בית מאיר אורח חיים ל

הפסד בניעורו ואיירי בזה בכלי דלא שייך בו היתרו דגבי נר שבודאי ינער קודם שיאחז האור בכלי וק"ל הכלל לענ"ד אין צורך בזה לעשות פלוגתא עלי' דהמבואר בהרמב"ם ומשמע נמי הכי כדכתב מר בהריב"ש ודו"ק

סימן שיא סעיף א' ואם אין לו לא זה ולא זה מטלטלו טלטול גמור הכי כתבו כל הפוסקים בשם רש"י עיין בב"י ובמקומו בפי' רש"י לא מצאתי שום משמעות ויראה שכיוונו לפי' רש"י יומא דף פ"ה שם כתב רש"י שמעתי שמצילין את המת לחצר המעורב דליכא אלא איסור טלטול בזה מבואר דמתיר הטלטול להדיא ולאו דוקא מן הצד כמשמעות הרי"ף והנה התוס' שבת הקשה מזה על פרש"י בשבת צ"ד ע"ב דפי' או בדליקה והרי שם התיר רב נחמן אפילו לכרמלית ומכח זה ממציא מחלוקת דלרש"י לא שרי הטלטול להדיא אלא בחצר המעורב דליכא אלא חד איסור טלטול אבל לכרמלית באמת אינו מתיר אלא ע"י ככר או תינוק ואפשר אינו מוכרח דנהי דמדר"נ בדף צ"ד נשמע ההיתר אף לכרמלית מ"מ הפלוגתא דת"ק עם ר"י בן לקיש מוכרח לפרש באופן דאין בו אלא איסור טלטול דאילו איירי נמי בלכרמלית לא אזיל שפיר הסוגיא לא נצרכא אלא לר"י בן לקיש דהא אף לת"ק נמי היה מקום לספוק דאיסור טלטול לחוד שפיר מודו דשרי א"ו דלא איירי כלל בהיתר איסור הוצאה כדמוכח נמי מלשון ר"י ב"ל דאמר שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה ואילו איירי חידושו להיתר הוצאה לרשות האסור הא משמע נמי מדלא פי' לכרמלית דה"ה אפילו לרה"ר וזה הא ודאי ליתא א"ו דכל עיקרה דברייתא זו נשנית עלה דמתני' דכל כתבי דף ק"כ דנאמר שם להיכן מצילין לחצר המעורבת עלה ת"ר אין מצילין את המת ואפילו לחצר המעורב ועלה אמר ר"י ב"ל שמעתי שמצילין ואין צריך לבאר יותר כיון דעל המתני' דאיירי בחצר המעורב נשנית וממילא ניחא דמוכרח לומר לא נצרכא אלא לריב"ל ואולם בפרק המצניע דהתיר ר"נ לכרמלית מדלא ביאר הש"ס שהיה מפני דליקה דוקא כדפיר' הרא"מ מסתביר לרש"י ז"ל לפרשו באמת דה"ה מפני בזיון וכתב ואי משום כלומר איך אפשר לפרש נמי משום בזיון הא טלטול לא הותר מפני בזיון וקאמר אי איירי משום בזיון מניח עליו כא"ת אבל באמת שמפני הדליקה שהותר הטלטול להדי' ה"ה אף בתרתי כמו לכרמלית י"ל דמודה דשרי בלא ככר או תינוק ודו"ק

סעיף הנ"ל וכל זה באותו הרשות עיין מ"א: וכבר עמד הח"ש לבטל כל דבריו ולענ"ד משמע נמי מלשון הרמב"ם איפכא מדכתב מצילין אותו מפני הדליקה מכל מקום נהי דההצלה לר"ה ודאי אינו בכללו היינו מבואר מן הטעם דיהיב שמא יבא לכבות דודאי לא שייך לגבי רה"ר דהוא ד"ת אבל לכרמלית דרבנן דשייך הטעם שמא יבא לכבות שהוא להרמב"ם שפוסק מלאכה שאצ"ל חייבים עליה דאורייתא משמע שאף כרמלית בכלל ההצל' מ"מ וק"ל: סעיף ח וגם לא נתכוין לזריעה עיין מ"א הניח בצ"ע דמ"ש מחטין שזרען בקרקע ולי נראה שדייק הב"י לשון התוספות הכא ובפרק חלון דבתר שחידש הר"י דרגילות הוא שמתוספין מחמת לחלוחית וכו' מסיים ודוקא נקיט הטומן אבל במתכוין לנטיעה חושש משום כולן ולדעת המ"א היה לו לומר ונקיט הטומן אף משום מעשר אלא משמע לי כונתם דמשום דדרכם להוסיף ע"י ההטמנה אעפ"י שלא השרישו להכי יש בהם נמי משום גזירות קצירה בנתכוין לזריעה משא"כ בחוטין דכל שלא השרישו ודאי דלא מתוספין וזה נראה מדכתב הש"ס הרבותא לענין שבת ואעפ"י שהוסיף ש"מ דיש סברה שעי"ז יהא שייכות זריעה לענין שבת ומכל מקום שרי מפני שלא נתכוין לכך אלא להטמנה וק"ל

סימן שיג כתב המ"א סק"א הר"י הלוי דקדק וכו' ומשיג עליו מן משמעות המהרי"ל ועיין בזה הא"ר

