בית יצחק אבן העזר חלק ב נה

בפאדאליע ובסביבות עד לבוב אך מלבוב ולהלאה ובכאן ובדראהביטץ מרגישין ש' שבירה וכותבין טש' א"כ לכאור' יש לסמוך ע"ד הרמ"א שכ' סוף סי' קכ"ט לענין פייביש שיש מקומות שמדברין בלשון רפה הולכין אחר לשון בני אדם במדינ' אמנם אם אין ידוע לשון המדינות אין לשנות ממה שנמצא בדברי הקדמונים מ"מ בדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים כשר ויש לפרש דהרמ"א קאי אף אם שינה מלשון המדינ' וכ' כמו שנמצא בדברי הקדמונים וכיון שנמצא בס' טיב גיטין שינציא רחציא בציא יש להכשיר אך בט"ג אות ז' שמות אנשים סקכ"ג כ' דהרמ"א לא קאי רק אסוף דברי' דאם אין ידוע לשון המדינות אין לשנות ממה שנמצא בקדמונים וע"ז קאי אם שינה ממה שנמצא בקדמונים כשר אבל אם לשון המדינה ידוע אם שינה פסול ובט"ג ס"ק הנ"ל כ' כיון דעכ"פ יש מקום לתלות בב' רפוי' ואין מצוי כלל מי שנקרא בב' דגושה כלל יש להכשיר דהרואה באמת יקרא הב' רפה שהרי אין לתלות באחר אבל אם מצוי שם אנשים שנקראים בב' דגושה יאמרו שזה המגרש ולא יתלו לומר שזה שינה מהמנהג א"כ בנ"ד שנקראים שמות כאלו בט"ש נמי יש לחוש שיאמרו שאין זו המגורשת. אך זה חששה רחוקה דכיון דנודע לכל שבמקום הכתובה כותבין בציא למה יאמרו שאין זו המתגרשת שהרי בגט כותבין מקום הכתובה ובמקום הכתובה נקראת כן. ודומה לשם זושטא ע' בט"ג שמות נשים אות ז' סק"ה שהביא בשם ע"נ וראנ"ח דהולכין אחר מבטא מקום הנתינה ומ"מ כ' דאם כתבו בגימל שכן מבטא מקום הכתיב' ושלחו לקנדיא שהמבטא בז' הגט כשר אע"ג דלדעת רוב הפוסקים כ' במקום כתיבה פסול היינו בשמות מחולקים כגון ראובן שמעון אבל בכה"ג שהוא שם אחד רק במבטא זג' היא משונה ואין בכ"ב אותיות שום אות בפרטות יורה על מבטא והברת שם זה והדבר מפורסם שיש מקומות כותבין בג' משום שהמבטא קרוב לג' ויש כותבין בז' שהמבטא קרוב לז' כל כה"ג לא מיקרי שינוי שהדבר מפורסם דמה שכותבין זושטא בז' במקום הנתינה כותבין במקום הכתיבה בג' ורפה וראי' ממ"ש המרדכי פ' המגרש בשם ריצב"א. והנה נ"ד דומה ממש לשם והנה בג"פ סי' קכ"ה האריך הרבה בדברי מהראנ"ח בענין כזה ועכ"פ כיון דבטיב גיטין פוסק כן יש להכשיר הגט

(ב) והנה בתשו' מהר"א ששון סי' ל' כ' בשם וידה דמתקרי זוהי וכ' דמתקריא זויי דכשר כיון שאין הכנוי רק בשם דמתקריא ולא בעיקר שמה אין לטעות שהיא אשה אחרת. ולמהרא"ש גם בנ"ד יש להכשיר אך בט"ג שמות נשים אות ז' סק"ג בשם ע"נ שאין לסמוך ע"ז להכשיר אף בשעת הדחק עיי"ש אמנם כ"ז אם לא היתה חותמת כך משא"כ בנ"ד שחותמת בצ' אין כאן שום חשש כלל דעיקר שמה בריינא ומה שכתבו דמתקריא בריינציא. י"ל שקאי ע"ש שחותמת עצמה ואף שכ' הטו"ז בשם אלעזר דהחתימה אינה בכלל קריאה לכתוב ע"ז דמתקריא ע' בתשו' ח"ס ח"ב סי' כ' שכ' בכוונת הטו"ז שא"צ לכתוב דמתקרי אבל בדיעבד אם כתב כשר והוכיח דלשון דמתקרי קאי על כתב עיי"ש שהורה כן על לכתחלה וע"כ בנ"ד עכ"פ בדיעבד כשר. ומצאתי בט"ג בלקוטי שמות כללים סעיף י"ד גבי פנחס מיכל. ושם ס"ק ס"ו כ' הגאון שם של מקום הכתיבה והוא חותם בו יש לכתוב דמתקרי עיי"ש. והנה בס' חדושי אנשי שם להגאון מהרש"ק זצ"ל ס"ג האריך בדין שלפנינו וכפי הנראה שמכשיר אף אם לא חותמת בצ' אך הנראה שעיקר סמיכת הואיל והשינוי בשם אביו והגאון מסאנץ ז"ל בס' דברי חיים חולק על דבריו וכ' דהוה שינוי אך כ"ז באינה חותמת בצ' אבל בחותמת בצ' ועיקר שמה נכתוב בריינא ורק בשם השני יש שנוי וכיון שחותמת כך י"ל דמתקרי קאי על החתימה גם הוא יודה להכשיר בשגם דהח"ס כ' בסי' כ"ה סברא אחת דכל שם שחקוק וחרות על הלוחות ספרי ראשונים שוב אין בהם לע"ז ולא הרהור והוה שפיר מוכח מתוכו שזה הוא המגרש כיון שנתפרסם ע"י הספר כמו הירש הירץ שכותבין ביוד אף שנקרא בסגול ובימינו ס' ט"ג נתקבל מאוד ובו מבואר בשמות אלו בציא רחציא שיינציא ע"כ אין לחוש ללעז

