בית יצחק אבן העזר חלק א רנג

בבית יצחק יו"ד דחכמים עוקרין דבר מה"ת בלאו שאינו שוה בכל במה שחידש רב אחד דבנים זכרים הנולדים מישראל שנשא נכרית אם נולדו בבית אביהם ישראל דינם כילוד בית הנימול לשמונה

הג"ה בפנים דברים בדין אם חכמים עוקרין ל"ת שאינו שוה בכל אזכיר בזה שלא זכיתי להבין דברי מדרש בא פ' ט"ו משל לכהן שנפלה תרומתי לבית הקברות אמר מה אעשה לטמא את עצמו אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי וכי דינא הכי אף אם נאמר הכונ' שנפלה תרומתי ועדיין לא נטמאה שיש לע"ע דבר חוצץ רק שסופה ליטמא מ"מ איך יטמא את עצמו ויעבור בעשה ול"ת כמבואר בב"מ ל' דה"ל עול"ת לקיים עשה דמשמרת תרומתי דמצוה שישמור תרומה שלא תטמא כדדרשינן בבכורות ל"ד ל"ה אלא עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ואף אם נאמר כמ"ש תוס' יבמות ה' דעשה השוה בכל דוחה לתו"ע שאינו שוה בכל דהוא טומאת כהנים מ"מ בקרא כתיב במדבר י"ח שאמר הקב"ה לאהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי ומשמע דלכהנים נאמר ואף שבודאי גם ישראל מוזהרין מ"מ לא נכון שיהי' חשוב עשה השוה בכל ולתי' הב' מתוס' יבמות ה' עשה השוה בכל לא דחי ללתו"ע שאינו שוה בכל רק במצורע דגדול השלום. עוד קשי' דל"ה בעידנא דנטמא קודם שמגביה התרומה ושמא כונת המדרש לפמ"ש בספרי חיו"ד ח"ב סי' קנ"א אות ט' דבבית הקברות שיש אהל טפח אין הנזיר מגלח ואף דבודאי הכהן מוזהר דלא כתוס' ברכות י"ט דטומאה שאין הנזיר מגלח אין כהן מוזהר מ"מ נאמר דל"ה רק ל"ת דעשה דקדושים תהי' לא קאי רק אטומאה שהנזיר מגלח ע"כ עשה דמשמרת תרומת' דוחה לל"ת. אך לפ"ז צ"ע מה מקשה בב"מ ל' אין עשה דוחה לתו"ע נוקמא בבית הקברות שיש אהל טפח ע"כ א"א לתרץ כן ולומר דמדרש קאי אטומאת בית הפרס דרבנן לא נהירא דמבואר במדרש דקאי אבית הקברות. ע"כ צ"ע ושמא כונת המדרש שהכהן כבר טמא ודעת הראב"ד לשיטת הדגול מרבבה סי' שע"ב דאסור לטמא מן התורה רק שאין לוקין ודעת השושנת עמקים כלל ב' דעשה דוחה ל"ת שאין לוקין אף שלא בעידנא ואם היא טמא ודאי דליכא עשה ומ"ה נטמא הכהן להציל התרומה וכיוצא בזה פירשתי בספרי ליו"ד ח"ר סי' קמ"ב בש"ה דברי ירושלמי נזיר פ' כ"ג מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים עיי"ש. מה שכתבתי קשה אמאי הקש' בב"מ דף ל' לקמא בכהן טמא שלא יטמא להשיב אבידה דס"ד עשה דוחה לל"ת ומזה מוכח או דלא כדגול מרבבה רק כהמ"ל דאינו אסור לטמא מדאור' או דלא כשושנת העמקים על כן עדיין צ"ע בדברי המדרש

סי' ל' בקושית השואל בסוטה ו' דאמר יהודה לתמר שמא נכרית את א"ל גיורת אני שמא קבל. אביך קדושין א"ל יתומ' אני דאחרי שאמרה גיורת אני איך קבל בה אבי' קדושין והא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, בדברי הרמב"ן דבכלל דינים דיני שומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין במה שעפ"י חוקי המדינ' אין לגרש עד אשר יעידו הזוג לפני השופט והשופט יתן רשות לגרש אם רשאה האשה להנשא בג"פ הנעש' ע"פ ב"ד ישראל ולא השיגו הרשיון

