בית א-להים (מבי"ט) סז

נכונה וקיימת, ועכ"ז צריך האדם להיות זריז ומהיר בכל שנה לזכור כל חטאתיו ולשוב מהם כדי שתהיה תשובתו נכונה ושלימה, ולא יהיה כמי שאומר אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פ"ה). ונראה כי אם זכה והספיקו בידו לעשותה שהיא תשובה, אע"פ שחזר אחר כך לחטוא כמו שאומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, ולכך אמר דוד ע"ה (תהלים נ"א) הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי הן אמת חפצת בטוחות וגו', כלו' הן ודאי הוא כי בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, ולכך אני חוטא וחוזר וחוטא פעם אחר פעם כפי הכנת טבע הבריאה, אבל מפני זה אינך נועל דרכי התשובה למי ששב אע"פ שחוזר וחוטא באותו עון עצמו, אם הוא גומר בלבו בכל פעם ששב שלא יחזור לאותו החטא, ואח"כ יצרו תקפו וחוזר אליו, וזהו אומרו הן אמת חפצת בטוחות וגו', כלומר מה שאתה חפץ בתשובה הוא שתהיה אמתית בגמר לב שלא לחזור לחטא, ואם אח"כ יחזור, נמלך הוא, כיון שאתה הכרת מחשבת תשובתו קודם שהיתה אמתית, וייחם העון למה שחולל, והחטא למה שיחמתהו אמו, כי העון שהוא במזיד ובידיעה הוא מיוחס אל הנפש המשכלת שיודע ומכיר בשכלו שהוא חוטא ואינו נמנע מלחטוא, מה שאינו כן בחטא שהוא בשוגג שהוא חוטא מצד נפש הבהמית והוא יצר הרע, והוא חוטא בלי ידיעה כבהמה, ולכך אמר בעון חוללתי שהוא יצירת נשמתו מתחת כסא הכבוד, וכמו שאמר שלמה על התורה הגנוזה אלפים דור קודם שנברא העולם אמר (משלי ח') באין תהומות חללתי, כי הוא מורה על ענין בריאת דבר אלהי, כמו כן בנשמה שנבראה מתחת כסא הכבוד אמר בה היללתי, כי בידיעתה נעשה העון כשהוא במזיד ובידיעה. ולכן נאמר על הנשמה הזאת הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, כלו' העון אשר הוא במזיד הוא ממנה ונדבק בה ולכן תכרת כשעונה בה, כמו שדרשו חז"ל בזמן שעונה בה שלא שב בתשובה. ובחטא אמר יחמתני אמי כי החטא שהוא בשגגה נמשך מתחלת יצירתו בבטן אמו שהוא יצירת אמו, אשר ממנו נמשך היצה"ר שדבק בו בשעת יציאתו מבטן אמו, כמו שכתוב לפתח חטאת רובץ והוא היצה"ר הנמשך מן החומר, אשר ממנו נמשכים החטאים שהם בשוגג, כי לזה אמר חטאת רובץ, ולא אמר עון רובץ, כי גם שהעונות הם ג"כ מצד היצה"ר, אינם מיוחסים כל כך אליו, כיון שהוא בידיעה והכרת הנפש המשכלת שיודעת שהוא חטא, ואינה גוברת על יצר הרע ואינה מוחה בו, ולכן העון מיוחס אליה כמו שכתבתי

פרק שביעי

גם כי החרטה על מה שעבר והטבת המעשה לעתיד היא תשובה כוללת לכל מיני העונות בין במזיד בין במרד בין בשוגג, עכ"ז יש איזה חלוק בתשובת העונות מהמרדים והחטאים וכן בכל א' מחבירו, וביאור זה כי מה שאמרו חכמים (יומא פ"ו) עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, דכתיב (ירמיה ג' שובו בנים שובבים וגו', אינו שוה מי שעבר על מצות עשה בשוגג שלא ידע במשל שיום פלוני הוא ר"ה ולא השתדל להמצא במקום שישמע תקיעת שופר, עם מי שידע שר"ה הוא יום פלוני והיה יכול לבא ולהמצא באותו היום במקום שיש מי שיתקע שופר ולא רצה, או שהיה במקום שהיה יכול לשמוע ועמד בביתו ולא רצה להשתדל לשמוע קול השופר, וכן זה שלא רצה לעשות המצוה מצד שלא רצה לטרוח מעט הטורח או להשתדל מעט להמצא במקום שיוכל לעשות המצוה ויעשנה, אינו שוה עם מי שהיה יכול לעשות המצוה בלי טורח ובלי עמל אלא שאינו רוצה לעשותה כדי שלא לעשות מצות האל ית', והוא יודע רבונו שצוהו לעשות המצוה ומכוין למרוד בו שלא לעשותה, וכן יומא פ"ו) כשעבר על מצות לא תעשה שאמרו שתשובה תולה ויה"כ מכפר, אינו שוה העובר על מצות ל"ת בשוגג למי שעבר עליה במזיד או בפשע, וכן (שם) בכריתות ומיתות ב"ד שתשובה ויה"כ תולין ויסורין ממרקין, וכן בחלול ה' שמיתה ממרקת, בכולם אינו שוה שוגג למזיד ולפושע כמו שאמרנו, וכיון שאין אופן עשיית החטא שוה, גם התשובה לא תהיה שוה לשוגג ומזיד ופושע, עם היות חומר החטא במהותו שוה בכלם, כי מי שעבר על מצות עשה בשוגג צריך שיתנחם על מה שלא שת לבו אל דבר ה' לידע זמן עשיית המצוה ואופן עשייתה, וישים על לבו להתעורר מכאן והלאה ולידע זמן עשיית המצות ואופן עשייתם ויכין עצמו לעשותם ובהיותו גומר בלבו כל זה נמחל לו מה שחטא שלא שת לבו לעשות המצוה, אבל מי שלא רצה לעשותה בשביל מעט ההשתדלות בידעו זמן ואופן עשייתה, צריך להתנחם על מה שלא רצה לעשות המצוה, ויגמור בלבו לטרוח ולהשתדל בעשיית המצות מכאן והלאה גם כי תצטרך טורח ועמל גדול, ומי שפשע ולא רצה לעשות המצוה בהיותה מוכנת לפניו בלי טורח ועמל שלא לעשות מצות בוראו, כשישוב צריך להתנחם על מה שהמרה ופשע במצות בוראו והעז פניו בפני האל יתב' כי מלא כל הארץ כבודו שלא לעשות מה שצוהו, ויגמור בלבו מכאן והלאה להיותו נכנע וצנוע לפני האל יתב' לעשות מצותיו בלב שלם ובנפש חפצה, כי מלת תשובה מורה כפי מה שכתבנו למעלה על היותו שב ממה שעשה, ואם לא יעשה היפך ממה שעשה קודם בזמן החטא לא תקרא תשובה

ואפשר כי על שלשה אופני עשיית החטא איזה