בית א-להים (מבי"ט) צח

אלהינו ה' אחד, מה שאין כן בשאר העיקרים שאינם סיבה מיוחדת לדברים אלו, וצונו להכניע לבבנו ויצרנו ולמסור נפשנו וגופנו וממוננו לאהבתו כמו שכתוב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ולפי שכל אחד מאלו השלשה דברים קשה על האדם הישירנו האל ית' בהם כסדרן בפרשה כדי שנוכל לעמוד עליהם לאהבתו ית', ואמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם וגו', כי בזה יתיישב לבב האדם ויצרו להיות נכנע לעבודתו ית' בהיותו לומד ועוסק בתורה, כאמרם (סוכה נ"ב) משכהו לבית המדרש, ועל היותו משועבד למסור נפשו וגופו לעבודתו ית' אמר וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך, כי ראוי הוא שתמסור נפשך וגופך לאהבתו כיון שהוא שומר את גופך בקשרך התפילין על ידך כנגד כל הגוף, והוא שומר את נפשך בהיותם לטטפת בין עיניך כנגד המוח וכמ"ש (מנחות מ"ד) מאריך ימים דכתיב (ישעיה ל"ח) ה' עליהם יחיו, ועל היותו מחוייב שלא לחוש להפסד ממונו לאהבתו האל יתברך ומצותיו אמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, כי בכתיבתך וקביעתך המזוזה על מזוזות ביתך ובשעריך הוא יתברך כביכול עומד ושומר את ממונך והונך אצור ומכונס בביתך, וכמו שאמרו מלך בשר ודם עבדיו שומרים אותו מבחוץ אבל הקב"ה וכו', ואם כן ראוי הוא כשיארע לך לפעמים הפסד ממון בדבר מצוה שלא תחוש לו לאהבתו ית' ששומר אותך ואת ממונך לעולם

וכנגד ג' דברים אלו שצריך האדם להיותו זהיר שאל יליזו מנגד עיניו לאהוב האל יתברך בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, נתיחדו ג' מצות גדולות בתורה מילה תפילין ציצית שהן מיוחדות מבין שאר המצות שקיומם תלוי בגוף האדם, המילה בגופו ממש ותפילין על גופו וציצית במלבושו משא"כ בכל שאר מצות התורה, והן מכוונות לאלו ג' דברים, מילה שיכבוש את יצרו מכל דבר ערוה ומכל עבירה ויאהב האל יתברך ביצר טוב וביצר הרע כמו שכתוב בכל לבבך, תפילין שימסור גופו ונפשו שהם נשמרים בתפילין שעל זרוע ובין עיניו כמו שאמרנו על אהבת השי"ת. וזהו שאמר בכל נפשך, ציצית שעל גופו שלא יחוש להפסד ממונו לאהבת האל ית' והציצית הוא המורה על ממונו כי אין האדם צריך ממון אלא לאכול וללבוש כדכתיב (בראשית כ"ח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ואמרו חז"ל (חולין פ"ד) יאכל פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו, והכל יהיה נחשב למאומה בעיניו נגד אהבתו יתברך

והנה ג' אותיות שבמלת אחד מורות על ג' מצות אלו, והן מורות על ג' העולמות, עולם העליון שכלו רוחני בלי גוף ובאחדות גמורה, וזהו הוראת האל"ף. ועולם האמצעי שיש בו ח' גלגלים שבהם הכוכבים המורים על כל הנגזר וכל הוה ונפסד בעולם התחתון הוא בסבת הקף הגלגלים כפי מה שבראם האל יתב'. וזהו הוראת החי"ת ח' רקיעים ועולם השפל שיש בו יישוב לארכו ממזרח למערב, וישוב ג"כ ברחבו מצפון לדרום ס"ו מעלות והם ד' רוחות העולם המושגחים ומושפעים מאתו ית', והדל"ת היא הוראת ד' רוחותיו כי כל העולמות הוא בראם כלם כאחד ואחדותו מפורסמת בג' העולמות וזהו ה' אחד וכן אלו הג' מצות מורות על שלשה העולמות, תפילין כנגד עולם העליון שבפרשיותיה רמוז אמתת הש"י ואחדותו, ומילה שהיא לשמיני כנגד ח' גלגלי הכוכבים שבעולם האמצעי, וציצית שיש בו ד' כנפות כנגד עולם השפל שיש בו ארבע כנפות והם ארבע רוחות, ובהיות אלו המצות קרובות אליו בכל עת לא יסור לבבו ולא ישכח כי האל יתברך ברא כל העולמות ושראוי לעבדו בכל לב ונפש ומאד

פרק תשיעי

בהרחקת הגשמות, הביא הרב ז"ל במורה חלק ראשון דעת המדברים בשלשה דרכים, וכן בפרק שני מחלק שני הביא ד' עיונים שהוליד מההקדמות על מציאות השי"ת, ומקצתם כתב שיתחייב שהוא יתברך אינו גוף ולא כח בגוף. והנה לפי דרכנו אנחנו נביא מן הסברא שהוא יתברך אינו גוף ולא כח בגוף, וזה כי הגופים הפשוטים, חמשה, ארבע יסודות, והגשם החמישי הוא גשם כל הגלגלים, והגשם היותר עב ועכור גשם הארץ, והשני לו והוא עליו הוא גשם המים כי גם שהם גוף נתפס בכלים ובידים הוא זך וצלול, והשלישי הוא גשם הרוח והוא סובב על המים ודק מהם כי אינו נתפס בכלי וביד אלא בנוד קשור וסתום מכל צדדיו, והרביעי גשם האש הסובב על הרוח תחת גלגל הירח, והוא דק וקל יותר מן הרוח כי עיקר יסוד האש והוא השלהבת אינה נתפסת היא לבדה בשום מקום אלא עולה על יסודה העליון כשלהבת הקשורה בגחלת כי בעודה נתפסת בגחלת היא נראית ואין בה ממשות וכשתפרד מן הגחלת אינה נראית ואינה נתפסת ונגדרת בשום מקום כ"א ביסודה, ואלו הד' יסודות יקרה להם הפסד וכליון בשני פנים, האחד מצד עצמן שהן גוף וברוב הימים והשנים יפסדו וישתנו ויתהוה מהם דבר אחר לפי תנועת הגלגלים. והב' מצד זולתן שיפסדו וישתנו על יד אחרים שיפסידו וישנו אותם לצרכם ולעשות מהם דבר אחר, וכן כל מה שנעשה מהם יקרה בו ב' מיני הפסד והכליון, מצד עצמו לפי רוב השנים, ומצד אחרים שיפסידו אותם בידים כשבירת כלים בידים