בית מאיר אורח חיים עז

השמשות עיין סי' שצ"ד ור"ל דלא גרע מנאכל והט"ז בסי' שס"ו סק"ג כתב ואע"ג דאיסור טלטול הוא דרבנן ואמרינן סי' ת"ט כל שהוא מדרבנן הוי עירוב דלא גזרו עליו בה"ש היינו לענין קניית עירוב שהוא ב"ה משא"כ כאן ובסי' שצ"ד פירש דבריו וכתב זה לענין קניית עירוב שעיקר ב"ה ודי במה שהוא ראוי ב"ה אבל לענין במה שהוכחתנו בסי' שס"ו דאין ליתן עירוב חצירות במקום שאסור לטלטלו איין שייך להקל בשביל זה ולומר דמן התורה יכול ליטלו דהתם הטעם שע"י העירוב חשבינן כאילו כל החצירות שייכים לאותו בית וזה צ"ל כל השבת ולדבריו לא הוצרך רש"י ז"ל דף ע"ח ע"ב ד"ה תיבעי לפרש אבל לגבי ע"ח טעמא משום דפתח משוי להו חד מקום וכו' ע"ש אלא בפשוט כדכתב הט"ז א"ו דליתא] דהא בנפרץ בשבת אוסר אע"ג דהי' ראוי ב"ה (נקיט למושכל ראשון דדין מבוי שנשתתפו בו ונשברה הקורה שבס"ס דהיכא איירי אפילו נשבר בשבת דלא כמ"א ומביא ממנו ראי' לסברתו) וא"כ כיון שביום השבת אסור לא מהני מה שיהי' קולה ב"ה בדבר מצוה ולסברת הוכחתו ודאי מהראוי לפרש דין דהכא אפילו בנשברה בשבת כדכתב דלא כהמ"א

אמנם לענ"ד דברי המ"א ברורים דמה בכך שהטעם שע"י עירוב חשבינן וכו' מ"מ די לנו אם אפשר להחשב זה ב"ה וע"י זה הותר כל השבת ולא גרע מנאכל וכן כתב הב"י שס"ג בלשון זה ומ"ש שבקש קודם שבת נ"ל דהיינו לומר שאם קודם שבת הוי אפשר למיתבי' ניהלי' הוי עירוב מאחר שבשעת קניית העירוב הוי אפשר למיתבי' ניהלי' וכן כתב סי' שצ"ד להדיא דאף דעירוב משום דירה מ"מ לא בעינן דליהוי קיים אלא ב"ה וא"כ ודאי קושי' הט"ז נכונה כיון שב"ה אפשר להחשב דהא ב"ה אין הטלטול אסור שוב ממילא מותר כל השבת אמנם קושי' הט"ז היא ממש דוגמת קושי' תוס' דף ל"ה ד"ה נתגלגלו כתבו תחומין דרבנן ואפילו לרבי דאמר כל שהוא משום שבות לא גזרו עליו ב"ה מ"מ לא הוי עירוב אע"ג דב"ה מצי למשקלי' ואיתויי כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל העירוב הי' עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ד' אמות הילכך תיקנו רבנן שלא הי' עירוב אלא כשהוא בתוך התחום עכ"ל העתיקם הט"ז בסי' ת"ט ולדבריהם קושייתו עצומה ולדעת המ"א ודעתי היא קושי' על הגמרא דנתנו עירובן בחיצונה אמנם תי' תוס' קשיא לי מאוד מה בכך שיהי' נחשב עומד עתה חוץ לתחום אכתי ליקני שביתה במקום שנתגלגל דהא אף שנתגלגל חוץ לד' אמות מן האלפים שמעירו הא קיי"ל שצ"ז דיש לו אלפים חוץ מארבע אמותיו וע"ש בב"י שזה יצא מדף נ' כגון דאיכא ממקום רגליו ועד עיקרו תרי אלפי וד' גרמידי ולזה כתב נמי הה"מ פכ"ז מה"ש בשם הרשב"א שאלפים אלו נמדדין חוץ מד' אמות שלו ועיין נמי ריש סי' ת"ח שם מבואר דה"ה בנותן עירובו. וא"כ אם יקנה העירוב שביתתו במקום שנתגלגל הא יש לו משם ב' אלפים ד' אמות וא"כ במה שלן בעירו הא אינו עומד חוץ לתחומו אלא אותו שיעור שהעירוב נתגלגל חוץ לד' אמותיו ואם זה השעור הוא פחות מד' אמות הא קיי"ל בסי' ת"ה ע"פ הסכמת רוב הפוסקי' דאם יצא באונס חוץ לתחומו ויש לו ד' אמות מותר לברור לו אותן ד' אמות לצד תחומו והוי הבלעת תחומין דבאונס שרי ע"ש במ"א ובמה שכתבתי שם וא"כ ה"ה הכא הא ודאי עמידתו חוץ לתחום אינו אלא אונס ע"י שנתגלגל העירוב והא זה ודאי דעתו תהא בד' אמות שיש לו לברור אותם אל עבר שהי' חפץ לילך דהיינו תחומו ויהיה מותר בכל מה מה שהי' חפץ ודוחק שיסברו תוס' בדעת הרמב"ם שם ותו הא זה הדין דנתגלגל הוא מוסכים מכ"ה ומה יענו לקושי' תוס' (ותו בעניותי לא הבנתי כלל דבריהם כיון שיכול לילך ולהביאו למקום שהניחו למה לא יקנה השביתה במקום שהניח כמו בהניחו באילן למטה מי' ונתכוין לשבות בעיקרו דקנה שביתה בעיקרו ה"נ למה כתבו כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל העירוב וכו' וצ"ע] אמנם לשון הריטב"א הכי הוא שם ד"ה אמר רבא וכו' יש מקשים כיון שנתגלגל בתוך ד"א קנה עירוב וכמקומו הוא חוץ לד"א נמי יקנה דהא כי נפיק ומייתי לי' בפחות מד' אמות הוא דמייתי לי' וליכא אלא איסור תחומין דרבנן ובשבות כזה לא גזרו בה ולאו קושי' היא דאפילו תימא דמצי לאתוי כל שהוא לתרום ביתו קנה לו עירוב אבל כל שהוא חוץ לתחום ביתו שאינו יכול ללכת שם בהיתר גמור אינו קונה לו עירוב עכ"ל וע"כ לענ"ד לפרשו שמחלק דדוקא היכי שאיסור שבות דבר אחר המונע קניות העירוב כגון המניח עירובו בכרמלית והוא בר"ה ודוגמתו בזה אמרינן כל שהוא משום שבות לא גזרו ב"ה והוי עירוב אבל כשאיסור תחומין גופי' שזה העירוב בא להתירו הוא המונע הקניה כגון במניח חוץ לתחום בזה לא אמרינן שיקנה כיון שלא יכול ליטלו ב"ה בהיתר גמור מאיסור תחומין זה כעין זה קצת איתא עירובין ע"ח ע"ב אדרבה וכו'] ולדבריו ממילא נמי מתורץ קושי' הט"ז די"ל דוקא בדיני דסי' שצ"ד דאיסור שבות דבר אחר גורם מניעת הנטילה בזה אמרינן כל שהוא משום שבות וכו' אבל כשמניח העירוב במקום שאסור שור לטלטלו מצד איסור טלטול גופי' שהוא האיסור שעירוב זה בא להתירו בזה אין קונה העירוב אלא כשיכול ליטלו ב"ה בהיתר גמור ולפ"ז דין המ"א שריר וקיים דנשבר הקורה בשבת לא גרע מנאכל ודוק

