בית יצחק חושן משפט רמו

עשה דלמשחה לגדולה ומשום איסור עשה לא גזרו כאשר כ' התוס' במנחות ס"ח והארכתי בזה במק"א, דעדיין לא ידע מזה דביוה"כ חמור עד שתירץ לו, דאל"כ יהיה הכהן אסור להקריב ביוה"כ דלמא אתי למיכל וע"כ כיון דרואה דכ"ע לא אכלו לא אכיל וכתירוץ הש"ס. - והנה בש"ס דיומא מביא תוספתא דזבחים פי"א כה"ג מקריב אונן ואינו אוכל ר' יהודה אומר כל היום. ודחיק לפרש דאינו עובד כל היום גזירה שמא יאכל. ואין רמז מזה בדברי ר' יהודה, ובתוספתא שם הכי איתא כה"ג מקריב אונן ואינו אוכל דברי ר"מ, רי"א כל אותו היום ר"ש אומר גומר את העבודה שבידו ובא לו. וע' במל"מ פ"ב מביאת מקדש ה"ו שהוכיח מדברי הרמב"ם דאף כה"ג לא יתחיל עבודה כשהוא אונן אלא אם התחיל גומר. וכ' משום דקיי"ל כר' יוסי דאמר יגמור ומשמע דוקא אם התחיל יגמור אבל להתחיל לא לשיטת התוס' מיירי בכה"ג, וא"כ הי' מקום לפרש דברי התוס' דבזה נחלקו ר' יהודה ור"ש, דר' יהודה אומר דכל היום יוכל לעבוד אף שלא התחיל עדין בעבודה ור"ש אומר גומר את העבודה שבידו אבל להתחיל אסור ואף דר' יהודה אומר מניח עבודתו ויוצא, בע"כ זה רק מדרבנן וכמ"ש מל"מ שם, ואיכא למימר דבתוספתא מיירי מדאורייתא ונ"מ ביוה"כ דליכא למיגזר שמא יאכל מותר אף להתחיל בעבודה, ויהיה מדוקדק הא דקאמר ר"י כל אותו היום, וכאלו מראה באצבע על יום ידוע, דכוונתו על יוה"כ והוא יום ידוע ואולי גם לדברי הש"ס הכוונה בדברי ר"י על יוה"כ דאז מותר להקריב ובמל"מ הוכיח דע"כ לר"י עובד מד"ת מדמתיר לכה"ג שמתה אשתו לעבוד עבודה ואם אסור מה"ת אין חילוק בין יום צום לשאר ימים. ולמד"א לעיל אין כאן ראי' דהרי כה"ג גירשה ואין כאן אנינות מדברי תורה ורק משום דמטריד איכא איסורא דרבנן או כפ"י תו"י משום דמטריד איכא למיחש שמא יאכל ביוה"כ וע"ז משני שפיר כיון דאחרים לא אכלו הוא נמי לא יאכל ולעולם נוכל לאמר דבאנינות אסור להקריב מה"ת. ויש להוכיח דל"ה אלא מדרבנן לר"י מדקאמר לעיל, לחדא אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שלא תמות חברתך. ולחדא ע"ל הרי זה גיטך ע"מ שאכנס לביהכ"נ וכו' מא"ל דלמא מייתא חבירתה בפלגא דעבודה ועביד לה עבודה למפרע בשני בתים, דקדים ועייל לבה"כ. יעו"ש ומדוע לא מק' דהוה לי' אונן ואסור לעבוד עבודה וע"כ דזה ל"ה רק איסור מדרבנן ולא חייש לה וע' מל"מ מה שנסתפק שם בגירש ע"ת ומתה קודם שקיים התנאי אם יקיים אח"כ התנאי אי חלה עלי' אנינות. ויש להוכיח מכאן דקאמר אי חזי לה דקבעי למימת קדים איהו ועייל לביה"כ ומ"ק בתו"י לאחר מיתה נמי אם ילך לבה"כ מגורשת למפרע. ולהנ"ל נכון דאם לא יקדים חלה עליו אנינות מה"ת ואסור לעבוד עבודה. וע"כ לא אמרינן כיון דכ"ע לא אכלו איהו נמי לא אכיל אלא היכא דנתגרשה בחיי' ואין כאן חשש אלא מדרבנן דמחמת טירדא יאכל ביוה"כ, אבל באנינות ד"ת אסור להקריב לר"י ומש"ה אמר דקדים ועייל ולא חלה אנינות

ודברי תו"י בישוב קו' מדוע קאמר דקדים עייל והרי לאחר מיתה נמי אם ילך לבהכ"נ מגורשת למפרע דומיא דאמרינן גיטין ע"ו הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש הרי זה גט. דהתם קיימה לתנאה שחייתה עד שעברה י"ב חודש. אבל הכא מתה קודם שנתקיים התנאי, ודבריו תמוהין דאטו האשה התנתה התנאי התם, הרי הוא התנה התנאי ומת וכאן הוא התנה התנאי וחי ואיני יכול להבין כוונת הדברים

