בית יצחק אורח חיים פה

בלא לחם ואין תודה בלא לחם חזר מגוף התודה ומצי לשאול וה"ה לחזור תכ"ד משא"כ בתודה מן החולין ולחמה מן המעשר רוצה באמת מקצת דיבורו שיהיה תודה מן החולין והוי בזה אמירה לג' כמסירה וכבא ליד גיזבר ובכלל תודה הוי נמי לחם ורק שרוצה לחזור ולשאול במקצת ול"מ וזה ביאור דברי התו' ומיושב ג"כ קו' הקצה"ח דנהי דהוי כמסל"ה גם ממסל"ה יכול לחזור ולפמ"ש נכון דקנין בטעות חוזר ואמנם הקדש בטעות בבא ליד גיזבר ל"מ וראי' דל"מ שאלה בבא ליד גיזבר ומעתה כשלא עקר להאמירה והוי כמסירה וכבא ליד גיזבר ואינו חוזר אף בטעות ודוק וזה יהיה ביאור דברי תו' במ"ש ושלמים נמי והברכת הזבח מחקו ועיין בקצה"ח ולפמ"ש הכוונה בפשיטות דלפמ"ש דל"מ חזרה היינו בחוזר ממקצת דיבורו צ"ל מש"ה בנמלך אף ר"י מודה דאינו יכול לחזור משום דשם קאמר ר"י דהוי חצי עולה דכוונתו באמרו תמורת שלמים שיהיה לחצאין ומ"ה גם בנמלך הי' בראשון כוונתו שיהי' רק עולה ושוב חזר ורוצה שיהי' שלמים נמי ומ"ה הואיל ורוצה לקיים דיבורו במקצת שייך אמל"ג כמסל"ה ומ"ה הוי רק תמורת עולה ודוק היטב כי הוא פירוש נחמד

(ב) ואמנם אם לא נגרוס בדברי תו' ושלמים נמי ונאמר דדוקא בנתכוין מתחלה לכך ע"כ כוונתו לחצאין אבל בנמלך כוונתו שיהי' רק עולה אומר אני דאם באנו לידי מדה זו מיושבים כל קושיות זקיני הש"ך בסי' רנ"ה לא נשאר עד אחד ושפיר הקשה הסמ"ע על העיר שושן שכתב דל"מ חזרה בהקדש תכ"ד דבאמת מהני חזרה היכא שחוזר לגמרי ורק חזרה במקצת ל"מ ומצד הסברא ודאי סברא ברורה ועוד נפלאתי על הש"ך איך לא הרגיש מה שקשה לדבריו מגמ' מפורשת בנזיר מן הגרוגרות ובמנחה מן השעורין דתליא לה במחלוקת ב"ש וב"ה ואנן פסקינן כב"ה ומהני חזרה והוא תימא גדולה על הש"ך ואך מ"ש לעיל סברא ברורה היא וגם הרמב"ם והפוסקים סוברין כן ומעתה מה שהביא הש"ך מרמב"ם פט"ו ממעשה הקרבנות באומר בהמה זו שלמים וולדה עולה בנמלך וולדה שלמים שאין חזרה בהקדש ואפי' תכ"ד שם לא עקר וחזר מאמירתו בהמה זו עולה ושייך אמל"ג כמסל"ה והולד בכלל ואם אח"כ חוזר מוולד מה שנכלל אבל לא מגוף האמירה ל"מ שאלה וחזרה תכ"ד ועוד יותר יש להמתיק הסברא דבנדר שאלה במקצת לא אשכחן ומ"ה אמרינן מתוך שמיפר למתענה מיפר לשאינה מתענה ורק בנדר שהותר מקצתו הותר כולו וכאן מה שאינו חוזר הוי ביד גיזבר ול"מ שאלה ושאלה במקצת לא אשכחן וברמב"ם פ"ג מתמורה אם נאמר כמו שאפרש לקמן בגמ' ב"ק גם הרמב"ם כוונתו תכ"ד גדול כמו הגמ' ומ"ה לא הביא כאן שאין חזרה