סי' לא באשה שיצא עלי' רינון שזינתה וברחה מביתה ומצאוה אבי' ובעלה בבית הכומר והכומר נתן מכתב תעודה ביד הבעל שהאשה המירה דתה אם יש להאמין להכומר או אין להאמין לו עד שיתן הבעריכט להבעצירק דזה הוי כמו ערכי ואם יש להתיר להבעל לישא אחרת בלי היתר ק' רבנים ואם צריך לזכות לה גט ואם צריך להשליש נדוניתה אי נאמן ע"א שהמירה אשתו למען נתיר להבעל לישא אחרת. אם מעטריקא חשיב כערכאות, בש"ס דגיטין שמע מקומנטריסין סין של עכו"ם – בדברי המבי"ט דאם יצאה מחזקת א"א דאורייתא מהני עדות עכו"ם אף שאינו מסל"ת אם יש לקבל עדות שלא בפני האשה – בדברי הח"ס דגם בזינתה אין להתיר להבעל בלי מאה רבנים

סי' לב השאלה מובנת מתוך התשובה אם גם בזה"ז אמרי' ב"ד בתר ב"ד לא דייקא – אם יש לאסור אשה בידיעה בלא ראי'. אם יש לקבל עדות שלא בפני האשה גם היכא דאוסרין בעידי כיעור, אם יכול לזכות גט להאשה היכא דנאסרה רק בזנות, בדברי הקצוה"ח שהקשה אמ"ש הנו"ב דבאומר תן שחרור לעבדי הוה השליח שליח העבד דהרי התוס' כ' דשליח הזוכה הוי נמי שליח המזכה

סי' לג באחד שנשא אשה ומרוב פריצותה לא מתדר להו ושבה לבית אבי' ואח"כ היתה בטשערנאוויץ כבת השובבה וזה ג' שנים שלא נודע מקומה ובני משפחתה אומרים שנסעה לאמעריקא והוגבה עדות שלא בפני' והעיד ע"א שראה אותה עם בחור כדרך המנאפים ועוד אחד שראה אותה שוכבת עם ערל אחד כדרך המנאפים אם יש להתיר להבעל לישא אחרת אף בלא היתר מאה רבנים. בדברי הנוב"י דמותר לקבל עדות שלא בפני' ובדברי הברית אברהם דלענין ח' כיון שהוא מדרבנן מקבלין עדות שלא בפני'. בעדות מיוחדת בב' מעשים והעידו שלא בפני' אם מהני לאוסרה על בעלה, בהא דבעינן עד שיראו כדרך המנאפים אם בעינן דוקא שינהגו כדרך המנאפים בקירוב בשר, בדברי המהרי"ק דבאשה שזינתה ל"מ לזכות לה גט. בדברי הח"ס דהתקנה היתה דאין להתיר לישא ב' נשים רק עפ"י היתר מאה רבנים

סי' לד בענין פ"ד והשאלה ארוכה מאד ומבוארת בגוף הספר, בדין ס' פ"ד אם מותר לבוא בקהל מדאורייתא, בדברי הרשב"א שכ' דבספק הבא בתולדה מדאורייתא לחומרא ובס' הבא במקרה מדאורייתא לקולא. כ"ש שניקב אי מותר בממזרת וכהן כ"ש ע"י נקב אי מותר בבת גרים. בדברי הר"י דאף בחזקה גמורה אם נמצא ריעותא לא מוקמינן אחזקה, בקו' הפנ"י לענין ס' ממזר, בשי' הרא"ם דבנקב ל"ה פ"ד שיאסור לבוא בקהל, במשנה דסוטה אלמנה לכ"ג גרושה וחליצה לכה"ד לא שותות, במחלוקת היש"ש והב"ש אם ניקב בתחתית הגיד חמור מעליונו של גיד, ובענין אם יש לסמוך על ס"ס היכא דסתרי אהדדי, בשי' הרמב"ם דע"י חולי מותר לבוא לקהל. בדברי התוס' יבמות שנסתפקו דדלמא ר"ש סבר קהל גרים לא איקרי קהל, בשי' הלבוש דיש פ"ד המוליד ומ"מ אסור לבוא בקהל

