בית מאיר יורה דעה לז

הנאתן ולומד דדוקא בנבילה חי דאכתי שם נבילה עלי' הוא דס"ל לוקין מדלא מדייק תיבת אכילה דיהא דוקא ולכך מוכרח ללמוד מהיקש דכל שנפסל מאכילת גר אין שם נבילה עליה אכתי קשה לר"מ דס"ל נט"ל אסור מדמצריך ההיקש למעוטי סרוח מעיקרא ומה בכך הא מ"מ הוי שלא כדרך אכילתו וילמד מזה דנט"ל שרי. ואין לדחוק דר"מ נמי כר"ש ס"ל דהא ריש לקיש בשבועות שם מוקי סתם מתני' דהיינו ת"ק דר"ש שהוא ר"מ לחולק עליו ע"ש וק"ל. וע"כ לומר דאף שכל שאכל שלא כדרך אכילתו אין לוקין מ"מ איסור תורה יש בו והוא דומיא דחצי שיעור וכמו שכתב הה"מ בפ"ח מה' מ"א הלכה ט"ז על דין איסורי הנאה שפוטר הרמב"ם על ההנאה ממלקות וע"ש בהה"מ דאף דין זה נפיק לי' מדאינו נהנה כדרך אכילתן ומ"מ אסור הוא מן התורה כח"ש וה"ה לאוכל שלא כדרך אכילתו דאסור מן התורה ושפיר צריכינן למילף מגר שאינה קרויה כלל נבילה לענין שיהא מותר מן התורה מהני שאבד כל עיקר שם נבילה משא"כ חלב חי דשמו עליו אלא דמיעטו מתיבת אכילה והוי דומי' דח"ש שאסור מן התורה (אך לפ"ז קשה איך כלל אכילת חלב חי עם הבאיש עד שנפסל מאכילת אדם אחרי שזה אסור מן התורה וזה מותר. וע"כ צ"ל מדנבילה אף שאינה ראויה לגר מ"מ מדרבנן אסור שוב אין לו נ"מ בזה וכללינהו יחד עם חלב חי ששניהם אין לוקין והאיסור בזה מן התורה ובזה עכ"פ מדרבנן בעינו. ואך בנט' העמידו על ד"ת ושרי אף מדרבנן. אך לפ"ז צ"ע על התוס' שכתבו להדיא בהנ"ל דעל אכילה שלא כדרך הנאתן אין בו אלא איסור דרבנן והדרא הקושיא לדוכתה דא"כ ל"ל כלל הילפותא מגר לנבילה מוסרחת ואין לדחוק דמה דנקטו תוס' בדבריהם שלא כדרך הנאתן אין המכוון לנבילה וחלב חי שאך התירו מלא יאכל אלא לנבילה מוסרחת שזה באמת מותר מן התורה דא"כ ודאי קשה קושי' מהרש"ל ע"ש וצ"ע

