בית אפרים יורה דעה ז

הקדמה אמר אפרים הנה נא הואלתי לדבר בהקדמת חלק א"ח בענין גדול התלמוד שמביא לידי מעשה ובמה שאמרו שם בב"ק דר"י אמר קיים אמרינן לימד לא אמרינן והתוספות שם בשם השאלתות כתבו דלא גרס קיים אמרינן ע"ש ולדידי חזו לי שנוסחתינו היא אמיתית שכן מראים הדברים בירושלמי. ובדרך אחד אצא לפרש מאמר הירושלמי בברכות פרק היה קורא שהוא תמוה מאוד ורבים קמים עליו וז"ל ר"ח בשם ר' יוחנן מה טעם אמרו לובש תפילין וקורא ק"ש כו' רבי יוחנן בקייטא דלא הוי חזיק רישיה הוה לביש תרווייהו ברם בסתווא דהוה חזיק רישיה (ר"ל שהיה ראשו חלוש) לא הוה לביש אלא דאדרעי' ואינו אסור משום ערוה אמר ר"ח בר בא אפירקסים היה לבוש מבפנים כד הוה אזיל מיסחי כיון שהיה מגיע אצל האולייר' היה חולצן אמר ר' יצחק עד יעקב תורמסרה היה לובשן וכד הוי נפיק מסחי הוו יהבין ליה וכד הוו מייתין ליה הוה אמר הדא מלתא שני ארונות היו מהלכין במדבר ארונו של חי עולמים וארונו של יוסף והיו א"ה מונין את ישראל ואומרים וכי אפשר לארונו של מת להיות מהלך עם ארונו של חי עולמים והיו ישראל אומרים ע"י ששימר זה מה שכתוב בזה ולמה הוא אמר הדא מלתא אמר ר"ח בגין מימר מילא דאוריא אמר ליה ר' מנא והכון לא הו"ל מילא דאוריא קורא למימר אלא דא אלא קנטורין הוי בעי למימר יוסף לא זכה למלכות אלא ע"י ששימר מצותיו של הקב"ה ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא ע"י ששימרנו מצותיו של הקב"ה ואתון בעיין מבטלין מצותיו של הקב"ה מינן עכ"ל: המאמר הזה אומר דרשוני ומה שפירשו ביפה תואר ומהרא"פ בהא דפריך ואינו אסור משום ערוה לפי שר"י בעל בשר היה ובקיץ היה פושט בגדיו ואיך היה לובשן כל היום ומשני אפרקסין היה לבוש הוא דבר תמוה מאוד אין להאריך בו והאחרון הכביד מה שאמר וכד הוי מייתין ליה כו' קונטרין הוה בעי מימר הוא פלאי מאוד וכבר פירשו בו ביפה מראה ומכלל יופי ומהרא"פ ושאר מפרשי אגדת ירושלמי זה בכה וזה בכה ואילו ואלו בודאי מודים שפירושם דחוק ואתי מרחוק ואני נותן הודאה על חלקי שהאיר ה' את עיני לעמוד על אמתת הדברים: ואקדים לזה דברי הירושלמי פ"א דמעשר שני שם איתא וז"ל הכל מודים שאין מחללין אותו על מעות הנתונות לאולייר הדא דתימא בדרך שהיו יפים אצל האולייר אבל בדרך שהם יפים אצל התורמסר מחלל ובמוסף הערוך ערך תורמסר פירוש בעל המרחץ תרמי בלשון יוני מרחץ מים חמים ופירוש אולייר שמש של בית המרחץ והשמש אינו מקפיד על מעות הנתונים לו כמו שמקפיד בעל המרחץ על שכרו ע"ש (ומהרא"פ פירש תורמסיר כאשר יקבל החנווני בשווין וליתא כמבואר כאן גם כן שתורמסר הוא שם בעל המרחץ) ומעתה מבואר נגלה שחילוף וט"ס נפל בלשון הירושלמי וכצ"ל ר"י בקייטא כו' אלא