סי' לה בענין הנ"ל ליישב קצת השגות שהשיג הגאון מהרי"ש נ"ז ז"ל על התשוב' הנ"ל

סי לו בבחור בן כ' שיש לו נקב למטה מעטרה לצד הגיד למטה לצד הארץ ונתהוה לו זאת שד' שבועות אחר שנימול נצמח לו ביעה לבנה על הגיד ואביו אמר שכאב המילה נרפא כמעט לגמרי ואח"כ אמר ששאל לאשתו והגידה שכאב המילה נרפא לגמרי והביעה נהייתה פתאום, אח"כ ומהביעה נרקב בשר העטרה וגם העטרה ולא נשאר בעטרה רק דלדולי בשר ונסתם הנקב שבראש הגיד ונעשה נקב למעלה מעטרה לצד הגיד למטה לצד הארץ וע"י הנקב הזה הולך השתן גם ש"ז. וחלה כשנה תמימה והרופאים נתנו לו רפואות ולא נגעו בשום סכין או אינסטרומענט וכעת נתמלאו לו שערות זקן התחתון אם מותר לישא אשה, בענין אי ע"י חולי מקרי ביד"ש ואם במה שהרופאים נתנו סממנים ואולי על ידם נעשה הנקב אי הוי ביד"א בדברי הב"ח דהיכא שנחלה הגיד ועומד להכרת אמרי' כל העומד לחתוך כחתוך דמי וגם אם נחתך אח"כ ביד"א אינו מזיק, אם יש להאמין לאם הבחור שכאב המילה נרפא לגמרי כיון שאביו אמר מתחלה שלא נרפא לגמרי

סי' לז בדברי רש"י יבמות בהא דהכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה דהא תפסו בה קידושין דפירש"י דהואיל ואף לאחר שזינתה לא פקעו קידושין הראשונים, בשי' הלבוש דפ"ד אף שהוליד מ"מ אסור לבוא בקהל, בדברי הברטנורא פ"ח דיבמות שכ' דטומטום שנקרע הוי כסריס אדם בענין ס' פ"ד, אם יש לסמוך על הרופא בודאי איסור, בדברי הב"מ שמפקפק על דברי הרמב"ם דע"י קוף הוי כביד"א. בדברי הראב"ד שכ' טעם דפ"ד אסור שלא תזנה אשתו במה שמצדד בשו"ת שו"מ לומר דס' פ"ד מותר משום דס' עשה דפו"ר דוחה ס' איסור דפ"ד

סי' לח באחד שנשא אשה ולא דר עמה רק איזה חדשים ורצו שניהם בגירושין וכעת האשה לא נודע מקומה אי' ובעלה טוען שראה ממנה דברים מכוערים וקלא דל"פ שברחה עם ערל אחד והעיד ע"א שראה ממנה דברים מכוערים עם הערל הנ"ל וגם אחות הערל אמרה שנסעה עמו ולא הי' עדות גמורה אך קלדל"פ אם יש היתר לבעלה לישא אחרת וגם אודות הנדוניא ומה לעשות במעות המושלש ואם צריך לזכות לה גט, בענין קבלת עדות שלא בפני' לאוסרה על בעלה, בדברי המאירי דבאיסורין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד, בשי' הא"ש דבדבר שהמכשיל אינו נזהר אינו עובר בלפ"ע, אם הא דמוציאין בעידי כיעור הוא מדאורייתא או מדרבנן, בדברי הירושלמי סוף גיטין לב"ש דס"ל דלא יגרש אא"כ מצא בה ע"ד, א"כ קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה למ"ל, אם ע"א נאמן להתיר ח' על פיו, אם בדרבנן ע"א נאמן נגד חזקה, אם גם היכא דמצוה לגרשה גזר רגמ"ה בשי' הר"ש מלוניל דבזה"ז דאיכא ח' א"נ לומר דמהימן לו, בדברי הרמ"א סי' קע"ח דאם הי' לו קטטה עמה א"נ לומר שמאמין, בהרבה נשים מעידין בכיעור ואיכא נמי קלא ואין לה בנים אם מפקינן מבעלה, בדברי הב"מ שהביא ראי' לשי' הרמב"ם דהיכא דנאסרה משום שהבעל שויא אנפשי' חד"א אין כופין להוציא, בדברי הגאון מצאנז בספרו דברי חיים שצדד להתיר לקדש ע"ת שבאם ר"ג ל"ג במקום מצוה יהי' קדושין ואם גזר לא יהי' קדושין

סי' לט בכהן שנשתטית אשתו והרופא אומר שלא תוכל למצוא תרופה כי אם בבית החולים כי שם נמצאים הנצרכים לרפואתה אם מותר לשלחה שמה מפני איסור יחוד ואם תאסר עליו ובבית החולים הפרטי יש חדרים מיוחדים לנשים ונשים ישרתו שם ואין רשות לאנשים לבוא שם אך הרופא יבוא שם לפרקים ויתעכב שמה שעות אחדות ובבית החולים הכללי לא יבוא הרופא יחידי אך שם ישרתו אנשים אם בשבוי' מהני ס"ס בדברי השעה"מ פי"ט מא"ב הכ"ג בענין ס"ס בשבוי', אם שוטה הוי כאין בה דעת לשאול. בדברי הפרמ"ג באו"ח סי' שכ"ט דמי שנגמר דינו למיתת ב"ד מפקחין עליו הגל בשבת, אם יש לסמוך בנ"ד על דברי רד"ך בזה"ז דמענשין על הזנות בערכאות והוי כיד ישראל תקיפה, אם מותר לספות לשוטה איסור בידים

