בית אפרים אבן העזר חלק ג קז

שעושין שם החולי עיקר ומבואר מדבריהם דאף אם עולה לס"ת בשניהם יחד מ"מ עושין שם החולי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי עיין בשו"ת מהרי"ו סימן קפ"ב ושו"ת לחם רב סימן ל' הביאו בג"פ ס"ק צ"ט ועיין בב"ש ס"ק ק"ד ואם עולה לס"ת בשניהן כו' ובשמות אנשים אות ס' מ"ש על תשובת רמ"א בענין אהרן סעדיה כו' שנראה מדבריו דס"ל לחלק בין אם נקרא בשם אחד מאותן שמות שעולה לס"ת ובין אם נקרא בשם אחר ולס"ת עולה בשני שמות אחרים שלא מן השם הזה שנקרא בו ובתשובה הארכתי בענינים אלו ובזה שפיר שיש לכתוב נח דמתקרי נפתלי כיון דבעת חליו עכ"פ נקבע שמו נח לבד ואף כשקוראין לס"ת נח נפתלי כיון דבשעת חליו עכ"פ נקבע שמו נח לבד ואף כשקוראין לס"ת נח נפתלי הכוונה שנח עיקר ונפתלי טפל לו אלא שבקריאה לס"ת מקצרין הענין וקוראין אותו שניהם יחד העיקר והטפל ומ"מ בגט מבארין יותר וכותבין האמת שזה שמו העיקר וזה שמו הנטפל לו ומ"מ עיקר בזה אם לא כתב שני השמות יחד בלא דמתקרי כשר ואיכא דיעות דאפילו לכתחלה יש לעשות כן היכא שעולה לס"ת וחותם בשניהם יחד וקצרתי אבל אם הענין כמבואר בשאלה שגם בשעת חליו לא נעקר שם נפתלי רק הוסיפו עליו שם נח נראה דודאי אין לכתוב רק נח נפתלי יחד ודמתקרי לא יבא ביניהם שהרי לא נעקר שם נפתלי וישאר אך נח רק שם נח שימש יחד עם שם נפתלי שמכבר ושקולים הם ויבואו שניהם יחד ששניהם עיקרין וכיון שהעולם מחלקים השם העיקר ותופסין שם נפתלי לבד נעשה טפל וכותבין עליו דמתקרי וכמו שלום מן שר שלום שתופסין שלום שנקרא בו בפי העולם לטפל וכותבין עליו דמתקרי וטעם הדיינין שדעתם לכתוב גט אחר בלא דמתקרי לא נתגלה טעמם בבית מדרשינו דנהי דנימא שאם לא היו כותבין דמתקרי נפתלי ג"כ היה כשר והיינו סומכין על כתיבת שם העיקר לבד כיון ששם נח נפתלי ניתן לו בחליו ועולה לס"ת וחותם בו מ"מ לכתחלה יש לכתוב על שם הטפל דהיינו שם שנקרא בו בפי העולם בלשון דמתקרי וכמש"ל מההוא דשר שלום ואע"ג דהתם שם שלום הוא מלידה וכאן שם נח נפתלי הוא ע"י חולי מ"מ אין לחלק דבין כך ובין כך יש לכתוב שני השמות שעולה בו לס"ת לעיקר והשם שנקרא בו בפי העולם אף שהוא אחד מאותן השמות שעולה בהם יש לכותבו בלא דמתקרי ואפשר שטעם הדיינים לפי שבמקומם ניכר האיש הזה ואין יודעין אותו בשם נפתלי לבד ולכך הקפידו על מ"ש דמתקרי ע"ש נפתלי אבל גם ז"א דמ"מ שפיר כותבין דמתקרי ע"ש מקום הכתיבה וגם רחוק בעיני לומר שיודעין בני מקום נתינה שם השינוי לבד ואיפכא מסתברא שבמקומם אין ידוע רק שם העריסה