אמנם גוף פסק המהר"מ ז"ל בנשברה הקורה אפילו מע"ש צ"ע כי לפי הנ"ל מדין הגמרא באם העירוב מונח במקום שא"א להביאן אין ראי' די"ל שם האיסור מצד עירוב חצירות גופי' וכה"ג שתופי מבואות אם השיתוף מונח בחצר שבמבוי אחר שהאיסור בין השמשות מצד מבואות גופי' משא"כ בנשברה הקורה של המבוי וכן אם נפסק החוט דצה"פ אפילו מע"ש דהאיסור טלטול במבוי אינו מצד העדר השיתוף אלא מצד העדר מחיצה והוי האיסור משום טלטול בכרמלית והעירוב אינו בא כלל להתיר איסור זה ומדוע לא נימא כיון דב"ה היה מותר משום דכל משום שבות לא גזרו חשוב ב"ה עירובו אצלו ויהיו מותרים לטלטל בחצריהם כל השבת (ודע מה שהקשתי לעיל על תירוץ תוס' בנתגלגל אפשר די"ל דבענין זה דנתגלגל כיון דמה שיש לו ד' אמות ממקום שביתתו לבד מהאלפים הטעם משום שהם מקומו ומה שיש להיוצא חוץ לתחומו ד' אמות היינו נמי משום שהם מקומו להכי בנתגלגל אי אפשר להחשב מקומו בשני מקומות ואילו נאמר דליהוי לו מקומו ממקום של ד' אמות ע"כ העירוב שנתגלגל חוץ לד' אמות אין הד"א דבמקום עירובו חשוב מקומו ועדיין צריך לי עיין כי באמת נראה מן הפוסקים דאפילו שבת בבקעה ונמדד לו ד' אמות ושני אלפים לתחומו ושוב יצא באונס מתוך תחומו יש לו שם ד' אמות אבל מ"מ י"ל דבריית' בלן בעיר כיון דהעיר לו כד' אמות שוב אין לו ד' אמות אחרים ומה שכתבו ואין לו אלא ד"א ר"ל העיר ובד"א דהעיר ודאי לא שייך ברירה) אחר כותבי כל הנ"ל עיינתי בהא"ע וראיתי שמלאו לבו להדיא ליפלג על פסק המהר"מ

ואולם כל דבריו ליתנייהו כי רואה אני שהי' בהעלם ממנו תוס' והריטב"א במקומו גבי נתגלגל חוץ לתחום והעלה נמי דאיסור כרמלית קיל מאיסור טלטול מר"ה לרה"י בלא עירוב והוא דבר זר דאדרבה הפוסקים מחמירים בכרמלית דומי' דר"ה ועיין ריש סי' שס"ד וסוף סי' שנ"ז בהג"ה. ומ"ש לראי' לדעה זו ומבואר דף ע"ז בעירובין דבאיסור משום עירוב החמירו ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכו' אבל בשאר איסור דרבנן כמו מכרמלית לרה"י דכתבו תוס' דלא החמירו בזה ואדרבה קיל משל תורה לא גזרו בה עכ"ל תמוהים דבריו דאדרבה משם מוכח איפכא כי מה שעשו חיזוק היינו מהחשש דלא ליתא לאחלופי וכל שהאיסור קל חששו יותר שיבאו לעבור עליו ולהכי מסופקים תוס' לגבי כרמלית מפני שהוא חמור כשל תורה אפשר דלא הצריכו לו חיזוק וכן הוא שם בריטב"א להדיא אבל לומר דעל איסור כרמלית לא גזרו בין השמשות ועל איסור טלטול בלא עירוב גזרו ב"ה חלילה להעלות זה על הדעת שהרי בעירובין קי"ל הלכה כדברי המיקל בעירובין

ובגוף הדין שסמך עצמו ליפלוג מכח פסק הש"ע כהרמב"ם