בית יצחק חושן משפט קסט

דהיכי דלא אפשר מותר להקריב כדאמרינן בפסחים נ"ט ותמה מהרש"א דהרי בפסחים אמרינן דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודוחה לעשה דהשלמה. וכתבתי בספרי ב"י לאו"ח סימן י"ח דקשי' בגמרא דפסחים דאמרינן אתי עשה דפסח שיש בו כרת ודוחה עשה דהשלמה והרי פסח יש לו תשלומין בשני ואין בו כרת כמ"ש רש"י בזבחים ק' דמה"ט מטמא בע"פ לקרובים לר"ע אף לאחר חצות דעשה דלה יטמא מחויב לטמא וממילא אזיל לי' כרת שיש לו תשלומין ובאמת כבר הרגישו התוספות במקומו מזה ותירוצם אינו מובן. אך באמת רש"י לא כ' כן רק לה"א דגמ' דהא ר' ישמעאל והא ר"ע אבל למסקנת אביי דברייתא דלאחותו אתיא כר"ע גם לר"ע אסור לטמא ע"כ משום דעשה דפסח שיש בו כרת דוחה לעשה דלה יטמא. וניחא סוגיא דפסחים לאביי. לפי המסקנא בזבחים אבל רבא ס"ל שם ע"ב בזבחים דגם במת לאחר חצות נדחה מפסח ורש"י כ' משום אנינות נדחה מפסח. והקשיתי שם בספרי בשם מעיין החכמה על התוספות סוכה כ"ה ע"ב שכתבו לרבא מ"ה מטמא דהעוסק במצוה פטור אפילו מפסח דהיא כרת ואפילו לאחר חצות וז"א דשם הטעם דבלא"ה נדחה משום אנינות ואף אם לא יטמא נדחה מפסח ומתוך כך הוכחתי דלרבא לאחר חצות לא נדחה מפסח משום אנינות רק משום עשה דלה יטמא נדחה מפסח שיש לו תשלומין, ובאמת בפסחים אין הטעם משום עשה דפסח רק משום דהיכי דלא אפשר לא קאי עשה דהשלמה. וזה ביאור דברי התוס' ביצה עיי"ש בספרי ב"י. ומעתה מבואר דלאביי דס"ל דעשה דלה יטמא נדחה מפני עשה דפסח שיש בה כרת אף שיש לו תשלומין הטעם דמח"כ בע"פ משום עשה דפסח שיש בו כרת דוחה. ולעולם אף היכי דלא אפשר לא נדחה עשה דהשלמה. ולפ"ז הי' קלקול במוסף דאף היכי דלא אפשר לדידי' קאי עשה דהשלמה. ולרבא דס"ל לאחר חצות ג"כ מטמא משום דפסח ל"ה כרת דיש לו תשלומין. וקשי' מפסחים קו' תוס' וע"כ צ"ל דהיכי דלא אפשר שאני ושוב לא הי' קלקול במוסף. א"כ הרמב"ם דפוסק פ"ו מק"פ ה"ט כאביי כמבואר בכסף משנה (אף שכתבו דרבא ואביי לא פליגי לדינא כבר כ' הלח"מ דבגמרא לא משמע כן). ואם כן לדידי' ע"כ הוה קלקול במוסף כדכתיבנא מסוגיא דר"ה ע"כ אתיא כרבא ומ"ה אמרו דלא הי' קלקול רק בשיר ודוק כי קצרתי

ב"ה. דרוש כ לשבת שובה תרנ"ד. בסוגיא דר"ה דף ל"ג ע"א בראשונה הי' הלולב ניטל וכו' וע"ב שם בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום

(א) דהנה בהא דמשני בגמ' דאיבני בחמיסר הקשה רש"י והלא און בנין בהמ"ק דוחה יו"ט. י"ל דריב"ז דהוא מתלמידי הלל כדאמרינן בסוכה כ"ח ומסתמא לא יחלוק על בית הלל כמ"ש תוספות יבמות קי"ז דמסתמא לא יחלקו ב"ה על הלל רבן. וב"ה ס"ל מתוך. ותוס' כ' בשבת צ"ה דלמאן דאית לי' מתוך בנין ביו"ט ל"ה רק מדרבנן דאם מגבן חייב משום בונה ועכ"ז ביו"ט מותר אמרינן מתוך שהותרה א"כ מדאורייתא מותר לבנות ב"ה ביו"ט. ונהי דמדרבנן אסור י"ל דעשה בהמ"ק דוחה לת"וע דרבנן דהרי הא דאמרינן בר"ה ל"ב בשופר של ר"ה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אף דשם הוא איסור דרבנן מ"מ שם ל"ה בעידנא אף דהמג"א סי' תמ"ו כ' בשם שבלי לקט דעשה דרבים דוחה לל"ת אף שלא בעידנא כיון דהוי ל"ת ועשה ושלא בעידנא לא דחי בשופר אמנם בעשה דבנין בית המקדש דהוי בעידנא י"ל כמו דעשה דרבים דוחה ל"ת אף שלא בעידנא ה"ה דדוחה ל"ת ועשה דרבנן אם היא בעידנא. על כן שוב קשי' אמאי בנין בהמ"ק אינו דוחה יו"ט. והנה י"ל דנהי דעשה דרבים דוחה ל"ת אף שלא בעידנא הטעם דהעיקר דבעי בעידנא הוא מטעם שמא ימות ויעבור בל"ת והעשה לא יקיים משא"כ בעשה דרבים ציבור לא מיתי כדאמרינן בהוריות דף ו'. וכן כ' הגאון האבד"ק לבוב בשם אביו הגאון מ' ליבש נ"ז. וזה דוקא לענין בעידנא אבל לענין עול"ת דרבנן אין חילוק ולא דחי אף לת"וע דרבנן. אמנם גוף הטעם דשמא ימות לא נהירא דזה ודאי הוה חשש דרבנן דמדאורייתא אין לחוש שמא ימות לאלתר. ומה דבעי בעידנא הוא ודאי דאורייתא כדמשמע בביצה דעשה דוחה ל"ת ילפינן מכלאים בציצית ובעי דוקא בעידנא. ועל כרחך הטעם דעשה דרבים דוחה אף שלא בעידנא משום דאלים טובא וה"ה דדוחה לת"וע דרבנן. אף דלא שייך לומר אין שבות במקדש דלע"ע ל"ה מקדש. ולמ"ד בעירובין ק"ג דשבות במקדש במדינה ג"כ הותר כש"כ דקשי' דאף קודם בנין בהמ"ק הותר שבות. דל"ג מספר דגוללו אצלו משום דשבות במקדש הותר במדינה ועוד כמו שכ' תוס' בשבועות ט"ו ד"ה אין דאף דאין מנחה בבמה כיון דע"י כן נעשה בית המקדש מותר לחנך במנחה ה"ה שי"ל כיון דע"י כן נעשה בהמ"ק אין שבות במקדש. ובאמת כבר העיר בקו' זו בספר אמרי אש בסוגיא דשבועות. גם אני פלפלתי ע"ז בספרי בית יצחק או"ח סי' פ"ו אות ט"ו ט"ז י"ז עיי"ש