והוא השם שקורין בו נפתלי לבד ואם הדבר כן היה צריך להקדים שם מקום הנתינה ולכתוב נפתלי דמתקרי נח נפתלי וכמ"ש הב"ש בס"ק ל"ד בשם מהרי"ק אך שם כ' דמהרש"ל מכשיר אם החכם המסדר כתב למ"נ שנשתנה שמו ע"י חולי (ועיין שם בב"ש שכתב ואפילו אם ידוע למ"נ שנשתנה שמו כו' ואין להם קישור דברים כלל ולענ"ד יש כאן חסרון והשמטה ור"ל כלפי מ"ש לעיל סי"ד בהג"ה דאם עולה לס"ת בשניהם יחד וכתב כך בלא דמתקרי כשר אז אם שולח למקום אחר צריך שיהיה מנהג מקום הנתינה לקרות לס"ת שני השמות בלא דמתקרי דאל"כ אף שיודעין מקום הנתינה שנשתנה מ"ח יסברו שאין זה המגרש כיון שנכתב שני השמות בלא דמתקרי ולא עלה על לב שהוא מחמת שעולה לס"ת בשניהם כיון ששם אין המנהג כן כן כתבתי כוונת הב"ש בגליון הב"ש שלי) וצ"ע אם יש לסמוך ע"ז כיון דהב"ש כתב דממהרי"ק משמע שאין לסמוך על הכתב להודיע למקום נתינה שנשתנה שמו וגם לצוות שתלך האשה למקום אחר שאינו מקום הידוע שם אבי המגרש מ"מ לא מהני דמקום קביעות דירתה של האשה היא קרוי מקום הנתינה ואיכא לעז מאנשי המקום ההוא כשתחזור לשם בגט זה ותרצה להנשא שם וכמ"ש בשו"ת פ"י סי' והארכתי בזה בתשובה ג"כ ובזה צריך להקדים שם מקום קביעת דירתה דהיינו שם נפתלי ע"ש נח נפתלי דמתקרי דשם של מקום הנתינה הוא עיקר ואף דהב"ש כתב אם כתב על מקום נתינה דמתקרי כשר בדיעבד ומ"מ צ"ע להקל אף בדיעבד נגד דעת הב"י והרמ"א במשמעות הטור ועיין בב"ש ס"ק ז' ועכ"פ לכתחלה יש להקדים שם המפורסם במקום הנתינה ואם במקום הנתינה ידוע שם שם נח נפתלי שהיו מכירין אותו שעולה לתורה וחותם בו בין אם היו מכירין שם נפתלי לחוד בין לא ידעו שם נפתלי לחוד מ"מ יש לכתוב כאשר כתב המסדר נח נפתלי דמתקרי נפתלי דמ"מ שפיר דמי לכתוב דמתקרי נפתלי כיון שכך הוא נקרא במקום כתיבה ואין לפקפק בדבר הנלע"ד כתבתי: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה ק"י לכבוד אהובי מחותני ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם החריף ובקי פאר הדור כש"ת מוה"ר מאיר נ"י האב"ד דפה ק"ק יצ"ו: אני איני כדאי ששלח אלי וענותו תרבני וחזי לאצטרופי אותי בצירוף דרבנן. והנה מ"ש מכ"ת מדברי רמ"א שכתב שאין נוהגין למנות שליח בכתב לפי ענ"ד י"ל דאפילו תימא דבכל שליחות מיירי מ"מ נראה דהיינו דוקא בממנה השליח על ידי כתב דבזה אפשר דלהפוסקים בסימן ק"ך דאפילו בפקח לא מהני כתב ידו לסופר שיכתוב כו' אף על גב דהרכנה מהני משום דמראה בגופו כמ"ש הרא"ש אם כן י"ל דגם לעשות שליח לגרש על ידי כתב לא מהני ואף הפוסקים שכתבו דמהני מה שממנה