בית א-להים (מבי"ט) נג

ואחר שסיפר לו המאורע, הלך מיד ועמד בשער המחנה ואמר מי לה' אלי, כלומר כי חטאתם לא היתה בששאלו מנהיג במקומי כי אם במה שהמירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב ואמרו אלה אלהיך ישראל, וזהו הנרצה באומרו מי לה' אלי, מי הוא שיתאמץ לנקום נקמת ה' במה שחללו את שמו באמרם כי לא היו רוצים אלא מנהיג במקומי וזהו מה שאמר אלי, ואמר הכתוב ויעשו בני לוי כדבר משה לכבוד השם ולא לשום סבה אחרת, והנה עשה משה מה שעלה בידי אניש החוטאים בפרסום, כי מקודם כשא"ל האל יתברך לך רד כי שחת עמך חשב כי לא חטאו אלא חטא שהיה גלוי אצלו ית' ולא אצל כל ישראל ולכן השקה אותם, וכשראה כי מיעוטם נבדקו אז הלך לאהרן כמו שכתבתי עד שעמד בשער המחנה ואמר מי לה' אלי, והנשארים שלא נידונו במים שהיה חטאם גלוי בעדים, ולא נידונו בסייף שלא היה בהם התראה, נגף ה' אותם שנאמר ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן, כלומר כי מה שהם עשו את העגל וחטאו בו כיון שלא הותרו היה ממין מה שעשה אהרן, כלומר שלא היו נענשים בחטאם בידי אדם אלא בידי שמי' כמו מה שאירע לבני אהרן מיתה בידי שמים, וא"ל האל ית' למשה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים, כלומר אותם שנשארו שהם נקיים מעון העגל ויודעים כי אתה העליתם על ידי מארץ מצרים, לא כאותם שאמרו כי זה משה האיש אשר העלנו מא"מ לא ידענו מה היה לו, שהיו מכחישים כבר שאתה העליתם באומרם לא ידענו עתה מה היה לו, כי נראה שלא העלנו הוא כיון שנתעלם ממנו עתה

תפלת משה על יהודה (דברים ל"ג) וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה וגו' מלמד שהתפלל משה על שבטו של יהודה אמר לפניו רבש"ע כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה, וזהו שאמר וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה, כשיארע ליהודה כזאת שאירע לו שנצטער בחיי אביו, שמע קולו כשיתפלל אליך, ומ"ש הכתוב וזאת ליהודה ויאמר, וכן בכל שאר השבטים אמר וללוי אמר לבנימין אמר וליוסף אמר כו', איפשר שהוא רומז למה שאז"ל (רש"י בשם ר' משה הדרשן) כי אחד עשר ארורים שבפרשת כי תבוא הם כנגד י"א שבטים ולא רצה משה לומר ארור כנגד שמעון מפני שלא היה בלבו לברכו לפני מותו, וא"כ אלו הברכות הם כנגד אותם הארורים שנאמר בהם וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם ארור האיש וגו' ובכל אחד מן הארורים נאמר ואמר כל העם אמן, ולכך ייחד לשון אמירה פה לכל א' כנגד מה שנאמר בהם לשון אמירה באותם הארורים, כי בלבו ובשפתיו כאמירתו לגבוה ברך אותם משה כדי שיתקיימו בהם ברכותיו

פרק תשעה עשר

כלל הברכות הם נחלקות לשלשה מינים, ברכות ההנייה, וברכות המצות, וברכות ההודאה ובקשה מאתו ית', וכולם מדרבנן, חוץ מברכת המזון לאחריו כדכתיב (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת וגו' וברכת התורה, ויש מי שמונה אותם בכלל המצות דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו וכו', והנה שלשה מיני ברכות אלו מורות ורומזות אל שלש הנפשות צומחת וחיונית ומשכלת, להורות מעלת הנפשות האלו באדם, כי גם כי נפש הצומחת והחיונית הן הנה המעמידות ומקיימות את בעליה חיים בלתי מדברים, עכ"ז אינם שוות נפש הצומחת והחיונית שבב"ח עם נפש הצומחת והחיונית שבאדם, כי יש לנפשות אלו שבאדם יתר שאת ומעלה להיותן שכנות לנפש המשכלת שבאדם, וכמו שביאר הרמב"ם ז"ל בפרקיו שבהקדמות מס' אבות, ולכך יחדו ברכות לכל אחת מהן, ברכות ההנייה כנגד נפש הצומחת שהיא נהנה ממאכל ומשתה ובהם הווה וצומחת באורך ורוחב גוף האדם, וברכות ההודאה ובקשה כנגד נפש החיונית אשר בכחה היא מרגשת בחושים להשיג הדברים שעליהם אומר אותם הברכות, וברכות הבקשות ותפלות ג"כ הם מעין זה שיתמיד ויתקיים חית גופו בבריאות וספוק צרכיו לעבודתו ית', וברכת המצות כנגד נפש המשכלת כי מצד היות ביין האדם דעת והשכל נצטוה במצות, (ר"ה כ"ח) ומצות לא ליהנות בעוה"ז ניתנו, אלא בעוה"ב תתעדן הנפש הזו המשכלת, בשכר המצות שעשתה בזה העולם, ולכך אנו מברכין על עשייתן להורות כי אין העבודה לאל ית' כעבודת העבדים לאדוניהם, כי עבודת העבד לאדון ראוי לגמול חסד לעבד על אשר עובד אותו בכל לבבו, ולא כן היא עבודתנו לאל ית', כי צריכים אנו לתת אל לבנו שאנו עולים במעלה כשנהיה מצווים לעבוד עבודתו ית', וראויים אנו לגמול לו חסד על זה ולברך בשמו, ולזה אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו, כלו' כי קדושה ופרישות ומעלה היה לנו להיותנו מצווים במצותיו, ומפני כי הברכה היא על המצוה כי היא העיקר שעושה מצות בוראו, אמרו (ירושלמי מובא בתוס' ברכות י"ג) כי הברכות אינן מעכבות ועשיית המצוה היא העיקר ויצא ידי חובתה, אבל בברכות ההנייה שאינן על דבר מצוה אמרו (ברכות ל"ה) כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל, וכאילו נהנה מקדשי השמים, וכן בברכת ההודאה והבקשה לא יצא ידי חובתו אם לא אמרן, ומעילה אין בהם, מצד שאין בהם הניית הגוף לפי שעה, ולהיות ברכות ההודאה ובקשה כנגד נפש החיונית, אמרו (שבת י') מניחים חיי עולם שהוא תלמוד תורה ועשיית המצות שהם כנגד נפש המשכלת והנשארת לעולם, ואמרו עוסקים בחיי