בית אפרים אבן העזר חלק ד ה

שאלה קל ב"ה יום ב' כ"א סיוון ועבר לכם כל חלוץ לפ"ק בראד בדבר השאלה בנידון שומרת יבם שהיא ממתנת כמה שנים על היבם שיהא ראוי לחלוץ וכהיום בדקו הב"ד ונמצא שיש לו במקום בית הערוה י"ב שערות שהם ארוכים כדי לכוף ראשן לעיקרן ועל הכף יש לו ב' או ג' שערות ארוכים שהמה כדי לכסות צפורן של אמה בצמצום עכ"ל השאלה שנשאלה לפני כבוד הרב הגאון המפורסם מהר"ר מאיר נ"י האב"ד פק"ק יצ"ו והרחיב בזה בתשובתו ושלח גם אלי לחוות דעי הקלושה בנדון זה: תשובה גלוי וידוע לפני כל יודעי דת ודין דברי רבינו הב"ח באה"ע שיש להחמיר שלא לחלוץ בשערות שיש בהם כדי לכוף מטעם שאין אנו בקיאים בגומות ואולם הט"ז והב"ש השיגו עליו דלא אתאמרה אלא גבי מיאון שאין בקיאין בגומות בלא שערות אבל לבדוק אם יש גומות תחת השערות שפיר אנו בקיאים והגאב"ד דפה כ' ג"כ שאין זה ענין למיאון דדווקא לענין זה אמרינן דאין בקיאין דאע"פ שאין אנו רואין הגומות אפשר שיש גומות אבל להיפך כשאנו רואין הגומות מנין לנו להחמיר ולומר דאין אנו בקיאים וזה הגומא שאנו רואין דילמא לא מיקרי גומ' וכי יש שיעור לגומא ומנין לנו לבדות ולומר דאין אנו בקיאין כו' ובאמת שכבר עמד בזה הגאון מהר"י לנדא נ"י בספרו נ"ב סי' צ"ג ותמה על הב"ח בזה וכ' מה ענין שמיטה כו' ע"ש. ובאמת שהחילוק הזה בין חליצה למיאון הוא פשוט לכאורה דלא דמי אלא כעוכלא לדני ואדרבה כיון דחזינן גבי מיאון דאף כי עין רואה תשור שאין גומות מחמרינן דשמא מחמת שהם קטנים מאד אין מכירין בהם א"כ חזינן דאף גומות קטנות מאד נקראים שפיר גומות אם כן פשיט' אם עינינו הרואות גומות לפנינו שאין מקום לומר שמא כל כי האי גווני לאו גומא הוא ובין גומא לגומ' נתחלף לנו ודוחק לומר שהיה ידוע להם איזה סימן בגומות הנמצאי' תחת השערות המועילי' ועכשיו אין אנו יודעים ובקיאים בזה דא"כ לא הוו שתקי בש"ס ובראשונים ז"ל לבאר סימן הגומות הללו וגם כיון שראיות הב"ח ממיאון הם דחוין מאין הרגלים לבדות חומרא מלבנו מה שלא נזכר בראשונים ז"ל: ועוד אני אומר שמהך דמיאון אין ראיה כלל בלא"ה דדווקא התם כיון שהגיעה לכלל שנים ואיכ' חזקה דרבא שהביאה סימנין שפיר אנו אומרי' שאשה זו לא יצאה מכלל החזק' ובודאי הביא' שערות ונשרו ואע"פ דהא קמן שאין כאן גומא אנו תולין זה בחסרון בקיאות שלנו כדי שלא לסתור חזקה זו משא"כ לגבי חליצה שאדרבה מצד החזקה אית לן למימר שיש כאן שערות ובעיקרן גומות וגם ראוהו ב"ד שכן הוא לפנינו כמו שהוא מצד החזקה מה"ת ניחוש לה לומר שהגומות שאנו רואים אינם כלום ואשה זו היוצאת מכלל החזקה כולי האי ל"ח כיון שחזקה מסייע לחוש הראות שלנו ודי בזה שנחמיר לומר שאין בקיאין לראות ולבדוק היטב במקום שהוא סותר החזקה: ולולי דברי קדשו דהב"ח הייתי אומר עוד דהא דאמרינן שערות צריך שיהא בעיקרן גומות אינו בא רק למעט היכא שבדקנו ולא מצאנו גומות אמרינן דשומא נינהו אבל סתמא דמלתא כל שאנו רואין שערות סתמ' דמילתא עם גומות הם ולית לן למיזל בתר איפכ' לומר שאין שם גומות ואע"פ שכתבו הפוסקים בשם סה"ת דעל רבוי שערות סומכים שלא לבדוק אחר גומות דמשמע מזה דלולי רבוי שערות צריך בדיקה אחר גומות י"ל דהיינו מטעמ' דכל היכא דאיכ' לברורי מבררינן כדאמרינן בעלמא אין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו וה"נ אע"ג דסתמ' דמילת' שערות יש בעיקרן גומות לא סמכינן עלה כיון דאיכ' לברורי וא"כ הדבר פשוט דאי בדק ואשכח שערות עם גומות שאין מקום לחוש שמא אין בקיאין כיון שא"א לברר יותר מזה: ולכאורה נלפע"ד להביא ראיה לזה ממ"ש התוס' בב"ב דף קנ"ד בד"ה ועוד סימנין כו' ואומר ר"י דשמא בחייו לא היו גומות ומחמת מיתה יש שם גומות כדאמרינן בנדה גומות אע"פ שאין שערות עכ"ל ולכאורה קשה דל"ל למינקט בכה"ג שלא נמצא שערות רק