בית יעקב על כתובות ג

חדושים על מסכת כתובות פרק ראשון בתולה נשאת דף ב' ע"א בגמ' פירסה נדה מהו. בר"ן הביא מחלוקת הפוס' דהרב' ס"ל דחופה הוא יחוד וממילא פירסה נדה לאו בת חופה היא. והר"ן חולק עליהם וס"ל דחופה היינו כנסה לביתו והביא ראיה מהא דאמרינן בדף י"ב באלמנה מן הנשואין ויש עדים שלא נסתרה. ולפענ"ד נראה לחלק דהנה בלא"ה קשה האיך אפשר לומר דחופה היא יחוד דוקא הא אפילו מסר האב לשלוחי הבעל הוי נשואה לכל מילי להרבה מ"ד בכתובות ד' מ"ח ואין סברא לומר דפליגי המ"ד במציאת החופה מה הוא אם הוא יחוד או כניסה לביתו. ועוד קשה על הירושלמי שהביא הרא"ש שמחלק בין בתולה לאלמנה דבאלמנה חופה אינו קונה. חדא מה שתמהו המפרשים דלא נמצא בש"ס דילן שום חילוק. וגם אין שום סברא לחלק בין בתולה לאלמנה לענין חופה. ועוד דהעיקר פלוגתא ביש חופה לפסולות ביבמות דף נ"ז קאי על אלמנה לכ"ג אלמא דאלמנה כשירה יש לה חופה. ולהרמב"ם דחופת בתולה היינו יחוד הראוי לביאה בעינן באלמנה ביאה דוקא כמבואר באה"ע סי' נ"ה בב"ש ס"ק ב' אבל חופה אינו קונה אפי' באלמנה כשירה א"כ למה פליגי בחופה באלמנה פסולה הא אפילו בכשירה אינו קונה ע"ש. ועוד דאי אמרינן דחופה היינו דוקא יחוד ולהרמב"ם בעינן חופה דחזי לביאה דוקא קשה על הירושלמי שהביאו בתוס' יומא דף י"ג דמתקינין לו אשה אחרת שכתבו שהקידושין והנשואין הוא ביו"כ דוקא לאחר שמתה הראשונה והך כיון דביאה הראשונה הוא ודאי דאסורה ביחוד ביו"כ כמו בנידה כל שלא בעל וכיון דלאו בת יחוד היא ממילא לאו בת כניסה היא ובכ"ג כניסה דוקא בעי כמבואר שם. לכן נראה לענ"ד לחלק בין קטנה ונערה שהיא ברשות אביה אז מהני מסירה ולמאן דס"ל דלא מהני מסירה לאשווי' נשואה מ"מ כניסה לביתו מהני לכ"ע כמ"ש הר"ן ובין בוגרת שהיא ברשות עצמה תדע מדלא קתני בגמרא רק במסר האב לשלוחי הבעל ולא קתני בהלכה אלמנה עם שלוחי הבעל אלא נראה דדין. זה הוא דוקא רק בקטנה ונערה שביד האב למוסרה לחופה בע"כ כמבואר בכתובות ד' מ"ז וכיון שמסרה האב יכול הבעל לישא אותה בע"כ ואינו מחוסר שום דעת רק ברצון הבעל לבד תלוי שוב כיון שהאב סילק רשותו ורצונו וכיון שנכנסה לרשות הבעל לישא ולבעול אותה בע"כ לכך נחשבת כנשואה מיד מה שאין כן בגדולה שאין הבעל יכול לישא אותה בע"כ אף שנתקדשה כבר ולכך לא הוי כנשואה כל זמן שלא נתיחדה עמו לשם נשואין אבל מקודם לכן לא חשיבה נשואה כלל. ולפי זה לא קשה כלל מה שהקשה הר"ן מהאלמנה מן הנשואין ויש עדים שלא נסתרה דהא