בית א-להים (מבי"ט) לט

תורה היו הברכות על סדר האותיות מוי"ו עד מ"ם, ובקללות הם שלא כסדר התחיל מן הוי"ו והשלים כל האותיות וחזר לאל"ף עד הה"א, להורות כי השומעים לקול ה' הם משלימים כוונת הבריאה בהמשיכם סדר העולם בכוונת תכלית בריאתו והבלתי שומעים מהפכים תכלית כוונת בריאתו

וענין מה שכתוב במזמור זה פותח את ידך וגו' הוא מורה על כי אותם שמקיימים את התורה מאל"ף ועד תי"ו הרמוזים במזמור, הוא ית' פותח את ידיו ומשביע לכל חי רצון. וכוונת הכתוב הוא להורות כי האל ית' אינו מדקדק עם האנשים אפילו עם החוטאים עד ככר לחם, אלא נותן להם מזונותיהם, וזהו פותח את ידך בין יד ימין לטובים, בין יד שמאל לחוטאים, לכולם משביע כיון שהם בגדר חי, ואמר שם רבי יוחנן מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי מפני שיש בו מפלתם של שונאיהם של ישראל שנאמר (עמוס ה') נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל ואמר רב נחמן אפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקדש, שאע"פ שהפסיק נו"ן מפני נפילה שבה ולא אבה לרמזה חזר ורמז סמך הנפילה תכף לה, כדכתיב סומך ה' לכל הנופלים, בא רבי יוחנן לתת טעם למה לא נזכרה הנו"ן בזה המזמור כיון שכל האותיות נזכרו בה בראשי הכתובים, כי האל"ף גם הוא בהתחלת הכתוב, כי תהלה לדוד היא הקדמת המזמור והתחלתו הוא ארוממך אלהי המלך וגו', ופירש טעם הנו"ן שלא נזכרה שיש בה מפלתן של שונאיהם של ישראל כדכתיב נפלה ולא תוסיף. קום, כי העלמת הנו"ן בשבח מזמור זה הוא לרמוז כי לא תעמוד אותה הנפילה אלא הוא ית' יקים אותה, כי מה שאמר לא תוסיף קום היא מעצמה, אלא על יד האל. וזהו נפלה לא תוסיף קום, כלומר שנפלה מעצמה מצד חטאתיה, וכמו שנפלה מעצמה לא תוסיף לקום מעצמה, ואמר בסוף הכתוב (שם) נטשה על אדמתה אין מקימה, כי אין לה קימה מצד עצמה, וגם אין בכח ב"ו שיקים אותה והיא נטושה על אדמתה עד אשר יקימה האל ית', וקראה בתולת ישראל וכן בתולת בת יהודה ובתולת בת ציון במקומות אחרים, לתת סבה למה שלא תקום מעצמה כ"א על ידו ית', כי היא בגדר הבתולה לבעלה שלא היה לה בעל מעולם והוא עשאה כלי, כמו כן ישראל מעולם לא היה להם אלוה אלא האל ית', כי גם שכתוב (יהושע כ"ד) בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם וגו' ויעבדו אלהים אחרים, משעה שהיו בני ישראל לא קבלו עליהם שום ע"א, והיו כמו הבתולה שאיש לא ידעה כשנכנסו תחת כנפיו ית'. ולכן ראוי לו יתברך להסים אותה, ובמערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל, הוא כי לא תוסיף לנפול מעצמה כי הוא יתברך יסיר לב האבן מבשרנו באופן שלא נחטא ולא נפול, ולכן ראוי שנקום מעצמנו ונשוב בתשובה שלימה, כי אין ישראל נגאלין עד שישובו בתשובה, כמו שכתוב (ירמיה ל"א) עד מתי תתחמקין הבת השובבה, ורב נחמן בא לפרש על דברי רבי יוחנן שאמר שלא הזכירה מפני שיש בה מפלתן וכו', כי ג"כ רמז במזמור קימת אותה הנפילה על ידו יתברך והוא שאמר סומך ה' לכל הנופלים כי הוא יתברך יסמוך את ידו עליהם ויחזק את לבם בתשובה

ונתבאר מכל זה כי התפלה שהיא בכוונה גם כי לא תהיה מקובלת לענין שאלתו ובקשתו, עכ"ז יש לו שכר טוב בעמלו במה שקיים מצות עשה להתפלל אליו יתברך, וגם כשתפלתו נשמעת יש לו שכר קיום מצות התפלה כמו שביארנו וכיון שמחויב האדם להתפלל בין תושלם שאלתו או לא תושלם, אפשר שיחשוב האדם המתפלל שהאל ית' ראוי שיגמול לו חסד על התפלות, לכן אנו אומרים בסוף תפלותינו עלינו לשבח לאדון הכל, כי ראוי שנגמול לו חסד על שהאיר עינינו לדעת ולהבין כי אנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים וכו'

פרק ששה עשר

התפלה על כל צרה שלא תבא על הצבור היא מצות עשה מן התורה כמו שכתוב (במדבר י') וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, ואמר בספרי א"ר עקיבא אין לי אלא מלחמה לבד, שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין, ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה שלא תבא על הצבור, ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם כמ"ש (ירמיה ה') עונותיכם הטו אלה, וזה יגרום להם להסיר הצרה מעליהם כמו שכתב הרב ז"ל בהלכות תענית פ"א כשהתפללו ונענו מלבד מה שהועילה להם התפלה שהצילם האל מצרתם, הועילה להם שקיימו מצות עשה, וכמו כשהאדם שב בתשובה לבד מה שנתכפר לו חטאו קיים מצות עשה, כמו כן בענין התפלה וכמו שביארנו בפרק שלפני זה. וצריך להאריך בתפלה על כל צרה כמו שסדרו רז"ל (תענית ט"ו) כ"ד ברכות בשחרית ומנחה, וברבוי התפלה הם נזכרים לפני ה' ונושעים, כמ"ש (במדבר י') ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם, כי מצד התפלה יצאו מתחת מה שנגזר עליהם בעונם יזכרו לפני ה' באופן שיהיו נושעים, וכמ"ש בספרי ונזכרתם ונושעתם, הא כל זמן שנזכרים