סי' מם בכהן שנשא אשה בחזקת בתולה ואחר בעילה הא' אמר שכמדומה לו שמצא פ"פ ושאל לאשתו אם מצאה דם ואמרה לא מצאתי וכן הי' אחר בעילה שני' ואח"כ בעל כמה פעמים ולא מצא דם ובאו לב"ד ואמרה האשה שהית' בתולה והי' לה צער בביאה הא' רק מחמת בושה לא אמרה לבעלה ובביאה הב' מצאו על כתנתה דם פחות מכגריס והאשה מוחזקת בכשרות והעיר קראקא רוב נכרים אכן שרחוב קאזימירז מקום דירת האשה רוב יהודים והבית אשר בו דרה האשה דרים קרובי' עם נשותיהם והיא בעלת מזיגה ורוב הקונים נכרים אמנם לא נתיחדה עם א"י כי כמעט תמיד הי' שם אחד מקרוביו אם מותרת לבעלה הכהן בדברי הב"ח דבדליכא תרי רובי תצא, אם גם באיסור דרבנן שייך שאחד"א. בדברי המהרי"ט בתשו' שחי' ביתומה קטנה שנתקדשה ולא נודע אם הגיעה לי"ב שנים ואם הביאה סי' שאין לאוקמה אחזקת פנוי' כיון דעכ"פ הוי קדושין דרבנן אלא שאתה רוצה להפקיעה במיאון ודאי יש עלה חזקת איסור אל תתירה מס' שהרי יש כאן ס' קדושי תורה. בדברי הפלאה דבשאחד"א לא עשו רבנן מעלה ביוחסין. בדברי הא"מ דמה שנשאת לכהן הוי כטענת ברי שלא נבעלה. אי חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה עדיף מחזקת צדקית, בדברי הרא"ש שמקיים דברי הר"י דבאומרת נאנסתי נאמנת באשת ישראל וקיבל בה אביה קדושין פחותה מבת ג' מהא דהיתה מעוברת דאלים לר"ג ברי ומכשיר העובר. בענין בוגרת אין לה דמים, בקושית הישי"ע בזה"ז דאינו יכול לגרשה בע"כ למה נאמן לטעון פ"פ, בדברי הירושלמי דבתולים כל שהן ובדברי הש"ס נדה ס"ז בעל ולא מצא

סי' מא באשה שיושבת בבית הכומרים והמשמשים דשם אמרו שכבר המירה דתה אמנם לא נודע עוד בבירור אם המירה דתה והבעל לא יוכל לבוא לבית הכומרים לגרשה שם מפני כמה טעמים אם יכול לזכות לה גט ולישא אחרת. בדברי המהרי"ק באומרת להמיר ולא המירה. במה שחידש הב"א בהנך דאמרינן אפקעינהו רבנן לקדושין מני' הניחו עדיין קדושין דרבנן בדברי התוס' כתובות שכ' דהנך עובדי דסוף נדרים לא מיירי באומרת טמאה דאי באומרת טא"ל אין נראה כלל להתירה דהא שאחד"א. בדברי השב יעקב דהיכא דההיתר היא מחמת פשיעת האשה א"צ ק' רבנים. במה שמבואר בפוסקים דאם המירה דתה בודאי זינתה, בענין זכי' בגט מומרת. בדברי הרי"ף דאף לרבנן דס"ל זכות הוא לעבד אין העבד מתגרש עד שיגיע לידו הגט

סי' מב בפנוי' שילדה בזנות והיא דרה בבית אחי' בכפר ובכפר הזה ערלים הרבה וד' יהודים ב' כשרים אצלה וב' פסולים אצלה ובהכפר שכיחי עוברים ושבים ערלים וגם יהודים והיא אומרת לכשר נבעלתי והב"ד לא שאלו להבועל והאשה רצונה לינשא לכהן, בדין פנוי' שזינתה ואמרה לכשר נבעלתי ונשאת במזיד. בדברי שו"ת ב"א שחי' דלא קנסינן רק היכא שהדבר נוגע לאיסור אבל לא באיסור לאו

סי' מג באשה שברחה מבעלה ונסעה לאמעריקא עם גיסה וכבר יצא עלי' קול שהיא מנאפת עמו והיא מופקרת לכל והוגבה עדות עלי' מכמה דברים מכוערים אם מותר לבעלה לישא אשה אחרת עלי' בהיתר ק' רבנים, בישוב דברי הרמב"ם בה' אישות אמר לה בינו לבינה אל תסתרי עם פלוני