משכחת לה נשואה בלא סתירה כגון במסר האב לשלוחי הבעל ואפילו למ"ד דס"ל דלא מהני מסר רק לירושתה מ"מ כשהכניסה לבית הבעל ממש מודה דמהני לגמרי דהא נכנסה לרשותו ובידו לישא אותה וכשיטת הר"ן ומשום דיכול ליחדה ולבועלה בע"כ והפוסקים דס"ל דבעינן יחוד דוקא הוא רק בגדולה ובאה"ע סימן נ"ז שכתב גם באלמנה הלכה בלא שלוחי הבעל דמשמע כשהלכה עם שלוחי הבעל הוי נשואה דשם מיירי לענין ירושתה ומטעם מחילה תדע דהא באלמנה לא קנה כלל חופה לפי משמעות הפוסקים ואפ"ה יורש אותה. ובמקום שצריך חופה והיא גדולה אין חופה אלא יחוד ומה"ט ביומא שם בכ"ג דאינו מקדש רק נערה בתולה חופה דידיה במסירת האב ובכניסה לביתו לכ"ע מהני כמש"ל. וזה כוונת הירושלמי במה שחילק בין בתולה לאלמנה ולאו דוקא נקט אלמנה אלא ה"ה בוגרת וכמו שתפס המשנה נותנין לבתולה י"ב חודש ולאלמנה חודש וקאמר התם דה"ה לבוגרת וה"ה הכא כל שיצאה מרשות האב בעי יחוד גמור דבנערה שהיא ברשות האב כניסה לביתו הוי חופה ובאלמנה בעי דוקא יחוד ויחוד אפי' באלמנה הוי חופה. ולפ"ז לא קשה כלל מהא דיש חופה לפסולות דלפמ"ש יחוד אפילו באלמנה הוי חופה כשהיא כשירה ובפסולה פליגי אי יש חופה לפסולות. ומ"מ נראה דלא פליגי רק אי נעשה כנשואה אבל לכ"ע יוצאה מרשות האב במסירה לבד כמ"ש הר"ן בפ' נ"ש דאפי' למ"ד דמסירה לא חשיבה כנשואה מ"מ יוצאת מרשות האב ע"ש. ובזה מיושב הא דקשה מכתובות ד' מ"ה בהא דמשני רבא דמוציא ש"ר חידוש הוא דנכנסה לחופה ולא נבעלה בחנק וע' רש"י שם שכתב דאילו זנאי השתא בחנק ולכאורה קשה הא כיון שבאו עדים שזינתה בבית אביה נאסרה עליו נהי להרמב"ם דס"ל דחופת נדה לא הוי חופה ל"ק מש"ס זו דדוקא כשאינו רוצה לבעול אותה באיסור וליכא חיבת ביאה לא הוי חופה אבל הכא שלא ידע שהיא אסורה לו ואדעתא דביאה ייחד עצמו ואיכא חיבת ביאה הוי חופה. וכן בנשא אשה אסורה ודעתו לבעול באיסור הוי חופה כיון דחופה אדעתא דביאה הוא. אך לשמואל קשה דס"ל ביבמות ד' נ"ז דאין חופה לפסולות תקשי מברייתא דתני שילא הא דס"ל דאשתני דינא אשתני קטלא ממוציא ש"ר ולדידיה אי אפשר לתרץ דחידוש הוא דהא לדידיה ליכא חידוש דהא לאו חופה הוא כלל ולא אשתני דינא. וכן הקשה בספר הפלאה. ולפי הנ"ל א"ש דבכתובות דף מ"מ קיי"ל דמסירה לא הוי כנשואה ומ"מ קיי"ל דמסר האב לשלוחים דדינא בחנק ועיין בשיטה מקובצת דגזירת הכתוב הוא שאף שאינה כנשואה מ"מ דינה בחנק וכ"כ הר"ן כנ"ל ולפ"ז אף דאין חופה לפסולות ג"כ מהני אף דלא מהני להשוותה כנשואה