הבעל או האשה שליח שלא בפניו וכדמשמע בפרק כל הגט לפי גרסת הרי"ף היינו בממנה אותו בפה אף על פי שאין השליח שומע בקולו אף על גב דבממנה סופר ועדים שלא בפניהם לא מהני הטעם כמ"ש הרמב"ן משום דבעינן לשמה כו' אבל בדברים אחרים אדם עושה שליח שלא בפניו ע"ש משא"כ באם אין ממנה השליח בפה כלל כי אם בכתב דלהנך פוסקים דלא מהני אם כתב לסופר דבכתב לא מיקרי הגדה ה"ה לענין שליח לגרש ואף על גב דהרא"ש כתב לחלק בין ציוי הבעל על הכתיבה ועל החתימה ובין ציוי הבעל לשליח לגרש מכל מקום מדברי התוספות שם מבואר דלא סבירא ליה לחלק בכך שהרי הביאו ראיה מהא דאשה עושה שליח בלא שמיעת קולה לקבל גיטה לציווי הבעל לסופר ועדים עיין שם אלמא ס"ל דתרווייהו שוים הם אך התוס' ס"ל דאין חילוק בין הרכנה לכתב ולכן ס"ל דבכל גוונא מהני שליחות בלא שמיעת קול רק קולו דנקיט בברייתא ממעט חרש דוקא וממילא דלהפוסקים דנקטי לחומרא כהתוספתא דאף בפקח לא מהני כתב ומחלקין בין הרכנה דמרא' בגופו עדיף יש ללמוד מזה גם לשליחות הבעל והאשה לגרש ע"י כתב דלא מהני כיון דהתוס' ס"ל דשליחות לגרש עם שליחות לכתוב הם שוים והד"מ שכתב וע"ל סימן זה כתבתי דיש סוברין דאין למנות שליח על ידי כתב הוא ט"ס וצ"ל וע"ל סימן ק"ך כו' ור"ל דשם בד"מ האריך הביא הדעות שהביא הב"י שם דמינוי שליחות בכתב לא מהני ואם כן י"ל דה"ה לענין שליחות לגרש וע"ש בד"מ סימן ק"ך שכתב וז"ל כתב המרדכי ולפי זה אין אדם יכול לשלוח כתב ידו לב"ד במקום פלוני שיגרשו אשתו וכתבו התוספ' דאשה יכולה למנות שליח במקום אחר ע"י כתיבת וחתימת עדים אף על גב דאין השליח שומע קולה וע"ל סימן ק"מ וקמ"א עכ"ל וזה צ"ע דלדעת התוס' אף האיש יכול לשלוח כת"י לב"ד שיגרשו אשתו וכמ"ש ובאמת במרדכי כתב וז"ל והתוס' פסקו כו' וצ"ל דכוונת הרמ"א דלענין דינא שניהם אמת דאיכא לפלוגי ביניהם כמ"ש הרא"ש דציוי הבעל על כתיבה וחתימה שמיעת קולו בעינן או י"ל דמינוי על ידי כתב גרע מהיכא דממנה בפיו שלא בפניו והיינו דנקט בלישניה ע"י כתיבת וחתימת עדים ואף על גב שלדעת התוס' בכל גווני שרי מ"מ איהו לא נקט מינייהו רק מה דא"ש לדינא אף לדעת סה"ת ודעימיה דפסלו בפקח ע"י כתב ידו: ועכ"פ בנ"ד דהוא ממנה את השליח בפה רק שאנו מודיעין הדבר לשליח על ידי כתב בכה"ג נראה דאין חולק בדבר ורמ"א התם קאי על הש"ע שהוא מדברי הרא"ש שמתיר למנות בכתבו על ידי עכו"ם את פלוני שיהיה שליח וע"ז שפיר כתב רמ"א דיש סוברין שאין למנות שליח על ידי כתב אבל בכה"ג דממנה בפה לא מיירי התם והיינו טעמא דלא הגיה הך יש אומרים בסעיף