(ג) וע' בתשו' הגאון ר"ח כהן בסי' ס"ד בשם האשה צינא ונקראת בשם צענא וכל בני משפחתה נקראים צינא ושם זקנתה חי' צינא והכשיר הגט במקום עיגון וסמך על רמ"א ססי' קכ"ט במקום עיגון וכ' דהואיל ורגילין בני המדינה שקורין בעין וכותבין ביו"ד כמו הירש הירץ עיי"ש הגם שהשאלה שלפניו חמורה מאוד לדעתי מ"מ יש ללמוד בנידון שלפנינו שבהרבה מקומות כותבין בציא ואין מדקדקין כלל אם מרגישין ט"ש שיש להקל בדיעבד בפרט שחותמות כך ע"כ האשה הזאת מותרת להנשא לדעתי בלי חשש. והנה מה שנכתב בגט בריינא בשני יודין ולא בא' בס' חדושי אנשי שם להגאון מהרש"ק סי' קע"ט פוסל ולעומת זה הגאון מצאנץ חולק עליו בסוף הספר בשער התשובות ובתשו' דברי חיים ח"ב סי' קי"ט כ' דבמדינתינו יש לכתוב בשני יודין ולפעד"נ ג"כ נ' דהקריאה דומה לפתח חריף על משקל רייצא ע"כ יש להשגיח על החתימה ואם חותמין בשני יודין כותבין כן בגט וכן בבריינדיל וכ"כ בדברי חיים שער פתח חריף דכותבין בריינדיל בב' יודין ומ"מ באם חותמת בא' אין לשנות מחתימתה ובנ"ד שחותמת בב' יודין יש לכתוב כן לכתחלה ועכ"פ האשה מותרת להנשא ואין להוציא לעז ולהרהר אחר הגט וד' יצילני משגיאות

סי' מב

ב"ה פרעמישלא קרנו תרו"ם לפ"ק

להרב המאוה"ג החריף ובקי כש"ת מ' יהושע העשיל וואלערשטיין נ"י ראבד"ק רישא

ע"ד הג"פ שנשלח מנעוויארק לק' ושם האשה אסתר חי' מעריסה ובהכתובה נכתב ג"כ כן וחתימתה לא נודע ועתה כמעט כל בני העיר קורין אותה אסתר לבד רק מקצת ב"א ומשפחתה קורין אותה עדיין בשני השמות יחד ונכתב בגט אסתר דמתקרי אסתר חי' וכבר ניתן הגט ועתה מערער א' על הגט הואיל ובט"ג ובבית אפרים צוה ליתן בכה"ג ב' גיטין