בהקדש כמו שהביא בפט"ו ממעשה"ק דשם דוקא בהקדש נ"מ חזרה וכאן ה"ה בכל מקום וגם הר"ע מברטנורה מיירי מוולד שלמים ושייך סברא הנ"ל ובהך דרב פפא דתמורה מבואר שם להדיא דקאי אוולד שלמים כנ"ל ומעתה מיושב הקושיא שהרעישו אבות העולם מסוגיא דב"ק שם דמקשה מהקדש לעדות ולא חילק בין הקדש דאמל"ג כמסל"ה דשם בנמלך מתורת עולה חוזר לגמרי ודווקא בנתכוין לכך אמרינן לחצאין אבל בנמלך חוזר לגמרי ול"ש אמל"ג כמסל"ה דמשוי לדיבורא קמא כטעות ומהני שאלה וחזרה וע"כ תכ"ד לאו כדיבור דמי ול"ה טעות רק חרטה ומ"ה שם הוכרח לחלק בין תכ"ד גדול לקטן ודברי התו' מנחות פ"א יתפרשו ע"ד זה דהתו' מביאין ראי' דהרי בנמלך לר"י עכ"פ תכ"ד גדול ל"מ חזרה וכאן דשייך אמל"ג כמסל"ה אף תכ"ד קטן ל"מ (אחר כמה שנים נדפס שנית ס' קהלת יעקב אלגזי עיינתי בענין תכ"ד שם אות ת' שהאריך בדברי התוס' ואין בו כדי שביעה ובסוף דבריו הרגיש קצת בגוף סברתי ושמחתי שמצאתי תנא דמסייע) ומעתה מיושב הקו' שהחלנו בדברי הרמב"ם ורש"י שפסק בנזיר וגלח ממעות מע"ש נזיר ואינו מגלח ובהריני נזיר ע"מ שאגלח בב"ח יצא וכן לשיטת רש"י ולפמ"ש הדברים נכונים דכשאמר הריני נזיר הו"ל נזיר וכשאמר ע"מ שאגלח ממע"ש רוצה בדיבורו הראשון שיהיה נזיר רק שיביא קרבנות ממע"ש ואמרינן אמל"ג כמסל"ה כיון שאינו עוקר עיקר דיבורו וכבא ליד גיזבר דמי ול"מ שאלה וחזרה משא"כ כשאמר ע"מ שאגלח בב"ח ע"כ כוונתו שיגלח בב"ח ואז ל"ה נזיר דכל כמה דלא מייתי לא מתכשר וע"כ אם יגלח בב"ח על אופן זה לא יהי' נזיר וכיון דעל אופן זה עוקר דיבורו לגמרי ול"ש אמל"ג כמסל"ה ומ"ה יכול להתנות ויצא דהיינו דכשיגלח בב"ח אינו מתחייב בקרבנות דל"ה נזיר כמ"ש הרמב"ם והוא ישוב נכון ודע דגם מדברי רמב"ם אלו יש ראי' לשיטתי הנ"ל דאם נאמר כמ"ש הש"ך דא"י לחזור אמאי באגלח בב"ח יצא ונימא דא"י לחזור ודוק היטב בכל זה [ודע דלהנו"ב מה"ת שכתב טעם אחר בבא ליד כהן אמאי לא מהני עיין תשו' קנ"ד כ"ז ליתא וגם עיקר קו' הר' בצלאל ליתא כלל ואמנם הרשב"א לא ס"ל כוותי' ובחידושי הארכתי בדבריו ובדברי הר"ן נדרים פ"ד ואכ"מ] ואמנם לפי הנ"ל צ"ע דבעולה ע"מ שלא אתחייב באחריות איך יכול לחזור דשם קיים דיבורו ואמל"ג כמסל"ה ונראה דבאחריות הואיל ולע"ע לא נאנס ל"ש אמל"ג כמסל"ה כיון שהבהמה לע"ע קיימת ומ"ה מהני חזרה כן צריך לישב ודוק

