוא בגדר ספק לבד לא מתורת ודאי דבפ"ג מה' גירושין כתב וז"ל, יתר ע"כ אמר לסופר כתוב לאיזה שארצה אגרש בו, וכתב הסופר על דעת זו וגירש אחת מהן הרי זו ספק גירושין עכ"ל, הרי אף דהרמב"ם עצמו פסק בכ"מ דבדאורייתא קיי"ל אין ברירה אעפ"כ ס"ל דכאן הוי ספק גט ממש, וראיתי ביש"ש שם שתמה באמת על הרמב"ם בזה והקשה עליו ממ"ש בעצמו דא"ב בדאורייתא, וגם ס"ל דאפי' לקולא אין ברירה בדאורייתא ממה דקיי"ל שמחזירין ביובל וגם ממה שפוסק הרמב"ם במעשר בהמה בחלקו גדיים נגד גדיים דפטורים ממעשר בהמה דהוה כלקוח יעו"ש. ולענ"ד ל"ק מידי דנראה דעת הרמב"ם הוא דאף אם נאמר דמאן דס"ל א"ב כלל אפי' בגדר ספק אינו, זה אינו אלא למאן דלא מחלק בין דאורייתא לדרבנן וס"ל בכ"מ א"ב, ור' יוחנן דס"ל אף אחרון אינו פוסל לשיטתו אזיל דס"ל גם בדרבנן אין ברירה, דגם בעירובין