הפר"ח סק"ב כתב וצונן לתוך חם אף הוא דרך בישול. שוב בתר הכי כתב וכן אם בישל בב"ח אלא שלא נתבשל כמאכל ב"ד לא אסור מן התורה כדגרסינן בפ' כ"ה ק"ח ובאיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אכלו אותו אלמא דכל שאין אחרים אוכלים אותו לא מקרי בישול וכיון דלא אסור אלא מדרבנן שרי בהנאה, וכבר כתבתי בצדו שזה מילתא דתמוה תחלה כתב בסתם וצונן וכו' דמשמע להורות שנאסר בהנאה מפני שהוא דרך בישול. והברור שחתיכת בשר חי שנפל לתוך קדירה של חלב רותחת והוציאוה מיד שלא נתבשל כמב"ד. ואולם גוף חדוש דינו לענ"ד צ"ע כי עיין תשו' ח"צ נסתפק אי בכל איסורים שייך ח"ש אסור מן התורה הואיל וחזי לאצטרופי ולענ"ד מבואר מהר"ן פ' שבועות שתים בתרא גבי פלוגתא דת"ק ור"ע בשבועה שלא אוכל ואכל כ"ש דפטור דמ"מ אסור מן התורה בכ"ש וכן פסקינן בש"ע סי' רל"ז כהרמב"ם והוא מטעם דחזי לאצטרופי (וכבר כתבתי נמי במס' שבת ד' ג' דאיתא שם פטורי דאתי לידי חיוב חטאת קתני פרש"י כגון עקירות דאיכא למגזר דלמא גמר לה משמע ברור דעקירה בלא הנחה אין בה אלא איסור דרבנן אף דקיי"ל ח"ש אסור מן התורה הן אמת למה דר"ל הח"צ בתשובה סי' פ"ז דלדעת הרא"ש זה לא נאמר אלא באיסורי אכילה ולא באיסורי שבת ניחא. אבל ז"א כי פי"ח מה' שבת עמד עליהם המ"ל וביטלם מדאיתא ברש"י דף ע"ד דאף באיסור אפי' בשבת שייך ח"ש אסור מן התורה. וא"כ ע"כ לומר דעקירה בלא הנחה לא מקרי ח"ש אלא חצי מלאכה ואף דנמי שייך לגבי' חזי לאצטרופי מ"מ בפירוש מיעטה התורה מדכתיב בעשותה העושה את כולה ולא העושה מקצתה וצ"ע עכ"ל) וא"כ הא ודאי בב"ח דהבישול עיקר איסורו אסור נמי מן התורה לבשל פחות ממאכל ב"ד משום דחזי לאצטרופי כמו ח"ש [ואילו נימא דאין חילוק ול"ד באיסור שבת הוא דאינו דומה חצי מלאכה לח"ש אלא ה"ה בשאר איסורין שפיר דודאי פחות ממאכל ב"ד חצי מלאכה מקרי ולא ח"ש. אבל אילו נאמר דשבת שאני מדכתיב בעשותה צ"ע) וא"כ לרב אשי דאמר איסור אכילת בב"ח נפיק מלא תאכל כל תועבה וכו' הא עביד תועבה דאורייתא אף כי בישלו פחות ממב"ד והרי הוא בבל תאכל באכילה ובהנאה וא"כ מה"ת להמציא פלוגתא ואף לתנא דר"י דמן לא תבשל נפיק היינו לאתויי מלקות על אכילה דאילו מלא תאכל כל תועבה לא נתרבה למלקות כדאיתא בכרו"פ בשם הכנה"ג עכ"פ נראה דבכלל כל שתיעבתי לך הוא ואפשר דאפילו בכלל דלא תבשל דאתי לאכילה נמי הוא דכמו שהח"ש דהיינו פחות ממב"ד הוא לענין האיסור במלת לא תבשל ממילא נמי האיסור אכילה דנפיק מיני' הוא. והכלל דלענ"ד דינו צ"ע דלפ"ר נלענ"ד דאפילו בפחות ממב"ד נמי אסור בהנאה וצ"ע

סעיף ה' בש"ך סק"י אבל וכו' אבל בדיעבד אם נתבשלו עם החלב נראה דמותר. נ"ב ואם הם מעורות אפי' בדיעבד יש לאסור. שוב ראית שא"צ להגיה אלא שלפי' הרשב"ם סובר דר' יעקב לקולא פליג ואז אזלי דבריו בפשוט ועיין פר"ח

פר"ח סק"ב אבל מצאתי להר"ן וכו' אלמא דצלי לא אסור מה"ת. נ"ב לענ"ד מעולם לא עלה כזאת ע"ד הר"ן: אלא דר"ל ודאי בב"ח צלי שמן דמפעפע בכולו אסור מן התורה אבל היכא דאינו מפעפע ע"י הצלי רק כדי קליפה כגון גבינה כחושה או למ"ד חלב אינו מפעפע זה לא הוי דרך בישול כדאיתא בהש"ס ד' ק"ח ואין לך כגון זו וכו' ע"ש