גומות דאכתי תיקשי דמאי קאמר ועוד סימנין עשוין להשתנות כו' שהרי עדיין יש ללקוחות פתחון פה לומר שרוצים לבדקו שמא ימצאו שערות ובשערות לא שייך שינוי כמ"ש התוס' שם ונצטרך לדחוק ולומר דמיירי בידוע שודאי לא היה לו שערות ולא באו לבדקו רק בשביל גומות ודלא כס"ד דתוס' מעיקר' שהיה שם שערות לוקמי שרצו לבודקו בשביל שערו' ואפ"ה שפיר השיב להם ר"ע דסימנים עשוין להשתנות וחיישינן שמ' בחייו השערות הללו לא היו בעיקרן גומות ועכשיו ע"י המיתה יש גומות ואין זה כלום אע"כ כמ"ש דסתם שערות הם עם גומות והלכך לא מצי ר"י למינקט כה"ג דא"כ מאי קאמר סימנים עשוין להשתנות כו' דמה בכך כיון שנמצא לפנינו שערות עם גומות אף דלא מצינן למיקם עלה דמילתא דשמ' מחמת מיתה יש שם גומות אין לנו לתלות בזה כלל דכל היכ' דליכ' לברורי טפי אזלינן בתר סתמ' דהשערות באו עם הגומות וסי' גדלו הם בעודנו חי ואפי' להוציא ממון מחזקת היורשים וא"כ הדבר פשוט דודאי סמכינן עלה לחליצה לומר ששערות עם הגומות שאנו רואין הם סימן מובהק ולא ניחוש להא שאין בקיאין כיון דרובא הכי אית להו שערות ובעיקרן גומות ואין הבדיקה רק לכתחלה לחומרא: וראיתי להגאון אב"ד דק' נ"י בתשובתו שכ' להתיר מטעם דהא איכא חזקה דרבא ואע"ג דאמרינן לחליצה בעי' בדיקה היינו מטעם דאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לברר וא"כ ל"ש אין בקיאי'. ועפ"ז ביאר דברי התו' בב"ב דף הנ"ל במ"ש וא"ת למה יש לנו לומ' שהי' קטן כיון דאיכא חזקה דרבא כו' הנה גם הגאון הנ"ל בנ"ב העיר בזה בפשט דברי התוס' וכ' כדברי הרב נ"י ובאמת שכ"כ הט"ז באה"ע סי' קנ"ו דהא דאמרינן לא תחלוץ עד שתבדק היינו משום שאפשר לברר לא סמכינן על החזקה. אולם מ"ש בפשט דברי התוס' שקושייתם הוא כיון דא"א לברר שוב יש לנו לסמוך על חזקה זו להוציא מחזקת היורשים. וזו מן התימה דהא אף רובא אינו מועיל להוציא ממון וע"כ דהך חזקה כודאי משוינן לה ועדיף מרובא וא"כ אף לברר לכתחלה לא יהא צריך כיון דאלים כ"כ אף להוציא ממון דהא ודאי הא דאמרינן גבי רוב' וחזקה שאין סומכין עליהם במקום דאיכא לברורי היינו משום דלכתחלה חיישינן למיעוט הרגיל אבל כל שאינו מיעוט הרגיל ל"ח לבדוק אף לכתחלה כמו שאין בודקין אחר כל י"ח טריפות. שוב ראיתי שהגאון בנ"ב הרגיש בזה וכ' לחלק ועיין ברשב"א חולין וצ"ע: אמנם נראה לענ"ד די"ל עפ"י מ"ש הרמב"ם בהל' סנהדרין פט"ז הל' ו' וז"ל א"צ ב' עדים אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א הוחזק כיצד אמר לו ע"א חלב כליות הוא זה כו' גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו ה"ז לוקה אע"פ שעיקר האיסור בע"א ומקור הדין מירושלמי דנזיר ותימ' על הכ"מ שם ומצאתי להמ"ל פ"ג מהל' שגגות שעמד בזה וכן בהל' נזירות פ"ט הראה כ"מ מקומו להירושלמי וכיוצא בזה כ' הרמב"ם סוף פ"א מהל' א"ב הלכה כ"ב המקנא לאשה ונסתרה כו' אע"פ שעיקר העדות בע"א כבר הוחזקה בו זונה ומקורו ג"כ מהירושלמי דסוטה פ"ו הלכה ב' ומה שצ"ע על הרמב"ם שם בהלכה כ"ג ובדברי הפ"י בק"א ביארתי בעז"ה במקום אחר: ועכ"פ למדנו מזה דאע"ג דלעולם אין אדם לוקה עד שיהא שני עדי' בדבר מ"מ כל שכבר הוחזק ענין האיסור ע"פ ע"א זמן מה ואז הי' נאמן מטעם ע"א נאמן באיסורין דכיון שקודם מעשה אמרה שומעין לו והלכך כודאי משוינן ליה ואם אח"כ אכל או בעל שפיר לוקה דהחזקה שהוחזק ע"פ ע"א בעוד שלא היינו דנין על הענין ללקות אדם ע"פ כשני עדים דמי. ולפ"ז יש לכאור' לדון מזה היכא שבא ע"א והעיד שזה בן י"ג שנה ויום א' והביא ב' שערות והוחזק ע"פ ואח"כ באיזה זמן עבר עבירה שחייב מלקות שפיר לוקה אע"פ שהגדלות לא הוחזק אלא ע"פ ע"א וצריך להבין שהרי הרמב"ם פ"ב מהל' אישות הלכה כ"ב כ' אין סומכין על הנשים במנין השנים כו' אלא ע"פ שני אנשים כשרים להעיד וכ"כ