דאדרעי' כד הוי אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן ואינו אסור משום ערוה אמר ר' חייא בר"א אפרקסין היה לבוש מבפנים אמר רבי יצחק עד יעקב תורמסרה היה לובשן וכד הוי נפיק כו' וביאור הדברים שהאוליירן הם משמשים בבית המרחץ והם עומדים במרחץ לשמש לב"א שרוחצים שם ולפני זה החדר שפושטין שם הבגדים ולפני זה יושב התורמסר שהוא בעל המרחץ לקבל מעות שכר המרחץ ולפיכך קשיא ליה על ר"י שלא היה חולץ עד שמגיע לאוליירן (לפי שהיה נזהר מאוד שלא לילך בלא תפילין) שהרי אף קודם שהגיע לאוליירין כשהיה פושט הבגדים מעליו היה אסור בתפילין משום ערוה והיה צריך לחלוץ אותם שם וע"ז משני אפרקסין היה לבוש מבפנים ואפרקיסין הוא בגד שדרך לילך בו בבית המרחץ ממש כמבואר במ"ק וכמה דוכתי ור"י אמר עד יעקב תורמסר' היה לובשן ר"ל שא"צ לומר מחמת האפריקיסין דבאמת לא היה לובשן רק עד שהגיע ליעקב תורמסר' ששם הוא מקום שבני אדם עומדים לבושים ושם היה חולץ אותם (וגם י"ל שר"ל שעד מקום ישיבת התורמסר לא מיבעי' שלא היה חולצם אלא אפילו אם לא היה לבוש בהם היה לובש אותם ומלתא באפי נפשיה קאמר וכן משמע אח"כ דמייתי תוספתא נכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדים לבושים כו' אבל אינו לובשן עד שיצא מרשות כל אותה מרחץ ודא מסייעא ליה דמר ר"י בגין יוחנן עד יעקב תורמסרה היה לובשן משמע דעל לבישת תפילין דהיינו שיניח אותם עכשיו קאמר): ומה שאמר וכד הוה מייתי ליה הוה אמר כו' שפירשו בו פירושים רחוקים ומשמיא קא זכו לי בביאורי לפסיקתא רבתי שהובא שם גם כן מאמר זה ושם איתא וכד הוי מעניי מלמיתן ליה הוה אמר הדא מלתא כו' וכצ"ל בירושלמי גם כן (וע"י ט"ס נשמט תיבת מעניי וגם נכתב במקום תיבת מלמיתן תיבת מייתין וגם שם לעיל מיניה איתא ר' אבהו הוה יתיב כו' מצדדין היה וכמין פיקרין היה כצ"ל פיקרין בריש והוא מלשון יוצאין בפיקרין שפירש הערוך ערך צף שפירושו אדם קרח מביא צמר וצובעו וקשרו למעלה ממצחו כו' ועד"ז היו התפילין נתונים ודלא כמ"ש המפרש כמין פקדון בדל"ת ואין לו שחר ומצאתי בירושלמי דעירובין פרק המוציא תפילין הגרסא כמ"ש ומ"ש בקרבן העדה שם אין נלענ"ד ועיקר כנוסח שבפסיקתא רבתי דליתא שם תיבת בידו כלל ועולה כהוגן עפ"י הערוך וכמ"ש) ופירושו כשהיו התלמידים מאריכין קצת ועושים שהות מליתן לו התפילין לפי שהיו רוצים לשאול ממנו איזה דבר הלכה הוי אמר כו' ומלת מעניי פירושו שהות מה מלשון עינוי הדין וכן הוא בדוכתי טובא ומעתה הדברים פשוטין מה שאמר קינטורים היו כו' ואתון בעיין מיבטלא מצוותא מינאי שאמר כן כלפי התלמידים שהיו מתרשלים בדבר להושיט לו התפילין שהוא ביטול מצוה לגביה ועלה ביאור הירושלמי בידינו כהוגן בס"ד