(ג) עוד נ"ל באופן אחר לישב דברי הרמב"ם ורש"י ע"פ מה שראיתי ברמב"ם פירוש המשניות סוף מנחות דברים תמוהין לכאורה וז"ל. ומה שאמר יצא לפי שהוא כמי שאמר הריני נזיר ע"מ אלו קרבנות ולא אתחייב באחריות לפיכך אין כוונתו אלא לצער עצמו לפיכך חייב בנזירות ואין הלכה כר"ש ובפסקיו כתב ואינה נזירות ועוד הרי הגמ' הוי בעי לומר ע"מ שלא אתחייב באחריות ואידחי לה ואיך הרכיב הרמב"ם אתרי ריכשי לכן נ"ל ביאור הדבר דהתו' מס' נזיר הקשו דהו"ל מעמש"ב ועיין לקמן והנ"ל הנה בש"ע אה"ע ל"ח איתא בע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאי בטל ובסי' קנ"ט במתנה ע"מ שלא תהא זקוקה ליבום תנאי קיים דלא כהירושלמי ואמנם ביאור הדבר דשם מתנה שתהי' מקודשת ולא יהי' לה שכ"ו ואין קידושין לחצאין משא"כ שם התנה שבאם ימות ויניח בנים תהא מקודשת ואם ימות ולא יניח בנים יתבטלו הקידושין למפרע וזה ל"ה נגד התורה ומעתה אף אנו נאמר כאן כן דכמו דבעולה התנה שיהי' בין כך ובין כך עולה ורק שיהי' פטור מאחריות כן בנזיר הוי ס"ד דגמ' דב"כ וב"כ יהי' נזיר ורק שאם ימותו הבהמות יפטור מקרבנות ומקשה נזיר כל כמה דלא מייתי לא מתכשר ומתרץ דהכי קאמר שיהי' נזיר על אלו קרבנות בנזירות גמור בגילוח וקרבנות וכל דיניהם רק שאם ימותו הבהמות יפטור והיינו שאם ימותו יתבטל הנזירות למפרע ושוב גם כשהרג נפטר מהנזירות וכל עוד שתבהמות קיימות כל תורת נזירות עליו ומ"ה כתב הרמב"ם בפ"ה חייב בנזירות והכונה כל עוד שהבהמות קיימות ובפסקיו כתב כשהקריב בב"ח אין כאן נזירות וזה ג"כ אמת ואין כאן סתירה וזה ביאור אמיתי ברמב"ם ומה שלא הביא בפסקיו שיגלח במקדש היינו דלא מיירי כאן מדין נזירות ורק מדין בל תאחר וכתב כשהקריב בב"ח אינו עובר משום בל תאחר ודלא כמ"ש הגאון מהרמ"ט האבד"ק יאסי (זצלה"ה) ולהדיא מוכח בפי' המשניות דלא כדבריו וגם מדברי הר"ע מברטנורה משמע קצת דל"ה נזיר ולפ"ז קשה אמאי יגלח במקדש ולפמ"ש ניחא הדבר מאוד באופן דהוא דומה ממש ליבום ובדברי הגמ' דאמרו האי גברא לצעורי נפשי' קמכווין אי סגיא טרחנא הפי' כן הוא באמת כיוון לנזיר ואם ירצה להקריב בב"ח אי סגיא מ"מ נזיר אהי' ואם א"א שאהי' נזיר בזה לא אהי' נזיר ולא יהי' רק לצעורי וכן בעולה לרבא טפי לא טרחנא כשיהי' לי טירחא גדולה אבל כל עוד שלא אקריב בב"ח אהי' נזיר ועיין במחנה אפרים ה' מלוה ולוה מה שפקפק בזה ולפע"ד הנכון כדברינו ועיין עוד לקמן בכ"ז ומעתה החילוק בין שאגלח ממעות מע"ש ובין ב"ח מבואר דבשאגלח ממעות מע"ש כוונתו שיהי' נזיר ורק שיגלח ממעות מע"ש והוי כאיני מתחייב בקרבנות דקרבנות נזיר אין באין אלא מן החולין והוא רוצה שיהי' ממע"ש