תו כתב ועוד דהתוס' ס"פ כל הכלים ועיין בזה בספר ת"ש מה שמוכרח לדחוק במשמעות ועם כל דבריו לא משמע מידי ואם יש להוציא מתוס' מידי אפשר דאפילו איפכא איכא למשמע דהא דבריהם טעמא בעי שכתבו דוקא מה דאך מה דמשום עובדן דחול הוא דשייך ולמשרי משום מצוה ולא במה שהוא משום תוספת אוהל ולפ"ר מ"ש הא תרווייהו דרבנן נינהו אלא משמע מדאזלו לשטתם דף קכ"ה ע"ב דמן הצד אינו משום אוהל אלא היכי דהמחיצה באה להתיר וחזינן דכל שפועל יותר היתר הוא יותר שייך לחלוט דעשיות אוהל וה"ה במקום מצוה אדרבה גרע וא"כ הא ניחא קודם שימות המת דעכ"פ התיקון אינו לפנינו אלא דהוי במקום מצוה משא"כ היכי דכבר מת דייק הר"י הלוי מלשונית הראשונים דאסור ואין ראיה מדבר הרשות דלית ביה תקון כלל

תו כתב ולא הוי מתקן דהכלים שהיה בתוכו כבר נטמאו ואינו מועיל אלא להבא ור"ל להבא מה תיקון יש להכלים לא יבאו לתוכו ולא יתטמאו מזה משמע דס"ל דהפקיקה להמאור אך היתה בעבור טומאת כלים ולדידי צ"ע דא"כ מה קוראים התוס' להפקיקה במקום מצוה מה עסק מצוה יש במניעת טומאת כלים ובשלמא מה דקורא הגמרא מדידת הספק למצוה אפשר דהמדידה גופה שהוא הוראה היינו המצוה אבל פקיקת המאור א"י היכן הוזהרו על טומאת הכלים הגם שיש לדחוק מפני דיש מכשול שישתמש בהם טהרות כדאיתא ביצה דף י"ח גזירה דילמא אתי לידי שהיה מ"מ יותר מסתביר לי שהיה הפקיקה מפני הכהנים שהיו דרים בבית והי' המניעת טומאה מצות עונג שבת שלא יצטרכו לנוד מביתם ויהיה איך שיהיה לענ"ד מעולם לא כיון הר"י הלוי דמיחזי כמתקן הכלים אלא דס"ל דמחזי כמתקן להבית שיהא אפשר לכהנים ולכלים לבא בתוכו אך א"כ לענ"ד להלכה עכ"פ כיון המ"א דאין להוציא מדיוק קלוש כזה דין מחודש שלא נזכר בפוסקי' ראשוני' והדיוק יפה (דייק) המ"א שהיו מתקנים שלא יתטמא שום כלי בבית שלא יהא צריך כלל שום כהן לנוד מהבית ותו הא עיקר הדיוק נובע מרש"י שהוא הראשון שדייק לכתוב קודם שימות וממציא התוס' מכח זה טעם דמיחזי כמתקן וזה הא לא אפשר לרש"י דפוסק דמן הצד אין משום עשיות אהל עראי דהיינו סדינים אפילו כשבא להתיר וקשה נהי דמשום עשיות אהל ליכא הא מ"מ כשמתיר אותו מקום לטלטל בו הא מיחזי כמתקן להמקום א"ו דרש"י לא חייש לזה כלל ואולי אפשר דלזה כיון המ"א במ"ש לבסוף ופשיטא דלרש"י מותר תוספת אוהל מן הצד דאל"ה הדברים אינם מובנים כי עיין בב"י ריש סי' שט"ו למה דביארו הרשב"א ור"ן פי' רש"י לנכון (ולא כגירסתינו שהיא ופקק החלון דמתני' הוי למעלה בגג ולא מן הצד שאי אפשר כדמוכח שם בהסוגיא וכן בסוף המסכת ואני תמה מפי' התוס' שם בהשיגם על פי' רש"י משמע ברור שהבינו דברי רש"י ככתוב לפנינו שהמתני' איירי למעלה בגג ומדוע לא הקשה דזה א"א מקושי' הגמרא שפקקו את המאור בטפיח דודאי מן הצד איירי כדפי' רש"י גופי' סוף המסכת) הרי לפירושם האמתי אין בין רש"י לתוס' אלא במחיצה עראי וילון לרש"י מן הצד מותרת אפילו כשבאה להתיר ולר"ת כל שבאה להתיר אפילו מן הצד הרי הוא אהל אבל במחיצת פקיקת מאור במחיצה קבוע אין בין רש"י ור"ת מאומה ותליא בפלוגתא דר"א ורבנן מפני שאינו אלא תוספות וקיי"ל כרבנן דשרי וא"כ מה הפשיט' בזה לרש"י יותר מלתוס' ודו"ק

סימן שי"ד סעיף א' הג"ה ב' ובלבד שיתכוין לכך ושוב הג"ה ג' ודוקא כו' דהוי פסיק רישא דעושה נקב ופתח לחביות וא"כ מה שכתב הג"ה ובלבד שיתכוין היינו אך לאפוקי לא מתכוין וגם אינו פ"ר ושפיר כתב המ"א לא ידענא מה חידש דפשיטא דבר שאינו מתכוין בלא פ"ר דשרי ובספר ת"ש רוצה ליישבו וכתב דבהג"ה ב' ר"ל אף דהוי פ"ר ובהג"ה ג' איירי בחביות המחזיק מ' סאה ומשום קודח והוא שקר מבואר שהרי הרמ"א מסיים דעושה נקב ופתח לחביות ועל פי דבריו בהד"מ דלא כהב"י שרוצה לאוקמי' בחביות גדול עיין שם וק"ל

והנה עיין פה במ"א ומ"ש ומשמע דס"ל פשוט להתה"ד וכו' אע"כ מיירי בענין דלא הוי פ"ר כלל ר"ל אף דאיתותבי ולא צריך דצה ושלפה מ"מ ע"כ איירי בענין דלא הוי פ"ר וזה נכון לתרץ תמיהת הב"י ומשמע נמי הכי לשון התה"ד