בית א-להים (מבי"ט) נד

שעה בשביל התפלה שאינה אלא לצרכי האדם בעוה"ז והיא כנגד נפש החיונית כנזכר

ואפשר לפי הפשט שירמזו הני חמשה ברכי נפשי שבשני המזמורים לאלו ג' מיני ברכות, כנגד ברכת הנהנין אמר (תהלים ק"נ) לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, שראוי שתברך הנפש לאל ית' על מה שנהנית בזה העולם כדי שלא תבא לידי מעילה, כי על מה שהוא רוצה לאכול אמר ברכי נפשי את ה' כי הוא אדון העולם ולא יאות ליהנות מן עולמו בלתי ברכתו, ואחר שכבר אכל והמזון במעיו קודם שיתעכל אמר וכל קרבי את שם קדשו, בעוד המאכל במעים ובקרבים צריך לברך עליו אח"כ אמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, רומז אל ברכות ההודאה והבקשה אשר הן כנגד נפש החיונית, ולכך אמר שתברך לאל ית' ולא תשכח מה שגומל לו האל בשכר ברכותיו בהספקת מזונותיו והפקת רצונו בכל מה שצריך לו בזה העולם להתמדתו וקיומו לעבודת ה', וכמ"ש הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי וכו', אח"כ בסוף המזמור אמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, והם מלאכי עליון המשרתים את פניו ועושים רצונו ואין כוונתם לשום שכר בעולם כי אם לשמוע בקול דברו, וזהו הנרצה באמרו עושי דברו לשמוע בקול דברו, ועל עולם האמצעי אמר ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו, ומפני שהגלגלים והכוכבים אין השגתם כהשגת המלאכים העליונים המשרתים את פניו, אמר בהם משרתיו עושי רצונו, שהם משרתים אותו ועושים עבודתו שלא בפניו, כעבד המלך המשרת את המלך מבחוץ, ואינו מרואי פני המלך ועכ"ז עושה רצונו, ולא ייחד לאלו לשון עושי דברו, כי במלאכים המשיגים רצון קוניהם ושומעים את קולו אמר עושי דברו, ובגלגלים שאינם משיגים לגדר זה אמר עושי רצונו, כי גם שאינם שומעים את דברו ואת קולו, הם עושים רצונו מאליהן בלי אמירה, ועל העולם השפל אמר ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו, כי בנוצרים מחומר וצורה מארבע יסודות, תפול בהם לשון עשייה והם נקראים מעשיו, ומפני שהם רחוקים מעולם העליון אמר בכל מקומות ממשלתו, כי גם שהם בעולם השפל עכ"ז הם תחת ממשלתו, ולהיותם תחת ממשלתו נתייחדו להיותם מצווים מאתו ית' במצותיו אשר צונו בהר סיני, ולכך ראוי וחויב עלינו לברכו בזמן עשיית מצותיו, ולזה אמר ברכי נפשי את ה', וכדי שלא יבא האדם לעשות המצות ע"מ לקבל שכר, ובפרט בחשבו שהוא ית' מגיע לו כבוד ומעלה כשיקיים האדם מצותיו, לז"א ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד, כלו' שתהיה ברכת נפשך לאל כשתדע ותשכיל גדלו ורוממותו שהיא במאד מאד ואינו צריך הוא לקיום המצות לצרכו, כי אם לזכות את האדם ולזה אמר ה' אלהי גדלת מאד כלומר כי גם שאתה מייחס עצמך כשאתה אלהי, עכ"ז גדלת במאד מאד בהיותך אלהי, אלא שחפצת לזכותנו ולקרוא שמך עלינו, ואחר שהאדם מברך את בוראו ועושה מצותיו על דרך זו, הוא זוכה לראות את פניו ולברך בשמו בזמן העתיד במהרה בימינו ולזה אמר יתמו חטאים מן הארץ וגו' ברכי נפשי את ה', כי אחר שיתמו החטאים, אז תברך הנפש את ה' ותהלל אותו בלי פחד ואימה: פרק עשרים

הנה ענין הברכות שאנו מברכים לאל ית' הוא דבר צריך שיתבאר, באי זה אופן יתכן ענין ברכתנו אליו, בהיות ענין הברכה שפע וריבוי למתברך כשתחול עליו ברכת המברך, כי זה הוא ענין כל הברכות שמתברכים מפני המברכים, בפרט הברכות שמברך אותנו האל יתברך שמשפיע מטובו אלינו, וזה דבר בלתי נכון ומתיישב בברכותינו לאל, כי אנו מתברכים בברכנו אותו, ולא יגיע לו שפע ח"ו מצד ברכותינו, וא"כ לא נכון להיות תפלותינו אליו בלשון ברכה, וכבר דברו בזה הענין קצת מן החכמים האחרונים, ועכ"ז לא אחשוך פי מלחוות דעי גם אני

ואומר כי שפע הברכה על המתברך תמשך מצד הנפש בהיותה אצולה ונחצבת מתחת כסא הכבוד ותכוין בשעה שתהיה קרובה לחזור אל המקום אשר ממנו חוצבה, וכמ"ש הכתוב ביצחק (בראשית כ"ז) ואברככה לפני ה' לפני מותי, כלומר בהיותי לפני מותי וקרוב לחזור אל תחת כסא הכבוד הרי אני לפניי, וכן על משה נאמר (דברים ל"ג) איש האלהים כשברך את בני ישראל לפני מותו, כי בהיותו לפני מותו וסמוך אל מיתתו היה איש האלהים וקרוב יותר אליו, ואז תהיה הנפש כאילו נדבקת בשכינה, ותאציל מאת השכינה שפע למטה בדיבורה למתברך, וגם קודם למיתה מתקיימת ברכת הצדיקי' בהתקרבם אל ה' בתפלתם וכוונם במעשיהם הטובים ובחכמתם להתדבק אל השכינה, להאציל ממנה שפע אלהי לשיחול ברכה על המתברך, וכענין זה הוא הברכות שאנו מברכין לאל יתברך, שעל ידי ברכותינו יהיה נאצל ונשפע שפע משכינה של מעלה לשכינה של מטה כדי שנהיה מכוונים לעבודתו יתברך, וזה כי הוא מבואר כי מזמן שירדה שכינה למטה לא וכאומרם ז"ל מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, וזאת היא השכינה שהיא הולכת אתנו בגלות כביכול, והוא רומז שהוא יתברך אתנו בגלות לשמור אותנו בגלותנו שלא נהיה נבלעים באומות, והוא ית' מציל אותנו ועושה