וכאומר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה ומ"ה התנאי בטל (ורש"י דנקיט דכיון דתיכף נתחייב לשיטתו דנקיט גבי שכו"ע נמי ה"ט דתיכף מקודשת עיין ב"מ צ"ד והתו' כתובות נ"ו תמהו עליו ולהרמב"ם באמת י"ל גם בהתנה מקודם נמי תנאו בטל ודלא כהכסף משנה) משא"כ בב"ח הוא מתחייב בכל החיובים כל עוד שהבהמות קיימות וכשימותו או יהרגו לא יהי' נזיר למפרע והוי כמו ביבמה והיא נכון ודוק ומיושב רש"י והרמב"ם ולבאר שיטת הרמב"ם והראב"ד פט"ז ממעה"ק ובפ"ב דחגיגה נ"ל דהרמב"ם סובר דבתודה מן המעשר יכול להתנות כיון שאינו נודר, רק מן המעשר ואין זה מעמש"ב ודוקא בנזיר וקרבנות ממע"ש הוי מעמש"ב דאין נזירות לחצאין משא"כ בתודה מן המעשר אינו מחייב עצמו בכלום רק מהמעשר יביא תודה והנזיר מחייב עצמו במקצת דהיינו נזירות ודוק ועיין בלשון רמב"ם פ"ו מאישות מוכח ג"כ כן דזה אין מעמש"ב ואמנם בתודה ואצא ידי חגיגה אם התנה בהתודה תנאו קיים ואמנם זה התנה שיצא חגיגה בנדר ובחגיגה שחייבתו תורה אינו יכול להתנות שום תנאי ודעת הראב"ד נראה מסכים להרמב"ם בנזיר דהוי מעמש"ב דאין נזירות לחצאין וכשהתנה שיהי' ממע"ש הוי כאינו מתחייב בקרבנות ובחגיגה ס"ל דזה תנאי הוי בתודה לא בחגיגה דלענין חגיגה יהי' כמי שאינו מחויב כלל ומ"ה מהני התנאי לראב"ד דו"ק כי קצרתי

(ד) ואמת דבתנאי שאגלח ממע"ש י"ל נמי טעם אחר דהוי תנאי שאי אפשר לקיימו דבנזיר יש עולה ושלמים ואם מע"ש ממון גבוה אין יכול לחול קדושת עולה על הבהמה ובמעות מע"ש שהתפיס שלמים איכא פלוגתא מנחות פ"ב אבל כ"ז לשלמים אבל לעולה לכ"ע אינו מותפס וכן לדעתי גם על הבהמה של מע"ש אינו חל קדושת עולה ואם חל עולה על שלמים משמע דאינו חל ובמ"ל בה' עירוכין וחרמים נמצא שם קצת דברים בזה ולי יש אריכות בזה ואמנם על מע"ש דממון גבוה ודאי דאינו חל ומלבד דגם נסכים אינו בא ממע"ש אף שהתנה עיין מנחות פ"ב ורמב"ם והוא מיעט מקרא דבעינן אכילה שיש בה שמחה אלא לפע"ד לבתר דגלי קרא דאסור לקנות עולות הקדושה לא חל דאינו שלו והגבוה לא נתן לו רשות רק במה שהורשה באופן דהוי א"א לקיימו ומ"ה תנאו בטל ואף דבשלמים אפשר לקיימו חדא דהר"ם פוסק גם שלמים לא מיתפס ועוד הרבה יש להסתפק במתנה ב' דברים ואחד אפשר לקיימו וא' א"א אי התנאי חל כעין שכתב מהרא"ש הובא במ"ל פ"ו מאישות ה' י"ג לענין ב' דברים ובאחד מעמש"ב עיי"ש ויש קצת דמיון למ"ש התוס' יומא י"ג ד"ה כל עיי"ש. ואין עת להאריך ודוק בכ"ז משא"כ בב"ח יכול הוא עכ"פ והוי כע"מ שתאכלו בשר