בית מאיר אורח חיים לב

השמרים וגם ליתן הקנה החלול בנקב להוציא היין מותר ואעפ"י שלא היה בו מעולם וברזא נמי שקורין איספנא אפילו לא היה בחביות מעולם אם הכינו לכך מאתמול מותר עכ"ל וכתב הב"י בבה"ב ובסמוך אכתוב דין זה בשם הגמרא (ר"ל דהיינו גובתא שמביא בתר הכי) ויש לתמוה על מה שהצריך שהכינו לכך מאתמול שאיני רואה בגמרא רמז לזה עכ"ל ואני תמה בשלמא קנה חלול שפיר דלא בעינן הכנה לכך מפני שתורת כלי עליו ומותר בטלטול ומצד ההכנסה בהחביות אין בו איסור משא"כ מה דמותר ליקח עץ בעלמא בתורת ברזא לסתום פי החביות דהיינו איספינ"א שאנו קורין ספין פשיטא דאם לא הכינו לכך דאסור מצד איסור טלטול דהא אינו אלא עץ דלהסקה קאי ונלמד בפשוט מדין חריות של דקל שבסי' ש"ח ומדין דפקק החלון שבסי' שי"ג דנאמר נמי ובלבד שיחשוב עליו וביותר תמוה לי הא בסעיף י"א פסק דאם היה היין יוצא דרך הנקב אסור לסתמו ע"ש במ"א מה שהביא בשם הב"ה גופי' ונראה שאין כל הדברים אמורים אלא בסותם בדבר שאין דרך לסתום בו אבל לסתום בעץ כמו שהוא דרך לסתום בין שהיין יוצא בין שאינו יוצא מותרים וא"כ פשיטא דצריך הכינו לכך כי היכי דליהוי דרך לסתום בו דאל"ה מלבד האיסור טלטול כנ"ל אף אסור הוא מצד סתימות הנקב ואולי באמת להכי משמיט בהש"ט דברי שבולי לקט אלו כל עיקר משום דראה דהיין גוף הדין דסעיף י"א

סימן שטו נשאלתי על אודות הפריסאלין שנוהגין ליקח בידם מעל ראשם להגן ממטר השמים אם שרי או אסור בי"ט ושבת והשבתי יראה דיש לחקור על פי מה דאיתא בביצה דף ל"ב אמר רב יהודא מדורתא מלמעלה למטה שרי וכן פוריא וכתב הרא"ש שם ע"פ מסקנת התוס' ומ"ש רש"י בפוריא שאסור לתת הרגלים תחילה וליתן הקרשים עליהן ולא יתכן לאסור זה אם לא שיהא הרגלים ד' דפין מחוברים בד' דופני תיבה דאין אהל בלא מחיצות ואין העולם נזהרין מלהניח השולחן על גבי הרגלים בשבת והא דאמר פרק בתרא דעירובין כרוך בודיא ושייר בה טפח אלמא דמקרי אוהל בלא מחיצות התם שאני דהוי בנין חשוב וגם עיקר כונתו לעשיות אוהל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אוהל בלא מחיצות הרי דיש מחלוקת בין רש"י ותוס' והרא"ש דלרש"י אוהל מקרי בלא מחיצות ולתוספות והרא"ש בעי מחיצות והרשב"א בשבת דף קל"ח תחילה בד"ה אלא אמר אביי הביא בשם מורו הר"י דיש הבדל בין תולה למשמרת לבין תולין לרמונים דבמשמרת צריך לחלל שתחתיו משא"כ בתולה לרמונים ועפ"ז כתב ובודאי שאין משום אוהל אלא כשצריך לחלל שתחתיו והוא שיש לו ג' מחיצות ור"ל בג' מחיצות ודופן רביעי פרוץ להשתמש מתוכו ושוב בד"ה אבל חזר בו מכח קושי' דדינא דגוד ומסיק דבצריך לאויר לחוד אף בלא מחיצות כלל נמי אוהל מקרי ועפ"ז פסק דבמטות שלנו נמי יש לחוש משום אוהל אם היא מסורגת בחבלים ורבותינו הטור וב"י נראה שסמכו עצמם על עדותן דהרשב"א והר"ן בשם התוס' דתרתי בעינן צריך לאויר וגם מחיצות ואפשר דלא חשו להקושי' מדינא דגוד דיש לדחותה כדדחי הרא"ש קושיתו דהתם שאני דהוי בנין חשוב כן י"ל דינא דגוד נמי חמור משום דהוי בנין חשוב גם נראה דלהרא"ש לא מסתביר חילוקו דהרשב"א במה שאין העולם נזהרין בהשולחנות משום דאין משתמשין באויר שתחתיו משום דמי לא עסקינן נמי דלפעמים משתמשין באויר שתחתיו כדנראה באמת שע"פ רוב צריכי' לאויר שתחת השלחן להעמדת רגלי היושבי' סביבו ומ"מ אין נזהרין. ותו נראה מלשון הרא"ש דבלא הוכחה ממנהג השולחן נראה לו זה מן הסברה שלא יתכן לאסור בנין עראי כזה בלא מחיצות כדמדויק לישניה ולהכי יפה עשה הב"י לפסוק בתרווייהו להקל דהיינו בסעיף ג' במטות שלנו ובסעיף ז' בספרים ודלא כהב"ח שהעלה דבחדא סגי לאיסור אי בשיש לו מחיצות וא"צ לאויר ואי בשצריך לאויר אף דל"ל מחיצות ומכח זה דחה מהלכה דינא דספרים שבסעיף ז' ולענ"ד לשיטתיה יותר היה לו לדחות מהלכה דינא דסעיף ג' שפוסק הרשב"א בפי' לאיסור ודינא דצריך לאויר נהי דלא נזכר בתוס' שלפנינו מ"מ הא מעיד עליו שני עדים ברורים. וגם נראה מוכרח מדינא דרמונים במשמרת כמבואר בהרשב"א הנ"ל