(ב) והנה יותר קשה על ריב"ז דחייש איך יבנה בית המקדש בחמיסר. והלא הוא מתלמידי הלל. והנה בית שמאי ס"ל ביצה ט' אין מוליכין את הסולם לשובך וב"ה מתירין וטעמא דב"ש דהרואה אומר להטיח גגו הוא צריך. וכ' הצל"ח דב"ש כשיטתם דל"א מתוך ובנין ביו"ט דאורייתא וחיישינן שמא יאמרו דעובר באיסור תורה וב"ה כשיטתם דס"ל מתוך ומגבן חייב משום בונה ומ"ה בנין ביו"ט ל"ה רק מדרבנן ול"ח למראית עין בדרבנן. והנה ריב"ז מתלמידי הלל לדבריו ע"כ בנין ביו"ט ל"ה רק מדרבנן. והנה בשבועות מקשה דאם יחנכו בהמ"ק יחנכו בשירי מנחת חמץ ומשני משום דלא אפשר לחנך בבכורים משום דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט וזה למ"ד ל"א מתוך אבל אם בנין ביו"ט ל"ה רק מדרבנן שוב בעי חינוך בשירי מנחת בכורים. וא"א לחנך בפסח וכיון דריב"ז מתלמידי ב"ה ס"ל בנין ביו"ט ל"ה רק מדרבנן אפשר לחנך בשירי מנחת בכורים. ולמה חייש לאסור יום הנף והלא לדידי' א"א לחנך מקדש בפסח רק בשבועות וכעין זה הקשה במעיין החכמה דף ל"ו דפוס לבוב אם אמרינן בנין דלעתיד יהי' ביו"ט הוצרך לשירי בכורים. רק שאנכי הקשיתי אף אם נאמר שיבנה בידי אדם מ"מ לדברי' יבנה ביו"ט

והנה באמת בביצה דף ט' לא אמרו דב"ה מתירין להוליך סולם רק דלא חיישינן שמא יאמרו להטיח גגו רק משום דשובכו מוכיח עלי' ולא אמרו דלב"ה בונין ביו"ט רק מדרבנן כקושית הצל"ח וי"ל דבגמ' שם ע"ב א"ר יוחנן מוחלפת השיטה ופירש"י כאן הוחלפה שיטתן וס"ל לב"ה אין מוליכין סולם וב"ש מתירין והרי בפלוגתא דמתוך דף י"ב ס"ל לב"ה מתוך וב"ש ל"ל מתוך. על כן א"א לומר כדברי הנל"ח דאזלי לשיטתם. ולכן הוצרך בגמ' לומר דטעמא דב"ה דשובכו מוכיח עלי' אבל לפי' התוס' דמוחלפת האי דהשוחט אין לתרץ כן

(ג) והנה בספרי ב"י לא"ח סימן פ"ו אות ט"ו כתבתי ליישב קו אמרי אש דבבנין בהמ"ק ל"א מתוך שהרי התורה גילתה לכם ולא לגבוה דל"א מתוך כמ"ש הרא"ש בשריפת קדשים דנ"ח מתוך. קצרתי שם דבאמת הרא"ש בביצה הקשה על רש"י דאמרינן מתוך אף שלא לצורך כלל אמאי אסור שריפת קדשים. ומדלא תירץ הרח"ש כן וגם הפ"ח תירץ דאתיא כב"ש דל"א מתוך דזה קשה רק לתירוץ ר"א דהו"ל עול"ת דלתירוץ ליתן בקר שני לשריפתו חסרה התורה בפירוש. ומוכח מהפ"ח ג"כ דל"ל סברא זו אך במג"ש נראה שכ' סברא זו אשריפת קדשים רק באמת בשריפת קדשים ל"ה לגבוה רק כשאר מצוה כמו שרפת חמץ דדייק בפסחים ה' מר"ע דל"א מתוך. דמצוה לא אימעט מלכם ולא לגבוה רק נדרים ונדבות מימעט מלכם ולא לגבוה. וכן הוכיח בשאג"א סימן צ"ו ממנחות ה' דמצוה יצאה מכלל הדיוט ולצורך גבוה לא בא' עיי"ש ועי' בנחלת יעקב בתשובה א' לנכדו הגאון שמפלפל הרבה בזה

