בית א-להים (מבי"ט) עה

אבותיהם אלא עד ארבעה דורות מן הטעם הנאמר למעלה, ואם נכשלים בעון ע"א הרי הוא כאילו נפסקה שלשלת הירושה, וכאילו אין התורה ירושה לו מאבותיו ובזה מתמעטין זכיותיו לשיענש על עון אבותיו אפי' לאחר כמה דורות, והרי הוא כגר שאין לו זכות אבות, והוא מעונה ביסורין בעולם הזה, וכמו שאמרו ביבמות (מ"ח) מפני מה גרים מעונים ויסורים באים עליהם מפני ששהו עצמם ליכנס תחת כנפי השכינה, שאין להם זכות אבותם שלא עמדו רגליהם בהר סיני, אבל מי שיש לו זכות אבות ולא נפסק שלשלת ירושת התורה ממנו הרי הוא כאילו קבל התורה מהר סיני, וכמו שהוכיחו בקידושין (ל') כל המלמד את בן בנו תורה כאילו קבלה מהר סיני כדכתיב (דברים ד') והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך וגו', וגם כי הכתוב שאמר (שמות כ') פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים כתוב בענין איסור ע"א כמו שכתוב לא תשתחוה להם ולא תעבדם, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וגו', יש לפרש הכתוב בשאר עבירות, וכמו שמצינו שנראה ענין זאת הפקידה בפרשת כי תשא ובפ' שלח לך בענין המרגלים, ופירוש הכתוב יהיה כך, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וגו', כלומר עונש ע"א הוא גדול עד מאד ונמשך לדורות כאומרו וביום פקדי ופקדתי וגו', אבל גם בשאר עבירות שאין אתה פורק עול אלהותי מעליך, אני ג"כ פוקד עד ד' דורות, וזה רוצה באומרו כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד, כי גם כשאני אלהיך שאין אתה חוטא בענין ע"א אלא בשאר עבירות, אני פוקד, כמו שפירשתי

ועוד אפשר לומר כי גם בע"א אין הקב"ה פוקד עון אבות על בנים אלא עד ד' דורות כפשט הכתוב שאמר בעשרת הדברות בענין ע"א כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וגו', וזה אינו אלא בעון יחיד כי כל הדברות לא נאמרו אלא בלשון יחיד, אבל כשרבים חוטאים בענין ע"א פוקד עליהם עד כמה דורות כאומרו וביום פקדי ופקדתי עליהם וגו', מצד כי המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה, וכשהדורות הבאים אחר הדור שעבד ע"א הם חוטאים באיזה עון שיהיה הוא נחשב כאילו חטאו בעון שחטאו אבותם שהיה בענין ע"א שהמודה בה ככופר בכל התורה כולה, ומפני זה כשפוקד האל ית' עליהם חטאתם פוקד ג"כ עליהם חטא אבותם שהוא מיוחס אל חטאתם, כיון שכולל כל מיני החטאים כמו שאמרנו, כ"א היו חוטאים האבות ההמה בעון גזל והדורות הבאים בעון עריות לא היה נפקד עליהם עון אבותם, שאין יחס לעון גזל עם עון עריות, אבל עון ע"א יש לו יחס עם כל העונות כמו שאמרנו, ולזה נפקד עליהם ביום פקדי עונם, וז"ש הכתוב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם כלו' מה שהוא מענין חטאתם

ואשוב לעיקר מה שנתקשה לנו בתחלת הפרק, כ"א האבות החוטאים חזרו בתשובה וסבלו עונש עונם החמור, מה ישאר לבן להיות נענש אחריו ולהיותו נפקד ביום פקודתו על עונות אבותיו, כיון שהם חזרו בתשובה אפילו שחטאו בעון החמור כעון ע"א הרי נתכפר עוצם עונם בתשובה ויסורין ומיתה שמרקה העון ואפי' חלול השם

ואם נאמר כי מה שנענש הבן בעון האב בשאוחז מעשיו הוא בשלא שב האב בתשובה מהעון אשר העוה, הנה בעון העגל שנאמר בו וביום פקדי ופקדתי עליה' חטאתם נראה ששבו בתשובה, וכמו שכתוב וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו אחר שנענשו כבר במגפה ובחרב ובהשקאה כסוטות, וא"כ איך נענשו בניהם אחריהם עד כ"ד דורות, כיון שאבותם נענשו על חטאתם ושבו בתשובה, וכמו שאמרו גם כן במדרש (אליהו זוטא רפ"ד ח"ב) ארבעים יום שעלה משה למרום להביא תורה לישראל היו ישראל נוהגים כל אותם הימים צום ותענית. ביום אחרון שבכולם לנו בתענית והשכימו ועלו לפני הר סיני והיו בוכים לקראת משה והוא לקראתם עד שעלתה בכייתם לפני המקום ונתגלגלו רחמיו וקבלם בתשובה ובשר אותם הקב"ה ונשבע שתהא לכם בכייה זו בכית שמחה שיהא יום זה סליחה וכפרה להם ולבניהם עד סוף כל הדורות ע"כ, וא"כ איך נענשו בניהם אחריהם אחר התשובה והעונש שבא עליהם

ולזה אני אומר כי גם זה מעוצם עון ע"א שהמודה בה ככופר בכל התורה כולה, ולכך נענשים הבאים אחריהם מזרעם, גם כי הם חזרו בתשובה במעשה העגל, כי היסורים הראויים לבא לכפרת עון ע"א אחר התשובה הם כבדים מאד, והאל ית' חס על החוטא כיון ששב בתשובה שלימה שלא יביא עליו כל היסורים הראוים לעונש עון ע"א, ובורר מנה יפה לבאים אחריו מזרעו שיסבלו בעון אבותם ביום פקודת עונם, כיון שהם עצם מעצמיו ובשר מבשרו והיו בקטנותם, כנכסי אבותם למות בעונם, ואחר שגדלו נשארו עדיין במקומו לסבול יסורי העונות כיון שהם אוחזים בהם גם כן, כי באיזה עון שיתפשו בו אוחזים מעשה אבותם, כמו שעון אבותם הם בענין ע"א הכולל כל עונות שבתורה כמו שאמרנו. ובשאר העונות שאינו פוקד לבנים כ"א עד דור רביעי כפי התשובה הראשונה, ג"כ הם מהעונות החמורים, וגם כי שב החוטא, האל יתברך חס עליו כיון ששב בתשובה שלימה שלא להעמיס עליו בלבד כל היסורין הראויים לבא על חומר חטאו, ומניח חלק לבניו אחריו כנזכר, ובענין ע"א החמורה