בית א-להים (מבי"ט) לח

פרק חמשה עשר

התפלה היא מצוה מן התורה כמ"ש (דברים יא) ולעבדו בכל לבבכם (תענית ב') אי זו היא עבודה שהיא בלב זו תפלה, וכשאדם מתפלל בכוונה הוא מקיים מצוה מן התורה, כי סדר שבחו ית' ושאלת צרכיו בהכרתו כי אין מי שיוכל להפיקם כי אם הוא ית' ונתינת הודאה לו, וגם כי תפלתו על ענין שאלתו לא תהיה מקובלת לסבה שכבר נגזרה גזרה עליו או לסבה ידועה לפניו יתברך, עכ"ז תפלתו תחשב לו לצדקה בעוה"ב, וגם בעוה"ז יאכל פירות התפלה דמיון מה ששאל מהאל ית', כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה כי גם שלא נתקבלה תפלתו ליכנס לארץ, השיג דמיון הכניסה שהראהו האל ית' את כל הארץ וכל מה שיארע לישראל מיום שיכנסו ועד יום שיצאו ממנה וכן מה שיארע לישראל עד סוף העולם, כמו שאמרו הכתוב עד הים האחרון ודרשו חז"ל עד היום האחרון, וזה היה בסבת תפלתו שהתפלל בכוונה גדולה, ומה שאמר משה רבינו ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, כבר באר שאמר לו רב לך הרבה שמור לך הרבה צפון לך כמו שאז"ל (ספרי פנחס) כי זה נכלל היות לו שכר בעוה"ב גם על זאת התפלה, לבד מה שזכה לראות את הארץ מבחוץ ולדעת מה שיהיה עד סוף הימים, וכן כל מי שמתפלל לפני האל תפלה בכוונה בין תפלת חובה או נדבה, הגם כי לא תתקבל תפלתו במה ששאל עתה מהאל, לא היה יגיעו לריק, ויש תקוה לאחריתו במה ששבח לאל יתברך וקיים מצות עשה נכללת בכל רמ"ח מצות עשה, וכן בתפלה שהיא מקובלת לפניו יתברך גם כי שכרו אתו ופעולתו לפניו במה שמפיק האל ית' צרכו ושאלתו, ג"כ יש לו שכר מצות תפלה שהתפלל בעוה"ב, וכמ"ש (בברכות צ"ב) אמר רבי אליעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממרע"ה ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר אל תוסף דבר אלי, וסמיך ליה עלה ראש הפסגה ופירש"י ז"ל בדבר תפלה זו נתרציתי לך להראותך את הארץ, וכיון שאמרו כי התפלה גדולה ממעשים טובים, נראה כי יש לה מעלת המעשים טובים, והוא השכר הצפון לו לעוה"ב, וגם קבלת התפלה, שאם אין בתפלה אלא קבלתה בהפקת רצונו בשאלתו, יותר גדולים הם המעשים הטובים ששכרם גנוז וצפון לעוה"ב, וכבר ארז"ל (ברכות ד') אמר רבי אלעזר בר אבינא כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב, ומסיק משום דאית ביה תרתי דאתיא באל"ף בי"ת וכתיב ביה פותח את ידך וגו', הנה כי שכרה הוא לעוה"ב, מפני שכר התפלה, ויותר מזה כי הוא מובטח שהוא בן העוה"ב, בהיותו נוהג כל ימיו לאומרו ג"פ, כי בתפלה שהוא מתפלל בכל יום אין לו כי אם שכר מצות תפלה שהתפלל, כל תפלה אינה נחשבת אלא מצוה אחת, וגם הפקת רצונו בשאלתו אם נתקבלה תפלתו, אבל באומרו בכל יום שלש פעמים תהלה לדוד הוא מובטח לחיי העוה"ב מפני שני הדברים שזכרו, שהם דאתי באל"ף בי"ת וכתיב בה פותח את ידך

וענין סידור מזמור זה באל"ף בי"ת הוא לשני דברים, הראשון להורות על מעלת השבח וההלול הנזכר בו אשר מצד זה יחוייב האדם להתמיד אמירתו ולשקוד על דלתותיו יום יום, וכדי שיהא שגור ומורגל בפיו שלא ישכח או לא ישמיט פסוק ממנו, למעלתו סדרו אותו באל"ף בי"ת, וזה היה ג"כ טעם כל מה שהיה סדורו באל"ף בי"ת, כי גם קינות ירמיהו לסבה זו היו בסדר אל"ף בי"ת, כדי שיהיו מורגלים באמירתם ויחזרו בתשובה שלימה בראותם מה שאירע להם על החטאים שחטאו. הסבה השנית כי היות סדרם באל"ף בי"ת הוא מורה על היותו כולל בשבח זה כלל שבחים והלולים אשר אין מספיקות רוב האותיות לכלול אותם עד אשר יתחברו כל האותיות בשבח מזמור זה, וגם שיהיה סדורן בסדר האותיות א"ב ג"ד, כי סדורן הוא א"ב ג"ד כפי מה שמצאנו בספר תהלים ומשלי וקינות, וגם איכות סדורן מורה על שראוי להקדים האל"ף לכל האותיות כקדימת ראשון לשני ושני לשלישי עד סוף האותיות, ומצאנו בתורה כי סכום האותיות הוא על סדר א"ב ג"ד אחד שנים שלשה ארבעה חמשה כמו שאמרו על הנזיר קדוש יהיה יהיה בגימ' שלשים כי סתם נזירות שלשים יום, וכן במלאכות אלה הדברים דברים שני הדברים תשלום שלישי אל"ה בגימטריא ל"ו הם ל"ט מלאכות, נראה כי אופן סידור האותיות מן התורה הוא כך כסדר סכום האותיות, הקודם במספר קודם בסדר אל"ף בי"ת, כיון שלכלול שבחי המזמור הוצרכו כל האותיות וכסדרן, נראה כי שבח והלול מזמור זה הוא יתר שאת ומעלה ממזמורים אחרים, והיות כל האותיות כסדר מורה על טוב הנמשך לאומר אותו שלש פעמים בכל יום, שמתנהג העולם כסדר בריאתו בהשיג האדם תכלית מה שיצא לאויר העולם, וכל העולם לא נברא בסדרו והנהגתו אלא בשביל זה שהוא מובטח העוה"ב, וכמו שמצינו בברכות שבת"כ שהתחילו באל"ף וסיימו בתי"ו אם בחקותי וגו' ואולך אתכם קוממיות להורות כי ההולכים בחקי ית' משיגים תכלית כוונת בריאת העולם בסדרו והנהגתו, והבלתי שומעים אליו ית', הם סבת חרבן העולם מתחלתו לסופו, כמו שרמז בתוכחות להתחיל ולהשלים באמצע האותיות, והניח תחלת האותיות וסופן. כי העובר על מצות האל ית' כאלו מאבד תחלה בריאת העולם ותכלית כוונת בריאתו, ובקללות משנה