בית מאיר אורח חיים קנט

אותן שאין לנו תוך התחום כבייתות שלנו רגילין שלא להכניסו אלא בתביעה עכ"ל ואמת שקצת משמע שאף הב"י פי' הכי לשון הטור מדכתב ולישנא דרבינו שפיר דייק כרבנן הוא פוסק דסתם אינן באין ללון בכל לילה משמע ומ"ע א"י לפרש פי' זה דא"כ דאף, שאינם לנים כל זמן דמפסח עד הרביעה. חוץ לתחום אלא פעם חוץ לתחום ופעם תוך התחום נמי מדבריות תרי מה גבול יש לזה וכי נימא דבשביל יום אחד שלנים חוץ לתחום נקראים מדבריות הא זה ודאי לא מסתביר ואף אם למשל לילות אחרים לנים פעם בחוץ ופעם בתוך בשוה ובערב יום טוב לנים תוך התחום נמי לא מסתביר דבשביל הכי יהיו נקראים מדבריות ואם נאמר דבאמת הכל תלוי באם לנו עי"ט מחוץ או תוכו קשה מה עסק למדבריות או בייתות לתני אין שוחטין הלנות חוץ לתחום ושוחטין הלנות תוך התחום ואולי כונתו שיהא נתלה ברוב ומיעוט הימים היכן לנו ומלבד שהוא דוחק רק אף גם קשה מאוד מנא להו כל זה הא בגמרא לא נאמר אלא פלוגתא דלרבי כולם בייתות חוץ הלנת תמיד במדבר ולרבנן אף היוצאים בפסח ואין באים לישוב עד הרביעה ראשונה נמי מדבריות הן אבל פשרה זו דרוב ומיעוט הימים מנין להם ובפרט שבפי' משניות דהרמב"ם מבואר דלא כפירושו שז"ל הלנות באפר שיהיו בכפרים כל ימי החום והקיץ ואין נכנסות לעיר עד שירדו הגשמים לכן העיקר כפי' הב"ח ופר"ח והנה הרמב"ם והש"ע כתבו אבל הרועות ולנות חוץ לתחום אם באו בי"ט אין שוחטין אותן בי"ט ולשון זה משמע שבאו מאליהן או' שהביאם גוי או הרועה אפילו ישראל שעירב לאותה העיר שהרי הם כרגלי הרועה כדאיתא סי' שצ"ז סעי' ה' ומ"מ אל תאמר כדמשמע מהמ"א סי' תקט"ו ס"ק כ"ז דאיסור בהמות אלו משום מוקצה מחמת איסור תחומין שהרי כתב שם וע"ק דאי הי' מוקצה מחמת שהי' ח"ל לא מהני דעתו עליו כמ"ש סי' תצ"ח סעיף ג' וכן סוף הדבור כתב וטעמו דוקא בבהמות שהן ת"ל אמרינן דבעלים אקצום לדעתם מיניה כיון וכו' וכן כתב הא"ר שם וביותר מבוארת דעת המ"א הכי בסי' ש"ז סק"כ ע"ש סוף הדבור אבל באמת זה לא ס"ד דא"כ דטעמא דת"ק משום מוקצה מחמת איסור תחומין הא ע"כ רבי דפליג אלו ואלו בייתות הם יהא מוכרח שסובר כר"ש דלית לי' מיגו דאתקצו לב"ה וכו' דהא ר"י אית לי' במוקצה מחמת איסור מיגו דאתקצו וכו' אפילו דעתי' עלי' ואפילו לא דחי' בידים ואיך רצה הסוגי' ללמוד מרבי דכר"י ס"ל הא אדרבה מוכח מיני' דלא כר"י וגם הטור לא הי' לו לתלות דין זה בפלוגתא דר"י ור"ש דהא במוקצה מחמת איסור אפילו בשבת קי"ל כר"י ותו העיקר דא"כ מה עסק למתלי במדבריות או בייתות הא. אין נתלה אלא אם היו בכניסת י"ט חוץ לתחום או תוכו א"ו אך הטעם דבהמות מדבריות כיון שרועות חוץ לתחום ואין באים ללון תוך התחום הוו כמו מוקצה דאוצר ולחד לישנא דבגמרא כמו גרוגרות וצמוקים דמסתמא אין דעת אנשי העיר עליהם אך א"כ איכא למידק למה דייק הרמב"ם וש"ע דוקא אם באו בי"ט אפילו באו מאליהם מעי"ט נמי הא מ"מ מדבריות הם וצ"ל דהורה לנו הרמב"ם דאפילו מדבריות מ'"מ כשהיו בהעיר מעי"ט בטלה. הקצאתם ומותרים בי"ט ואיסורם אינן אלא כשנמי היו בכניסת י"ט על מרעיתם בחוץ לתחום וכ"ת א"כ מה אירי' שהם מדבריות אפילו בייתות נמי כשהם בכניסת י"ט חוץ לתחום הרי הם מוקצה מחמת איסור דתחומין ומגו דאתקצו לב"ה אתקצו לכולי יומא וכן הסוגי' לאיאזלה לא אזלה כהוגן ומי אית לי' רבי מוקצה עיין ודוק ונראה מזה כדעת הט"ז שבס"ס תקי"ח שלומד מדעת הרמב"ם שם דה"ה במה שיש מחוץ לתחום אין שייך מוקצה מ"א כיון שהאיסור בגופה אלא הם במקום שאין יכול לילך שם הגם שהי' אפשר לידחק ולחלק שכיון שאין מדרך אדם לילך במקום שבהמות רועות לאכול שם וע"כ מוכרח להוציאם ממקומם להביאם לביתו והוי האיסור בגופם להוציאם משביתתם) עכ"ז לענ"ד מוכרח כדעת הט"ז והרמב"ם אמנם מה שתמה שם הט"ז עלי' דהרשב"א לאו מידי הוא שהרי הרשב"א לשיטתי' שמוקים המתני' דבית שנפחת בבית רעוע דדעתי' עלוי' דמותר לר"ש כדאיתא שם בב"י בשם הה"מ בשמו וא"כ לשטת הרמב"ם לענ"ד מועיל הזמנה לאותן מדבריות אם הזמינם מעי"ט ואמר מכאן אני נוטל למחר וכל זה לשטת הרמב"ם אבל לשטת הרשב"א הנ"ל ע"כ איפכא דדין זה דמדבריות אין שוחטין ע"כ איירי כשהן בכניסת י"ט תוך התחום או שעירבו בני אותה העיר לאותו צד באופן דאין בם משום מוקצה מחמת איסור תחומין ומ"מ אסורים מטעם מוקצה דאוצר ותלי' בפלוגתא דמוקצה בי' ט אי שרי או אסור .ודוק