תו שם והא דתנן בנדרים. נ"ב הוצרך לזה לפי' הרא"ש שם וע"ש בהר"ן שכן הסכמת האחרונים

תו שם סק"ג כדגרסינן בפ' כל הבשר דף ק"ח ובאיזה בישול אמרו וכו'. נ"ב מה מאוד תמוה לי על הרמב"ם וסמ"ג שהעתיקו ריש דברי לוי להלכה ולא העתיקו דברים אלו אף לענין מלקות דבישול ואכילה

שם ס"ק י"ב סיים באו"ה דלא גרע מחלב אשה. נ"ב א"י מקום מבואר בש"ס דחלב אשה בבשר אינו אסור מדרבנן יותר מחלב זכר דבהמה אלא העיקר תרווייהו הוא דעת הרשב"א להתיר מטעם דאין דומה לחלב שחוטה משום דל"ש ולא גזרו בו. וא"כ צ"ע אטו דזכר בהמה שכיח ועיין ש"ך

שם ס"ק כ"ב נמצא לשיטתינו זו וכו' ולוקה וכו' משום דחלב גמור הוא. נ"ב א"י ליישב איך אפשר שיהי' בגדר חלב דקרא ממש אם צריך לכל הפחות מחשבה למיחשב אוכל כדהביא בעצמו לעיל. ותדע הרי שלי' מחליט הסוגיא דל"צ קרא למעט משום דפירשא בעלמא הוא אף דמועיל לו נמי מחשבה למיחשב אוכל ואינו פירשא גמור לדעתו בסי' פ"א מ"מ בכלל גדי דהיינו בשר דקרא ודאי לא הוי ומה"ת לומר דחלב קיבה יהי' בגדר חלב דקרא הא קודם מחשבה אפילו בגדר אוכל אינו וצ"ע

סימן פט סעיף ב' בש"ך סק"י חוץ משפשוף בגופו או בכותל. נ"ב פי' דברים אלו עיין במ"י כלל ע"ו

סעיף ג ס"ק י"ט. עיין באר היטב משיגו מכח הרמ"א שם שאוסר. ולי נראה דהש"ך סובר דזה הוי כמו דיעבד כיון דאכל תבשיל שנתבשל בקדירה של בשר אם נאסר לו לאכול אחריו גבינה אין לך דיעבד גדול מזה דמותר שם בדיעבד והוקשה לו דזה נמי פשיטא. אמנם תירוצו אינו מתיישב לי דממ"נ אם הבעין נתבטל בס' הוי כלא הי' ואם לא נתבטל הוי ממש תבשיל של בשר. ולענ"ד קמ"ל הרמ"א דאפילו נתבשל בו דבר חריף דלא הוי נ"ט בר נ"ט מ"מ שרי: פר סק"י מסיים וכ"כ הרשב"א מים אמצעים נוטלין בין בכלי כו' נ"ב עיין א"צ שאלה נ"ה

סימן צ סעיף א' בט"ז סק"ב. והמ"י כתב שם שדעת הת"ח שאף הרשב"א והר"ן דעתם לצרף הטעם משום דהוי דרבנן ע"ש. אמת שבדעת ל הכי משמע מדכתב גבי כחל שנפל לחלב דבעי' ס' לבר מכחל משום דהכחל עצמו אוסר ור"ל דהכחל בחלב אוסר ד"ת. משא"כ הרשב"א בתה"ב דכתב החילוק משום דחלב הכחל לא נודע, צ"ל דאע"פ שגם בשר הכחל לא נודע מ"מ קים להו לרבנן דבשר הכחל ודאי דהוי עכ"פ חלק ס' מן החלב שבה משא"כ החלב לגבי בשר