בית א-להים (מבי"ט) עג

שנקראו של אהבה, שיש בהם איזה שמץ מן העון הקודם, כמו שאמרו (ב"מ פ"ג) על רבי אלעזר בר' שמעון דלא מיתבא דעתיה במה שאמרו לו על אותו שתלה שהוא ובנו באו על נערה מאורסה ביוה"כ ואמר על זה שישו בני מעי שישו ומה ספקות שלכם כך ודאות על אחת כו"כ וכו' כמו שאמרו פ' השוכר את הפועלים (שם), ואפ"ה לא סמך אדעתיה וקבל עליו יסורין לבקש רחמים ומחילה שמא חטא באחד מן הצדיקים כמו שפירש רש"י ז"ל שם, ואם כן נראה שהיו יסורים אלו לכפרת עון, גם כי נקראו יסורים של אהבה, וכמו שאמרו (שם פ"ה) דיסורי דר' אלעזר עדיפי מדרבי דאלו יסורין דר' אלעזר מאהבה באו ומאהבה הלכו, ודרבי ע"י מעשה דההוא עגלא באו ועל ידי מעשה דבני כרכושתא הלכו כדאיתא התם, ויסורי דרבי ודאי שהיו ג"כ מאהבה, גם כי באו ע"י מעשה, כי מפני ראותו תועלת יסורי ר' אלעזר שלא שלטה בו רמה אמר חביבין יסורין וקביל עליה תליסר שני שית בצמירתא וז' בצפרינא ואמרי לה איפכא, ואמרו כולהו שני יסורי דר' אלעזר לח שכיב איניש בלא זמניה, וכולהו שני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למטרא, נראה שכולם היו יסורין של אהבה להרבות שכרם בעוה"ז להועיל לבני דורם, גם כי הם היו מקבלים וסובלים אותם ג"כ לתשלום כפרה איזה ספק עון שלא היה ידוע להם, והאל ית' שהכל גלוי לפניו ראה וידע שלא היה בהם שמץ פיסול עון והביא עליהם היסורין מאהבה להרבות שכרם לתועלת הדור כנזכר, ותועלתם בעוה"ב, ולכך הראה האל ית' השקפתו והשגחתו על הצדיקים שבזכותם העולם ניזון, ומפני כי רבי אלעזר חשב עצמו שאולי נכשל בנפש איזה צדיק, היו היסורים שבאו עליו בדם שהיה זב מגופו כמו שאמר נגדי מתותיה כל יומא שתין ספלי דמא, והאל ית' הראה שלא חטא כלל במה שחשד וספק בעצמו, ולכך היה שכר אותם היסורים שלא מת איש בלא עתו בזכות יסורי רבי אלעזר, להורות שלא המית שום אדם צדיק, כי אם הרשעים אשר הם חייבים ובחייהם קרויים מתים, ושכר יסורי דרבי היה דלא איצטריך עלמא למטרא דומה ליסורין שקבל עליו, שהם בפה ואבן שבמקום קטלים, כי הוא נצטער במאכלו ובמשקיו, ולכך נתברכו בזכותי המאכלים והמשקים בלי מטר, דיומא דמיטרא כיומא דדינא כמו שאמרו שם, ואפילו הכי אמרו דעדיפי יסורי דרבי אלעזר מדרבי, דאילו רבי אלעזר מאהבה באו ומאהבה הלכו, דרבי על ידי מעשה באו, הוראתם בזה כי גם שיסורי רבי היו גם כן של אהבה לא היו שלמים באהבתם כיסורי ר' אלעזר שמיד ששאל קבלת היסורין באו עליו, וכשרצה שיסתלקו מעליו נסתלקו, אבל יסורי רבי לא באו עליו מיד כשקבלם, עד אשר בא אותו מעשה לידו שלא ריחם על העגל שנחבא תחת כנפיו שלא ישחטוהו ואמר זיל דלכך נוצרת, אמרו הואיל ולא ריחם ליתו עליה יסורין, ונחשב בידו דבור הקל לחטא עד שבאו עליו היסורין על החטא ההוא, ואולי כי בשעה אחת שהתמידו בו אותם היסורין נתכפר לו החטא הקל, אלא כיון שבאו עליו כבר ע"י המעשה לא נסתלקו מעליו, לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו בכל הזמן שקבלם מאהבה, ובזמן הסתלקותם גם כן הוצרך שיבא לידו דבר זכות ורחמים, שאמר על בני כרכושתא דקא כנשא להו אמתיה שבקינהו דכתיב (תהלים קמ"ד) ורחמיו על כל מעשיו, ואז רחמו עליו ונסתלקו היסורין

והנה ביסורין אלו ודומיהם שבאים ע"י שאלת מקבלה לא יפול בהם חסרון באהבת הש"י אותם שמצער אותם בהיותם צדיקים גמורים, כיון שבאים מרצונם ותאותם מביא להם, אבל בשאר היסורין של אהבה שאינם באים על ידי שאלה, כאמרם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם, היה נראה עול בחקו ית' להביאם עליהם שלא מדעתם, ועכ"ז כבר כתבנו למעלה כי בראות האל יתברך כוונתם הטובה והישרה להצטער בעבודתו ית', מביא עליהם היסורים לזכות אותם ואת בני דורם

פרק עשירי

יקרה ספק בענין היסורין והוא היותם נמשכים מחטא האב לבן וכמו שאמר הכתוב (שמות כ') פוקד עון אבות על בנים כשאוחזים מעשה אבותם בידם כמו שדרשו ז"ל (סנהדרין כ"ז), והיה די ומספיק להם מה שסובלים על מעשיהם הרעים, ולא היה ראוי שיסבלו גם כן עונש עון אבותם, כל שכן לפי מה שגזרו חכמים ז"ל ארבעה חלוקי כפרה שהם ג' ותשובה עם כל אחד מהם והם יוה"כ ויסורין ומיתה, כי כיון שמת האדם בתשובה ובאו עליו יסורין בעונותיו החמורים נתכפר עונו, וגם בעון חלול ה' שנאמר (ישעיה כ"ב) עד תמותון, כיון שמת קודם זמנו היתה מיתתו כפרה על עונותיו החמורים וכמו שנתבאר פרק ב', ואם כן באיזה עון הוא שבאים ונמשכים היסורין לבן על עון האב, עם היות הבן אוחז מעשה אבותיו בידיו, כי אדרבה במה שחטא הוא בעצמו יש לו איזה התנצלות שלא ליענש כל כך, אם בהיותו מלומד מאבותיו שאחז בידו במעשיהם בהיותו מצוי אצלם ולא מיחו בו ולא הוכיחוהו, ואם בהיות הבן ירך האב החוטא ומחומרו הרע קורץ גם הוא, והיה טבעו מוכן ונוטה יותר אל הרע ולא אל הטוב כטבע האב ומנהגו הרע, ובזה היה מן הראוי שיסבול האב ויענש גם הוא על עון בנו, ולא הבן על עון אביו כנזכר: