בית יצחק אורח חיים פז

היא ומעתה נ"ל דבר נכון בישובה דהתוס' הקשו מנחות ק"ד על הגמ' נזיר דקאמר ב"ה ס"ל כר"ש דאמר שלא התנדב כדרך המתנדבין ואמאי לא קאמר דב"ה לשיטתם דיש שאלה בהקדש ותי' דלמ"ד אין פותחין בחרטה נקיט טעמא דב"ה כר"ש וביאור הדבר דחזרה תכ"ד הוי כחרטה ול"ה כפתח דפתח הוא אלו היה יודע שהוא כך לא היה נודר וחרטה שהוא מתחרט מעיקרא אבל מ"מ היה נודר ומעתה הדבר נכון דבשלמא בנזיר שפיר ל"ה נזיר דפסקינן כב"ה דמהני שאלה ופותחין בחרטה ואמנם הש"ך סי' רנ"ח מביא בשם הר' בצלאל דנדרי צדקה אין פותחין בחרטה רק בפתח עיי"ש ומעתה כשאמר לרמבע"ה המעות לא"י וא"י לחזור במ"ש להדליק נרות כנזיר בתכ"ד דשם פותחין בחרטה וכאן אין פותחין ודוק כי היא הערה נפלאה בישוב קו' הגאון מהרש"ק ואמנם הדבר מסופק אם רק בנדרי צדקה קאמר כן הר' בצלאל או גם בנדרי הקדש ואם גם בנדרי הקדש ס"ל כן עלה בדעתי ישוב נכון לקו' הלח"מ בפט"ו ממעה"ק שהקשה על הרמב"ם באומר מנחה מן השעורין שואלין אותו אילו היית יודע שהוא כך ובנזיר מן הגרוגרות אין שואלין אותו ולהנ"ל נכון דשם פותחין בחרטה וכשאמר מן הגרוגרות הרי חזר וחרטה מהני ובהקדש דבעינן פתח הוכרח לשאול ולומר אילו הייתי יודע כו' ודוק ומיושב נמי מה שקשה לשיטת זקיני הש"ך דבהקדש תכ"ד א"י לחזור ואמאי והרי בנדר יכול לחזור כמבואר ברמב"ם ובש"ע ואמאי עדיף הקדש מנדר ולפמ"ש ניחא דבנדר מהני חרטה ותכ"ד הוי חרטה דמעיקרא וזה ל"מ בהקדש רק פתח ודוק ועדיין יש לפלפל בכ"ז ועלה בידינו לפי קט בינתנו באומר הרי עלי לרמבע"ה לנרות א"י לחזור דבנדרי צדקה ודאי בעינן פתח ודוק ואמנם אם אמר ברישא להדליק נרות עבור נשמת ר' מאיר בע"ה בזה צדקו דברי הגאון מהרש"ק

(י) הנה כ"ז כתבתי מה שיש להצדיק הארי הגאון ר' ליב מבריסק אבל למעשה נ"ל דאף בנודר לנשמת רמבע"ה להדליק נרות צריך לשאול על נדרו שנדר להדליק נרות ולשלוח לא"י דנהי דהיכא שידע שהמעות שייך לא"י אינו יכול לחזור מ"מ חיישינן שמא לא ידע כלל שהמעות מרמבע"ה שייך לארץ ישראל וז"ב ועיין במנחות מ"ה אמרינין ובן ננס מי כתיב קדש יהיה לכהן קדש יהיה לד' לכהן כתיב איזה דבר שמקצתו לד' ומקצתו לכהן הוי אומר זה כבשים ולפ"ז ה"ה לרמבע"ה לנרות כונתו שמקצתו לזה ומקצתו לזה ואמרינן שם ור"ע מי כתיב לד' ולכהן לד' לכהן כתיב קנאן ד' ונתנו לכהן ה"ה כאן כיון שלא אמר לרמב"ה ולהדליק ל"א מחצה לזה ומחצה לזה אך קנאן רמבע"ה לצורך א"י ודוק כן י"ל לכאורה ומ"מ יש לחלק בין הענינים

(יא) ובתשובת הגאון רשכב"ה מ' יוסף שאול הלוי האבד"ק לבוב ראיתי שהעיר בדבר חדש דכיון שגזר הב"י שהמעות שייך לא"י וזה שהתנדב לר"מ בע"ה אנן סהדי שטעה בזה שאמר להדליק והוא דבר נכון מאוד וכדמות סברא זו בתו' ב"מ קט"ו ד"ה וחייב משום ב' כלים דטעמא דאביי דאי עביד לא מהני כיון שהוא שוגג שאם היה יודע שיש איסור לא היה חובלו והוי זכי' בטעות וזה מפורש כדבריו אבל עדיין בנדר אני מסופק בזה ממתניתין דנדרים אילו היה יודע שהוא עובר על לא תשנא כו' ואומר אילו היה כן לא היה נודר ומשמע דמטעם שאלה מותר הא בלא שאלה כשנזכר בעצמו ולא ידע שיש איסור ושוב נזכר ל"ה נדר טעות ורק מתורת שאלה מותר וה"ה הכא ליבעי שאלה (וסברא גדולה יש להחזיק בדברי הכרוז ולומר דכל הנודר אדעתא דרבנן נודר כעין שכתב התיו"ט בפסחים פ"ח ע"ב לענין פסח דתולה בדעת חכמים וזה יהיה לדעתי טעם המבי"ט שכתב דחכמים יכולין להתיר בלי פתח מדאורייתא עיי"ש וה"ה לנ"ד י"ל דחכמים אמרו דשייך לא"י ונדר על דעתם אך מ"מ לדעתי צריך שאלה ודוק) ואפס במה שנסתייע מדברי המ"ל גבי הרי את עלי כאימא נ"ל דמיני' תברא דהרי איהו גופי' כתב לחלק בין מנחה מן השעורין דשואלין אותו דשם יוכל להיות דרוצה, להביא מן השעורין ואם היה יודע שאין מביאין מן השעורין לא היה נודר משא"כ גבי כאימא כיון דרוצה לאסור מה לי באיזה לשון אם היה יודע שאי"ל להתפיס בדבר האסור היה מתפיס בדבר הנדור ומעתה ה"ה הכא אמרינן אילו היה יודע שמעות רמבע"ה שייך לא"י לא היה נודר כמו גבי מנחה מן השעורין ועכ"פ היה לנו לשאול כמו שם ודוק

(יג) ואמנם בביאור לשון הירושלמי שהביא הרב הגאון אב"ד דק"ק טיקטין דקאמר דמתניתין דתני הריני נזיר ע"מ שאהיה שותה יין וכו' הוה נזיר אתיא כר"מ דבעי תנאי כפול תמן דברי הכל אמר לו שמור ושמעת. ואין לזה שום הבנה והמפרש לא ביאר כל הצורך דמאיזה טעם כדי הירושלמי מבבלי דהוי מעמש"ב ואם ס"ל לירושלמי כסברת רשב"ל דהאי ע"מ חוץ הוא א"כ מאי מהני דלא כפל דהרי הכא ל"ה תנאי רק שיור גם סוף דברי הירושלמי תמן ד"ה אין לו שום פי' ואמנם נ"ל במתנה עמש"ב דבר חדש הנה בגמ' גיטין פ"ג חילקו בין ע"מ שתאכלי בשר חזיר לשכ"ו דשם ודאי קעקר משא"כ בבשר חזיר לא תאכל ולא תתגרש וצריך להבין דברי הגמ' דכמו בתאכלי בשר חזיר לא תאכל ולא תגרש ולא עקר כן בשכ"ו נימא לא תתקדש ולא עקר וכתב הב"ש סימן ל"ח בשם הדרישה לפרש דשם התנה בעיקר אישות ואין קידושין לחצאין ומתו' כתובות משמע דלא פירשו הכי שהקשו קו' זו על קו' הגמ' עיי"ש עוד פירשו דבהתנה ע"מ שאין לך שכ"ו ע"כ התנאי אחר קידושין דבלא קידושין בלא"ה ל"ל ובתנאי שאחר הקידושין הוי נגד התורה משא"כ בבשר חזיר לא תאכל ולא תתגרש ועיין במקנה ל"ח בא"ע אבל לכל התירוצים העיקר אינו מבואר דמה זה ודאי קעקר כמו בבשר חזיר אין זה מעמש"ב דלא תאכל ולא תתגרש ה"ה הכא לא יהיה קידושין ולא יעקר דבר מ"ה. ואמאי הוי קדושין ומה שנ"ל בדברי הגמ' פירוש חדש לולא דברי התוס' והפוסקים הנה בתשובת הרשב"א החדשים סימן ק"מ בא' שנתן לבתו והתנה ע"מ שאין לבעלה קנין ונשאת השיב וז"ל דע כי ע"מ הכתוב בשטר צוואה זה אינו כשאר ע"מ דעלמא שהוא תנאי שגוף המעשה תלוי בו שלא נתכוין האב לומר שאם תתן הקרקעות בטלה מתנה שא"כ הו"ל לומר ע"מ שלא תתן לבעליך כמו ע"מ שתתני לי מאתים זוז שאם תתן מגורשת ואם לאו אינה מגורשת אבל עכשיו שאמר שלא יהא לבעלה רצה לסלק רשות הבעל והרי הוא כאלו אמר ולא יהא ויש לנו ע"מ כיוצא בזה בנדרים ובלבד שלא יהא לבעלה רשות בהן ופי' רבא ע"מ שאין לבעלה רשות אלמא דהאי ע"מ כמו ובלבד וכיוצא בזה. ע"מ שאין לך עלי הנאה ע"מ שלא תשמיטנו שביעית ולפי דעתי גם ע"מ שאין לרבך רשות בהן עכ"ל הרשב"א המורם מדבריו בהתנה שיעשה ושלא יעשה הכונה ביטול המעשה בביטול התנאי אבל שיהא כך הוא בעיקר חיובו או מתנתו לא רצה לעקור המעשה רק שמתנה שכך יהא והוא מתנה בשלו בלא תנאי ומעתה מה נחמד הדבר בפירוש הגמ' התם ודאי קעקר דאין בידינו לבטל הקידושין אם יהיה לה שכ"ו דאין כונתו כלל בביטול התנאי שיבוטל המעשה רק שמתנה כן בלא תנאי ולולא שהוא נגד התורה הוי מהני גם בלא תנאי ואדרבה בלא תנאי עדיף דבתנאי כפיתו גוף המעשה דבביטול התנאי נתבטל המעשה אבל בלא תנאי חייב לקיים תנאי מצד פיסוק דמים כמ"ש כיוצא בזה הקצה"ח סימן רמ"א והרשב"א יבמות ורק הואיל והוא נגד התורה ל"מ ולבטל הקידושין אין בידינו דלא התנה בביטול קדושין משא"כ בתאכלי בשר חזיר בידינו לבטל המעשה ולא תאכל ולא תתגרש עמוד והתבונן בפירוש זה ולמדתי אותו מדברי הרשב"א ז"ל ובזה סרו כל הקושיות שהקשו תו' כתובות כ"ו דלר"מ ע"כ כפל התנאי דבלא כפל בלא"ה ל"מ וא"כ אמאי מקודשת ולהנ"ל ניחא דלעולם מיירי בלא כפל ורק דבלא תנאי עדיף דחייב מצד פיסוק דמים כנ"ל לולא דהוי נגד התורה וראיה לדברינו מב"ב קכ"ו על הבת שתירש כבן נקט מעמש"ב אף דלא הוי תנאי כלל וכן בכתובות פ"ב ובכמה דוכתי באופן דלשיטה הנ"ל באמת בכפל התנאי י"ל דהקידושין בטילין דלא ודאי קעקר לולא שדעת התוס' אינו כן ודעתם רחבה מדעתינו ועיין עוד מדברי הרשב"א במחנה אפרים ה' דשלב"ל סי' ה' ומה שיש לפלפל עפ"ז מכתובות שם אכ"מ ולפ"ז נאמר דנהי דתלמודא דידן ס"ל דגם לרבנן דר"מ מעמש"ב תנאי בטל דהרי בעונה מודה ר"י ור"י ס"ל בגיטין דלא כר"מ ולא בעי תנאי כפול ולש"ס דידן צ"ל בטעם דל"א שיבוטל המעשה ולא יעקר דבר מ"ה וע"כ כמ"ש בשם הרשב"א דע"מ שלא יהא משמעות דבריו דאין כונתו לבטל המעשה וה"ה בנזיר שאהיה שותה יין נמי לשיטת תלמודא דידן הוי מעמש"ב דאין כונתו לבטל המעשה אבל הירושלמי סובר דלרבנן דס"ל מכלל לאו אתה שומע הן וגם בלא כפל הוי ככפל התנאי מבטל המעשה כמו בבשר חזיר ול"ה מעמש"ב ורק לר"מ בלא כפל דהתנאי אין בכחו לבטל המעשה ל"מ התנאי ומ"מ אילו לא היה זאת נגד התורה היה חייב לקיים מצד פיסוק דמים ורק הואיל והוא נגד התורה אינו מחויב לקיים לר"מ אמנם לרבנן דס"ל מכלל לאו אתה שומע הן ויש כפי' אחרת לתנאי היינו ביטול המעשה מ"ה אף מעמש"ב תנאו קיים והמעשה בטל בביטול התנאי כמו בע"מ שתאכל בשר חזיר. וכ"ז בהותנה תנאי כגון ע"מ שאהיה נזיר ואטמא למתים בהא ס"ל לרבנן דהתנאי קיים כמו בע"מ שתאכל בשר חזיר אבל באמר הרי עלי להביא תודה בלא לחם כיון שלא הותנה בלשון תנאי ואין בידינו לבטל המעשה לכ"ע הוה מעמש"ב ולזה קאמר הירושלמי מתניתן שהתנה ע"מ שאהיה שותה כר"מ תמן (וקאי על מי שאמר תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים) דברי הכל אמור לו שמור ושמעת ולא הותנה בלשון תנאי ואין בידינו לבטל המעשה לכן אמרינן ליה שמור ושמעת כדאיתא לשון זה במנחות פ"א בדין זה והוא פירוש נכון מאוד ואפס אם משייר נגד התורה בלא תנאי משמע דלא מהני להרשב"א ובאמת משמע בנזיר דחוץ דמהני וכן מ מוכח בחולין דחוץ שיורא ומהני וע"מ ל"מ עיי"ש דף קל"ב ובתוס' וזה צ"ע בדברי הרשב"א ודוק

(יג) והנה מה שכתב הרב הגאון מטיקטין באומר לנשמת רמבע"ה ואדליק הוי ב' דברים ולדעתי אם נאמר דבנדר שייך לא"י הוי כמו זה גיטך והנייר שלי וב' דברים סותרים בנושא אחד ובר"ן וש"ע מבואר דל"ה גט ול"ה ב' דברים וכבר כתבתי מה שיש להעיר ממנחות מ"ה ודוק

ועתה נדבר עוד כרגע בדברי שארי הרב הגאון אב"ד דק"ק לובלין שכתב דבגזירותינו קודמת לא חל הנדר ובאמת