עיניך הרואות כי ר"י הוא דאמר בתוכחתו לתלמידיו היה אומר להם הך מלתא דארונו של יוסף כו' והיו ישראל אומרים ע"י ששימר זה מה שכתב בזה ולבי אומר לי שהן הן הדברים הנאמרים בש"ס שלנו דמתחלה אמר דאמרינן קיים זה מה שכתוב בזה וע"ז מייתי מלתא דר"י כי הוה אזיל לבה"כ כו' ומנח תפילין והדר אמר לן והביא ראיה לדבריו מהך עובדא דיוסף דקיים אמרינן ששבחו אותו ששימר מצות הקב"ה אבל לימד לא אמרו מוכח דמעשה עדיף טפי ועלה פריך והאמר מר גדול תלמוד כו' והנה אף כי הענין בסגנון אחר בירושלמי דהתם במרחץ וכאן בבה"כ וגם כי בירושלמי לא נזכר דהוי בעי מיניה מלתא כמ"ש בש"ס דידן מ"מ כמה פעמים מצינן בבבלי שהענין אחד עם דבר האמור בירושלמי ומ"מ יש ביניהם קצת שינוים ומה שאמר על ענין תפילין מיוסף ששימר מצותיו של הקב"ה כתבתי במקום אחר וקצרתי: והנה מה שאמרו ז"ל על יוסף ששימר זה מה שכתוב בזה מצאנו כמה פעמים בתורה באשת פוטיפר שאמר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וכן במדרש רבה פרשת מקץ טבוח טבח והכן אין והכן אלא שבת דכתיב והכינו אשר יביאו הדא אמרה שימר יוסף השבת עד שלא תינתן ובחולין אמרינן בדף צ"א אמר ר"י בר חנינא מאי דכתיב וטבוח טבח והכן פרע להם בית השחיטה שלא יאמרו בשר הנחירה אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאעפ"י שלא ניתנה תורה מקובלים היו מאבותיהם עכ"ל והכן טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד ג"ה נאסר לבני נח והתוספות שם הקשו וא"ת דלמא לא נאסר ואפ"ה היו מקיימין כמו שחיטה דא"ל פרע להם בית השחיטה וי"ל מדקאמר והכן משמע דבלאו הכי לא משתרי א"נ פרע להם בית השחיטה היינו נחירה שנצטוו על הנחירה עכ"ל: והנה תירוץ הראשון דחוק מאוד ותירוץ השני הוא תמוה מאוד שהרי לעיל דף פ"ה אמרינן גמר מטבוח טבח והכן מה להלן שחיטה ראויה כו' ופירש"י דכתיב כי אתי יאכלו וא"ל דהתוספות מפורשים דשפיר קאמר מה להלן שחיטה ראויה אעפ"י שהיא נחירה דכיון דלדידהו שלא נצטוו רק על הנחירה שחיט' ראויה היא ע"י נחירה דמ"מ קשה מאי קשיא ליה ור"מ ליגמר מטבוח טבח ומשני דנין שחיטה משחיטה כו' ובתוספות שם נדחקו לענין טביחה דד' וה' דלא יליף מהא דיוסף ומאי קושיא דהא עכ"פ מצינן למימר כיון דאשכחן דשם טביחה נאמר על הנחירה פשיטא שאין מזה ראיה לומר דש"ר לדידן לא שמה שחיטה: ולענ"ד נראה ליישב קושית התוספות עפ"י מ"ש התוספות שם דף צ' ד"ה אלמא איסור מוקדשין קדים אומר ר"ת משום דמתחלה הכל הוא בשר כו' ואע"ג דהשתא ר"ל דאין איסור גיד חל על איסור מוקדשין על איסור אמ"ה דלא חמיר כמוקדשין חייל עכ"ל ולפי"ז שפיר מוכיח דאתי כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ דאל"כ רק שהחמירו