וע"פ דברינו נתבאר מה שסתם הש"ע סעיף ד' מטה שהיא מסורגת בחבלים וכו' והוא מדברי הרשב"א לענ"ד ע"כ לומר אף דסתם מכל מקום לא איירי אלא במטה שיש לו מחיצות דהיינו דפנות עד למטה דאילו במטה שלנו פשיטא כמו דמותר להניח נסרים עליו מכל שכן דמותר להניח מצע עליו והרשב"א לא כתב זה במטה שלנו אלא לשיטתו והש"ע ע"כ שסמך על הסעיף הקודם וכל זה נמי דלא כהט"ז שמחלק בסברות עצמו בין ד' מחיצות דראוי לתשמיש האויר יותר מב' מחיצות. וממה שנתבאר מלשון הרשב"א דתפוס בלשונו ג' מחיצות נראה מבואר דאדרבה ע"י הפירצה ראוי להשתמש יותר נחזור לענינו לפסק הש"ע במטות שלנו י"ל דה"ה בנ"ד דשרי אך הא הרא"ש ז"ל כתב וגם עיקר כוונתו לעשיות אוהל והמ"א מביאו ומוסיף בו אוהל לצל. וכנראה דשתי סברות חלוקות כתב לתרץ קושייתו ואם כן להסברה האחרונה ה"ה בנ"ד יש לאסור דמ"ש עיקר כוונתו לאוהל לצל או למטר ואף דסברת הרא"ש מכח קושייתו אינה מוכרחת דהא בשבת דף מ"ג ע"ב בתוס' ד"ה ופורסין עליהם כתבו והא דאמרינן בהמוציא תפילין גבי דכרי דר"ה זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פשטה מוסיף על אוהל עראי הוא ושפיר דמי אבל בלא שיור אסור היינו משום שהמחיצות התחתונות היו כבר עשויות ואם היה פורס עליהן היה עושה אוהל כדרך לעשות אוהל הרי לפ"ר מוכח מדבריהם דס"ל נמי איפכא דאפילו במתכוין לצל נמי שרי בלא מחיצות דאל"כ לק"מ דמה ענין שם דלישרי מלמעלה למטה דהא שם להרא"ש אף בלא מלמטה כלל דהיינו המחיצות נמי אסור אלא דבזה י"ל דנהי דלא בעי מחיצות מ"מ בעינן דומיא דבנין שיהא הקונדסין שהאוהל מונח עליו תחילה ואח"כ לפרוס האוהל עליהן וכדאמרי' גבי פורי' לדעת רש"י אלא דמ"מ לשונם בהתירוץ שהמחיצות התחתונות הי' כבר עשויות משמע דפשוט להו דגם שם מחיצות היה באופן דאין הכרח משם דמקרי אוהל בלא מחיצות אפילו במכוין לצל (ודע שאין דברי תוס' אלו סותרים דבריהם שבמסכ' ביצה שמסקו שאין איסור אלא בעושה גם המחיצות בשבת דהא כבר כתבו שם וי"ל דהתם שאני הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאוהל ומכ"ש בזה) מ"מ נראה דסברת הרא"ש הלזו מוכרחת מצד עצמותה מדביארו רש"י ור"ן פרק כל הכלים דאין עושין אהל עראי או על ד' קונדסין ואילו כ"ע מודים לפי' זה הרי מוכרח סברת הרא"ש הלזו מזה דבמכוין לצל אף בלא מחיצות אסור אבל גם זה אין הכרח די"ל רש"י לשיטתו דמשמע במס' ביצה דס"ל דתמיד יש משום אוהל עראי בלא מחיצות וכן הר"ן נמי מסיק מכח קושי' הרשב"א מדינא דגוד דאף בלא מחיצות מקרי אוהל וא"כ היה אפשר לומר לפסק הש"ע במטה דידן דלית ביה משום אוהל בלא מחיצות ה"ה אף בשעיקר כוונתו לצל ואי משום קושי' הרא"ש ז"ל או כתירוצו קמא דהתם שאני דהוי בנין חשוב או כמשמעות התוס' דהתם נמי מחיצות הוי ואולם כל זה אפשר לפסק רש"י ז"ל גבי דינא דסיינא שבמס' שבת ועירובין דליכא בו משום אהל משא"כ לפסק הש"ע סי' ש"א דסיינא אסור משום אוהל ע"כ מוכרח חילוק ב' דהרא"ש וכדכתב הט"ז ס"ק י"א וא"כ בנ"ד נמי אסור אבל יראה לענ"ד דאדרבה משם יש ללמוד להיתר דהרי קשה להמבואר דלרש"י ודאי מקרי אוהל בלא מחיצות הכל קשיא מדוע לא יהא באמת בסיינא משום אהל ואין לומר דרש"י סובר דסיינא נמי אין מכוין לאוהל מקרי ואזיל לשיטתו דסובר דדינן אלו תליין בפלוגתא דר"י ור"ש כמבואר בביצה ולהכי שרי מדפסקינן כר"ש חדא דזה אין סברא שיהא רש"י ותוס' מחולקים במציאות אם מכוין לאוהל אם לאו ותו דא"כ מה מקשה עלי' דרב שישא ברי' דרב אידי והתניא אסור ומי סני' למוקים הברייתא כר"י גם אין לומר כדתירץ הט"ז סק"ח דהיינו משום שהחלק היוצא נגרר אחר חלק המונח על הראש ובעבור