והנה קשה לי בזה אדברי תוס' שבת כ"ד ע"ב תד"ה ולא מילה שלא בזמנ' שפי' דאתיא מק"ו מנדרים ונדבות שקריבין ביו"ט וכ' וליכא למיפרך מה לנדרים ונדבות שכן צורך גבוה כדאמרינן בעומר ושתי הלחם בשבת קל"א מה לעומר וב' הלחם דהא לאו חובה נינהו ואפילו חטאות ואשמות לא מיקרי צורך גבוה כיון דלאו חובה לאתינהו. הנה לפ"ז תיקשי בביצה כ' ע"ב דאמר ר"ה לדברי האומר נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט לא תימא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו שמא ישהא אלא אפי' מדאורייתא נמי לא חזי דהא שתי הלחם דחובת היום נינהו וליכא למיגזר ואינו דוחה שבת ויו"ט. ומאי ראיה דילמא נדרים ונדבות דלאו צורך גבוה היא כמ"ש תוס' לא מימעט מלכם ונח לגבוה ועל כן מדאורייתא קריבין משא"כ שתי הלחם דהוי צורך גבוה מימעט מלכם ולא לגבוה. והא דאמרי ב"ש שם לב"ה והלא כבר נאמר לכם ולא לגבוה ניחא דשם קאי לענין עולת ראי' דהוה חיוב והוי צורך גבוה שפיר הקשו והוצרכו ב"ה לומר לכם ולא לנכרים אבל לנדרים ונדבות לא מימעט מלכם ולא לגבוה להתוס'. ודא קו' רבתי לתוס'. ושמא משמע לגמרא דעכ"פ נדרים ונדבות ל"ה לכם ורחמנא אמר לכם נהי דל"ה צורך גבוה כמו שתי הלחם מ"מ לכם ל"ה. ושמא רב הונא ס"ל דנדרים ונדבות שוה לשתי הלחם דלא כמ"ש התוס'. אבל לסברת תוספות י"ל דאף מאן דאמר נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט הוא רק מדרבנן דמקרא דלכם ולא לגבוה לא ממעט רק שתי הלחם דהוא לגבוה ממש. וכן משמע קצת בביצה י"ב דאמרינן השוחט עולת נדבה לוקה דאמר לך מני ב"ש הוא והקשו תוס' הרי גם לב"ה נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וממעטינן מלכם ולא לגבוה ונימא אהדריה לאיסורא קמא להנ"ל י"ל דר' יצחק בן אבדימי ס"ל לב"ה לא ממעטינן רק צורך גבוה ממש והוא שתי הלחם משא"כ נדרים ונדבות ורק מדרבנן ס"ל אי קריבין ביו"ט. ואקצר

(ד) והנה מזה צ"ע על הלבוש הובא בטו"ז דסבירא לי' דאתרוג המורכב פסול משום שנעבדה בו עבירה דומיא דכלאים דפסלה תורה קרבן מכלאים משום דאימעוט לגבוה. דס"ל דמצוה דמי לקרבן דהיא לגבוה והרי במצוה אמרינן מתוך כמו דאמרינן בפסחים ה' דאמרינן דר"ע ל"ל מתוך מדאוסר לשרוף חמץ ודילמא ממעטינן מלכם ולא לגבוה וע"כ מצוה ל"ה לגבוה דאינו דומה לקרבן. ובזה מיושב מה דקשה לי דרבא אמר בפסחים ה' ש"מ מר"ע ל"א מתוך ואמאי לא הוכיח דס"ל נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט. וע"כ חדא היא דמדס"ל ל"א מתוך ע"כ נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט א"כ למה הוצרך רבא להוכיח מדברי ר"ע משריפת חמץ והלא ר"ע ס"ל בשבת קי"ד עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביו"ט ואמרינן דס"ל לר"ע נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ואס"ד דס"ל מתוך למ"ל קרא על חלבי שבת שקריבין ביו"ט וע"כ ל"ל מתוך וכן מה"ט ס"ל נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט. ולמ"ל לרבא להוכיח מר"ע דשריפת חמץ. וע"כ מוכח דבנדרים