בית רידב"ז קסה

ניחא מאדד בדף ק"ד ע"א מסיק רבא שם לחלק בין הא דר"ע בין מתניתין דא"צ להוליך אחריו למדי וגרסינן שם אמר רבא שאני מתניתין דכיון דידע למאן גזלי' ואודי לי' כיון דאיפשר לאהדורי' ממונא למרי' הו"ל כמאן דאמר יהא לי בידיך הילכך נשבע אע"ג דקאמר לא יהי' לי בידיך כיון דבעי כפרה לא סגי עד דמטי לידי' הא לא אישתבע הוי גבי' פקדון עד דאתא ושקיל לי' ע"כ ופירש"י ז"ל אבל הכא במתניתין דידע למאן גזל ומודי לי' משעת הודאה דמזומן הוא להשיב הוי גבי' כפקדון וכו' עכ"ל והוא משום תקנת השבים כדגרסינן שם ר"א ב"ר צדוק אומר תקנה גדולה התקינו וכו' משלם לב"ד וכ"כ הסמ"ע ז"ל בחו"מ סי' שס"ז ס"ק ב' דהוא משום תקנת השבים דבנשבע משום כפרה צריך להוליך אחריו למדי או דיתן ביד ב"ד אבל בלא נשבע א"צ ליתן ליד ב"ד וכן איתא שם בסמ"ע ז"ל ס"ק ד' דהא דרבא הוא מפני תקנת השבים כיון דמזומן בידו להשיב הו"ל גבי' כמו פקדון כשומר דרבנן עשו אותו מפני תקנת השבים כמו פקדון כמו שכ' השט"מ ז"ל בשם הרשב"א ז"ל וז"ל דכיון דידע למאן גזלי' וקמודי ולא אשתבע מה הנאה יש לנגזל כשיתן ביד ב"ד הא כיון דא"ל יהא לי בידך דה"ל כפקדון בידו ע"כ כשומר דמפני תקנת השבים דניתן לב"ד כן נמי כשהיא בידו והחלוק שבין גזל אחד מחמשה דהתם כיון דלא ידע למאן גזל לא שייך למימר דהו"ל כפקדון בידיך דאימתי שייך למימר דהו"ל כפקדון בידיך וחשיב לי' כמאן דמונח בב"ד דווקא כשמזומן ביד הגזלן להחזיר לו הו"ל כמו יהא לי בידיך אבל כשאינו מזומן תחת ידו להחזיר לו דאינו יודע למי גזל לא שייך למימר דהו"ל כפקדון בידו דפקדון בידו לא שייך רק דאימתי שארצה אגבה מידיך אבל גזל אחד מחמשה דאינו יודע למי יחזור האיך שייך לאמר דלא איכפת לי' כשמונח בידו הגזל דהו"ל כמו שמונח בב"ד ז"א דהא כשמונח ת"י ב"ד הרשות בידו לגבות כ"ז שירצה משא"כ באינו יודע למי יחזור וכ"כ הרמ"ה ז"ל ומובא בשטמ"ק ז"ל שם ז"ל אבל גבי גזל אחד מחמשה דהתם לא ניחא לי' למארי גזילה דתיקום גזילה בידו דגזלן הילכך משלם גזילה לכל אחד ואחד כי היכי דתמטי גזילה לידא דנגזל עכ"ל עיי"ש א"כ לפ"ז שפיר ניחא דלעולם מתניתין דקתני דבנשבע יוליכנו אחריו למדי דמשמע דווקא נשבע הא לא נשבע לא אפילו כשגזלו במדי והלך הגזלן לדרכו נמי יפטור לפיכך מקשה שפיר מתניתין דלא כר"ע ולא קשה מהך סוגיא דדף צ"ח ע"א דשקלי' בידו השבה בעי מיעבד לידו ז"א דהא לפי המסקנא שפיר ניחא כיון דאיפשר לאהדורי ממונא למארי' הו"ל כמאן דאמר יהא לי בידיך ופירש"י ז"ל דמזומן הוא להשיב לב"ד הו"ל כמו פקדון בידו משום תקנת השבים כנ"ל והילכך דווקא כשמזומן ביד הגזלן הגזילה להחזיר לנגזל כל אימת שיבוא ויטול הילכך איכא משום תקנת השבים כמאן דא"ל יהא לי בידיך אבל היכי דאינו מזומן הגזילה תחת ידו דגזלן לא שייך למימר דהו"ל כפקדון בידיך דהא מוטל בים הגדול והאיך שייך למימר דהו"ל פקדון בידו כשהוא מונח בתוך ים הגדול הא אינו מזומן בידו להחזיר להנגזל ע"כ מחויב ליטול מים הגדול ולהיות מזומן ת"י ואז אינו מחויב לרדוף אחר הנגזל רק כשיבוא הנגזל אז יחזור לו והעיקר שצריך להיות מזומן בידו כשיבוא הנגזל יקח ע"כ אז הוי כפקדון בידו אבל כשאינו מזומן ת"י אז לא שייך לאמר דהוי כפקדון בידו וזהו ג"כ החילוק בין גזל אחד מחמשה כיון דאם יבוא הנגזל להגזלן לא יהי' מזומן ליקח הגזילה לא חשיב כפקדון ת"י וא"כ כשנפל לים הגדול כיון דאינו מזומן ביד הגזלן לא חשיב כפקדון בידו דנימא דניחא למארי גזילה דישאר בים הגדול ע"כ מחויב הגזלן להוציא מן הים הגדול כדי שיהא מזומן ת"י אבל כשהוא מזומן ת"י אז ניחא לי' למארי דגזילה שיהא ת"י כפקדון משום תקנת השבים כדאיתא בסמ"ע ז"ל עיי"ש וכבר כתב הקצוה"ח ז"ל סי' שס"ז דלא בעינן שיודה הגזלן וז"ל ונראה דאפילו אינו מודה כלל אלא שהוא בעצמו רוצה לצאת י"ש ולהחזיר הגזילה כיון דידע למאן גזלי' ומזומן להחזיר הו"ל כפקדון גבי' וא"צ כלל הודעה ומה שאמרו בגמ' כמ"ד יהי' לי בידיך היינו כמ"ד בפירוש יהי' לי בידיך ודאי א"צ להוליך כן בדינו זה שמזומן להחזיר עכ"ל וה"נ מבואר הדין בפשיטות דאינו מחויב להחזיר הוצאות כיון דמפני תקנת השבים אינו מחויב להוליך ויהא בידו ע"כ אינו מחויב הגזלן בעד הוצאות

ומצאתי בנתיבות ז"ל בסי' רל"ב שפסק ג"כ הלכה כמו שכתבתי דכתב שם וז"ל אם חטף ראובן חפץ משמעון והוליכו למקום אחר דחייב ראובן להחזיר לו החפץ על הוצאותיו דמזיק בידים הוא וכו' וכו' ודוקא כשנתכוין לגזול לעצמו והוליכו למקום אחר א"צ להוליכו אחריו כשלא נשבע מטעם תקנת השבים כמ"ש בסמ"ע ז"ל סי' שס"ז ס"ק ב' ע"ש אבל מזיק בעלמא חייב וכו' עכ"ל הרי שפסק בהדיא כמו שכתבתי. ומה שכתב הרשב"א ז"ל במס' ב"ק דף צ"ח