(א) תשובה הנה לכתחלה לא טוב עשה שנכתב בגט אסתר דמתקריא אסתר חי' דאף שלא רצה לכתוב ב' גיטין ע"י שליח מחשש ברירה מ"מ כיון שאסתר חי' היא שם שניתן מעריסה ומיעוט קורין אותה כן וגם נכתב כן בכתובה היא עיקר השם וצריך לכתוב אסתר חי' דמתקרי' אסתר כמבואר בתשו' כרם שלמה הספרדי סי' נ"ג בשם עזיזה בשם מעריסה ומקצת קורין אותה כן ורובא קורין אותה צאצי וז"ל אבל בנ"ד דבעת הלידה קורין אותה עזיזה גם בכתובתה כתיב עזיזה ואיכא פורתא נמי דקורין אותה עזיזה בכה"ג דאיכא חותם תלתא לטיבותא יורה הרב [הוא המהרח"ש] דסגי בחד גיטא עזיזה דמתקרי צאצי עיי"ש. אך ביען שמיראי הוראה הוא מסיק דגם בכה"ג יכתוב ב' גיטין אחד עזיזה דמתקרי צאצי ואחד צאצי דמתקריא עזיזה והובא תשו' זו בכנסת יחזקאל ובבא"פ. ועכ"פ מזה מוכח דיש לעשות משם העריסה וממיעוט שקורין בני אדם עיקר השם. איברא דלפי שפי' בגט פשוט רסי' קכ"ט סוף סק"ב דברי רש"י בגיטין בההיא דהוה קרי לה מרים ופורתא שרה שכ' רש"י מיעוט בני עירם דהו"ל מיעוט בני העיר ופי' דרש"י מפרש דאשה זו בעיר לידתה ובמקום שנתגדלה שם הי' קורין אותה שרה ואח"כ הלכה עם בעלה לעיר אחרת ולסבה קלה החזיקה את שמה מרים ובני העיר שהלכה לשם רובא קרי לה מרים אך בני עירה של מקום לידתה הנמצאים עתה בעיר הגירושין והם מיעוטא דבני העיר קורין אותה שרה והו"א דשם הלידה היא העיקר לאפוקי זה אמרי נהרדעא דשם שנקראת מפי הרוב הוא העיקר והג"פ כ' דכל הני תירוצים שם הלכתא נינהו הרי דלא אזלינין אחר שם הלידה מ"מ לפמ"ש בכרם שלמה דאם גם שם הנכתב בכתובה כמו שם הלידה כ"ע ס"ל דשם לידה עיקר בזה אין ראי' מג"פ וגם לא ממהרי"ק. ע"כ בנ"ד הי' לנו לחוש לדברי הכרם שלמה וזה טעם ג"כ מ"ש בט"ג בלקוטי שמות אות ט"ו דיש ליתן בתחלה הגט שנכתב שאסי' טובא דמתקריא טובא ואח"כ טובא דמתקרי' שאסי' טובא ועוד יבואר מזה לקמן אי"ה

(ב) ובעיקר הדין אם יש להתיר בגט א' ע"י שליח הואיל ואין שולחין ב' גיטין ע"י שליח אלא מדוחק לא מצאתי מבואר. אך בתשו' כנסת יחזקאל סי' ס"ד אחרי שהאריך שם בשם שמעריסה הי' נקרא חזקי' וכן הי' חותם ועלה לתורה ובפי כל הי' נקרא יחזקאל ואח"כ במדינה אחרת עלה לתורה בשם יחזקאל ונקרא בפי כל יחזקאל אך חותם חזקי' וכ' דצריכה ב' גיטין באחד להקדים שם חזקי' ובאחד להקדים שם יחזקאל. וכ' דע"י שליח יש להכשיר בגט אחד מחשש ביטול שליחות בב' גיטין אך שכ' לדחות הגט ל' יום ולקרא אותו לתורה בשם חזקי' ואז סגי בגט אחד חזקי' דמתקרי יחזקאל וע' טיב גיטין אות ח' שמות אנשים סק"ד שהאריך בדברי' וכ' דאם שלח גט ואח"כ כשבא גט ליד האשה שלח גט שני אין שום חשש ביטול שליחות. עיי"ש אך מדברי ג"פ וגם הנוב"י קמא סי' צ' יראה דיש למנוע מלגרש בב' גיטין ע"י שליח לא מטעם ביטול שליחות רק מטעם ברירה דבשלמא במגרש בעצמו אומרים לבעל שיכתוב גט אחר ויכוין לזה ואח"כ כשנתן גט אחד אומרים לו שיש חשש ושיתן גט ב' משא"כ ע"י שליח ע"כ צריכין להגיד לו קודם שיגיע הגט ליד האשה שלא ישא עד שיתן גט שני וכן צריכין להגיד לשליח שיגיד לה וכיון שאומרים לו קודם שיגיע הגט ליד האשה ולא נגמר הדבר עדיין שייך חשש ברירה. ע"כ נלפע"ד דבגט ע"י שליח יש לסמוך אפוסקים דשם העריסה עם מיעוט שקורין וכ"ש כשנכתוב בכתובה הוא עיקר השם ולכתוב שם העריסה לעיקר. וכיון דבדיעבד כשר בכל גוונא כמו שיבואר ע"כ ע"י שליח יש לעשות לכתחלה כן. והנה בתשו' חסד לאברהם לש"ב הגאון מבוטשאטש סי' ל"ז הורה לכתוב לכתחלה באשה ששמה מעריסה פרידא נעסיא והכל קורין אותה פרידא רק אשה אחת קראה בשני השמות וחתמה עצמה בשם אחד וצוה לכתוב