וראיתי במנ"ח מצוה קנ"א נסתפק בזריקה על מזבח החיצון דקיי"ל אם נתן במתנה אחת כפר ואפילו בחטאת ואם זרק זריקה אחת ויצא מי מחייב בלאו דומן המקדש לא יצא, מי נימא כיון דכיפר בזריקה אחת הו"ל כגמר עבודה לענין זה א"ד כיון דצריך לזרוק השאר למצוה עכ"פ הוה כאמצע עבודה – והנה מצינו מזה ענין גדול לענות בו בש"ס זבחים ל"ח, דא"ר יוחנן שלש מתנות שחטאת אינן באות בלילה ובאות לאחר מיתה והמעלה מהן בחוץ חייב, ולשטתי' אינן נחשבות לעבודה כלל, מדבאות לאח"מ, ואין. שם חטאת עליו שתהיה חטאת שמתו בעלי' והא דאין באות בלילה פירש"י משום דדם נפסל בשקה"ח, ואסור להעלותו ע"ג המזבח לכתחלה, והא דחייב עליהן בחוץ מפני שהן ראוין לפנים בתורת זריקה, וכיון דלא נחשבו עוד לעבודה אינו חייב ביצא והניחן: אכן אי אפשר לומר כן, דאם לא הי' נחשבות לעבודה לא הי' חייב עליהן בחוץ והרי הזורק שירי הדם בחוץ אפילו שירי דם הפנימים פטור הואיל ושירי מצוה הן כדאיתא בזבחים ק"י ופסק כן הרמב"ם פי"ט ממעה"ק ומדחייב לר' יוחנן על ג' מתנות בזרקן בחוץ ע"כ דעבודה חשובות וא"כ יש לחייב בכהן היוצא אחרי מתנה ראשונה. והנה הרמב"ם פ"ב מפסה"מ לא הביא אלא דברי ר' יוחנן, דאינן באות בלילה ובאות לאח"מ והמעלה מהן בחוץ חייב ודינים שחידש לו ר"פ זרות וכ"ש קרן ואצבע כבוס ושירים לא הביא שם, אולם קרן אצבע וכ"ש הזכיר במעה"ק פ"ה ה"ז. ולענין כבוס הדבר תלוי בין פירש"י ותוספות דלפירש"י נדחה סייעתא דר"פ וכן לחד פי' בתוס' וא"כ אין הוכחה דטעון כבוס, וזרות דחידש לן ר"פ הוא דבר זר דכיון דלא הוו עבודה ובאות לאחר מיתה איך יתחייב עליהן זר מיתה והרי זר אין חייב אלא בעבודה תמה ושאין אחרי' עבודה כדאיתא יומא כ"ד ואיך יתחייב על ג' מתנת שבחטאת והם עבודה שאפשר לבטלה וע' לקמן קי"א לענין שירי הדם שהקריבו בחוץ

אחת הוא מה שנראה לי בישוב קושית רש"י ותוס' זבחים נ"ו אר"י בר אבדימי מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנחמא ביום הקריבו את זבחי יאכל וכו' והק' רש"י ותוס' למ"ל הלמוד הזה שלא בלילה אינו יכול לזרוק דכתיב ביום צותו ולמחר בלא"ה נפסל הלינה בעמוד השחר דרש"י כ' כאן בדף ל"ח ג' מתנות אין באות בלילה ואעפ"י שאינן זריקה גמורה מיהו דם נפסל בשקיעת החמה ואין מעלין לגבי מזבח הרי דמשום אסור עבודה בלילה לא היה לחוש דאין כאן עבודה ואין אסור משום קרא דביום צוותו ורק דאסור להעלות משום דנפסל בשקיעת החמה ואצטריך קרא דר"י בר אבדימי לג' מתנות שבחטאת ומתורצות הקו' בפשיטות. ובמק"א הארכנו בזה. אולם דברי רש"י צ"ע דלענין זר כתב שהרי ראוין בפנים בתורת זריקה גמורה, וכן זר חייב עליהן מיתה מוכח דעבודה הוא ולענין לילה כרש"י דאסור להעלותן משום דנפסלו בשקה"ח ולא מטעם עבודת לילה. ומדוע לא יפסלו משום עבודת לילה וצ"ע. והא דאר"פ כלי שרת וכוונתו דצריך לקבל אף דם של ג' מתנות בכ"ש. לא זכיתי להבין דהרי בע"כ צריך לקבלו בכ"ש, דאמרינן במנחות ז' ע"ב וזבחים צ"ג בדם שיעור טבילה מעיקרא ופירש"י דאם קיבל שיעור הזאת דם אשם מצורע או דם פרים ושעירים הנשרפים בב' כלים לא עשה כלום, וכן פירש לקמן בדם מאי אם קיבל מדם שעירים ופרים הנשרפים שיעור ג' הזאות בכלי אחת ושיעור ד' הזאות בכלי אחרת מהו ופשיט רבא דבדם לא קידש, ובזבחים מ' כ' התוס' בע"ב דבחטאות החצונות כתיב מן הדם הוה כמו בדם דכתיב בחטאות הפנימיות וא"כ מוכרח לקבל כל דם עבור ד' מתנות בכלי אחד ובע"כ צריך לקבל בכ"ש כיון דעל מתנה אחת בע"כ צריך הדם להיות בכ"ש צריכים כל ארבע מתנות להיות בכלי שרת אחד ומה אשמעינן ר"פ ואולי מזה הוכיח ר"פ הדין דכ"ש, וצריך עיון בדבר

תם ונשלם שבח לאל בורא עורם.