סעיף ה ואם היו שבת וי"ט הסמוכים זה לזה נולד בזה מותר בזה כתב המ"א ועוד דלידת העגל וכו' הרא"ש יפה עשה שלא העתיק בשמו רק הבדל זה אף דהרא"ש תו כתב וגם טובה יותר לאכול אבל ולד הוא טוב לאכילה אם נשחטה אמו ונמצא במעי אמו כמו אחר הלידה ע"כ אין זה עיקר שהרי בזבחים דף ל"ה ברש"י ד"ה בשליל מבואר דרובא דאינשי לא אכלי לי'

סעיף יב השוחט וכו' הרמ"א ז"ל הגיה ע"פ דברי הב"י וכתב בידו והניחו המ"א בצ"ע וא"י מה קשה לו דהא מבואר להמעיין שטת תוס' והרא"ש דמוקמו למתני' דבכור אף להצד דתולש לאו היינו גוזז מ"מ אין התירו אלא באין מתכוין ומשום דאלו במתכוין מ"מ אסור מדרבנן דגזרינן תולש אטו גוזז ואין שרי במתני' לכל הצדדים אלא באין מתכוין והיינו נמי שכתבו תוס' ולאידך לישנא דאמרינן רב סבר כר' יוסי ור' יוסי לא סבר כרב היינו דרב שרי בבכור באין מתכוין משום דתולש לאו היינו גוזז אבל ר' יוסי מתיר אפילו היינו אומר דתולש. היינו גוזז דשרי אין מתכוין בכל מקום הרי שמחליטין דהמתני' תמיד לא איירי אלא באין מתכוין וע"פ פי' זה נתייסד פסק הש"ע הכא דאף דמסקינן כנגדו בי"ט שרי היינו דוקא באין מתכון וא"כ כיון דרב אשי פי' דאיירי נמי באין מתכוין לא שנו אלא ביד פשיטא דבי"ט נמי לא שרי אלא ביד דמ"ש ואדרבה על הש"ע קשיא מדוע השמיט מה שכתב בהב"י אבל יש לדחק בדעת הש"ע משום דבאמת לשטת התוס' צ"ע בטעמא דרב אשי דאוסר בכלי אף באין מתכוין דבשלמא דאיירי תולש במתכוין ומשום דתולש לאו היינו גוזז ובי"ט משום דהוי כלאחר יד שפיר דבכלי גוזר בתולש אטו גוזז (דלא כמ"א שכתב תולש בכלי היינו גוזז) דאז עבר אדאוריית' אבל לשטת תוס' דאם תולש לאו היינו גוזז וגם אינו מתכוין מה יש ליגזר בכלי תולש. באינו מתכוין אטו גוזז באינו מתכוין הא אינו מתכוין גופי' לדידן שרי דהא לא קי"ל כרב דאוסר אינו מתכוין וכ"ת דנגזר תולש בכלי אינו מתכוין אטו תולש בכלי מתכוין הא תולש לאו היינו גוזז וע"כ רב אשי פי' המתני' אליבא דר"י בן משולם דסובר להלישנא דלא ס"ל דרב אפילו סובר תולש היינו גוזז דאז שפיר י"ל דדוקא ביד מתוך שלא התירו אלא ביד זכור הוא שלא לתלוש במתכוין אבל בכלי גזרינן תולש בלא מתכוין אטו מתכוין משא"כ לדידן שפסקינן בזה כרב דתולש לאו היינו גוזז ובאינו מתכוין פסקינן דלא כרב שפיר י"ל דשרי אפי' ביד דליכא למיגזר במידי ודוק: עיין תו מה שכתב המ"א לתירץ על קושי' הל"ח וי"ל דדעת הש"ע וכו' הם דברים בלתי מתקיימים כל עיקר להמעיין בהסוגי' ותוס' ורא"ש ומה שמסיים כמ"ש תוס' היא ראי' לסתור שהרי אדרבה התוס' מסיימו ואם נפרש דאם תולש לאו היינו גוזז שרי אפילו לתלוש במתכוין (וזה שטת הש"ע בבכור) צ"ל דלקמן דשרי כנגדו בי"ט משום דהוי לי' עוקר דבר מגידולו כלאחר יד אפילו במתכוין לתלוש שם נמי שרי שהתירו חכמים שלא תתקלקל שחיטתו בי"ט והיינו הכל מלישנא דכנגדו בי"ט שרי דמורה ברור שאין שום הבדל ביניהם וכי היכי דשרי בבכור שרי בי"ט והקושי' לית נגר שר דפריקניה

סימן תצט סעיף ג' מותר להגביה עורה כתב הב"ח בדברי ב"ש לא זו אף זו קתני בי"ש דל"מ לפני