בית א-להים (מבי"ט) לד

וענין מוציאין רעי כבהמה הוא רומז למה שנופל בידיעת האדם מן האמת והשקר, כי אינו משיג תכלית כל הדברים על אמתתן אלא שיש בידיעתו דברים מעורבים בלתי אמתיים והם נמשלים לרעי עד אשר ינפה אותם ויקלוט את הסלת, מה שו כן במלאכים שהם משיגים הדברים ברורים על אמתתם בלי סיג ורעי ההווה ומשתתף בידיעת האדם, וביום התענית האדם שלם יותר מאלו החסרונות משאר הימים. וכן מצינו במשה רבינו בהיותו בהר בתענית ארבעים יום וארבעים לילה היתה ידיעתו שלימה מכל חסרון כמו שכתוב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים. באומרו ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, הורה על התמדת תלמודו בלי הפסק תמיד עם ה' מושפע מתורתו כל ארבעים היום, וכמ"ש (מדרש תהלים י"ט) כי ביום היה לומד תורה שבכתב ובלילה תורה שבע"פ ומשם היה יודע משה אימתי הוא יום ואימתי הוא לילה, וסבת לומדו ביום תורה שבכתב ובלילה תורה שבע"פ, למעלת תורה שבכתב שהיא כולה שמותיו של הקב"ה, והמלאכים עומדים לפניו ביום ומשוררים לפניו בתחלת היום ואח"כ נהנין מזיו שכינתו ובהשגת שמותיו של הקב"ה. וכמ"ש (ב"ר ע"ח) על שלחני כי עלה השחר, הגיע זמני לומר שירה, וכתיב ג"כ (איוב ל"ח) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים, והיה לומד משה התורה ביום בפני המלאכים שגם הם היו בקיאים בתורה שבכתב שהיא שמותיו של הקב"ה, ונתוכח עמהם בלקחו התורה. כמ"ש (שבת פ"ח) על פסוק תנה הודך על השמים. ואמר להם משה כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים בין עמים אתם וכו' לא תשא משא ומתן יש ביניכם וכו' עד שחזרו והודו לו להקב"ה כדכתיב מה אדיר שמך בכל הארץ ואלו תנה הודך על השמים לא כתיב, מיד מסרו לו כל אחד דבר דכתיב עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, שכל אחד מהמלאכים מסר לו דבר, ואפילו מלאך המות דכתיב ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואי לאו דיהב ליה מנא הוה ידע, ומה שמסרו לו היה בסודות התורה ופירושה כפי מה שהם היו משיגים, שאפילו מלאך המות מסר לו דבר תורה. וא"כ היה לומד ביום בפניהם מה שהם היו לומדים והוא תורה שבכתב, ובלילה שלא בפניהם היה לומד תורה שבע"פ שהוא פירוש התורה שבכתב כפי מה שיאות בעוה"ז במצות ועבירות. וא"כ נתבאר שקידת תלמודו של משה ביום ובלילה בלי הפסק כמלאכים שאין הפסק להשגתם, וכן בענין הבנת הדבר מתוך דבר הנמשל לפריה ורביה לא היה צריך, כי כל הדברים היה לומד בכלל ובפרט ומה שתלמיד שואל לרבו בסוף העולם נאמר למשה בסיני וכן בענין אמתות מה שלמד לא נצטרף בו דבר בלתי אמתי כדכתיב ויכתוב את דברי הברית וגו' כל מה שלמד הוא אמתי ומדברי הברית עשרת הדברים. ונתבאר כי ביום התענית האדם שלם ודומה יותר למלאכים ולכך תפלתו קרובה להיות מקובלת, וכן אמר המשורר (תהלים ק"ב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וגו', רמז בכאן ג' אופני מעלות התפלה ביום התענית, מיעוט חלב ודם, והתעוררות התשובה, והיותו דומה למלאכים יותר, ולכך אמר תפלה לעני. המשיל המתענה ביום תעניתו לעני שאין לו מה יאכל, ואמר כי יעטוף על עינויו והמעטת חלבו ודמו ביום תעניתו שהוא עוטף עצמו ומתפרנס מעצמו כי אינו אוכל תמורת מה שמסיך, ואמר ולפני ה' על היותו דומה יותר למלאכים ביום התענית כמו שביארנו הרי הוא כאילו הוא לפני ה' כאחד מן המלאכים המשרתים לפניו, ועל מעלת התפלה ביום התענית מצד תשובתו, אמר ולפני ה' ישפוך שיחו והוא ענין התעוררותו בתפלה לשוב בתשובה גמורה ולהתודות על חטאיו

וממעלת התענית בהיות תענית צבור, שמצטרף עינוי הצדיקים עם עינוי הרשעים ותפלתם מקובלת. וכמו שאמר (כריתות ו') אמר רב חנא בר ביזנא אר"ש חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטרת, אביי אמר מהכא (עמוס ח') ואגודתו על ארץ יסדה. וצריך לתת טעם למה אמרו כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, ולא אמר כל תפלה שאין בה מפושעי ישראל, שהרי ענין התפלה מורה יותר לקטרת שהוא כעין קרבן, ממה שמורה התענית לקטרת. עוד למה אמרו אינה תענית, כי אם בהיות הרשע בחברתם תעניתם מקובל ומרוצה, כ"ש בהיותם נקיים מבלי פושע ורשע ביניהם, והל"ל כל תענית צבור אפילו שיהיה ביניהם פושע ורשע הוא מקובל כמו הקטרת שיש בעירובו חלבנה שריחה רע ועכ"ז מקובל ומרוצה לפני האל יתברך. וליישב זה אני אומר כי עיקר התענית אינו כי אם בשביל הרשעים והפושעים כי הצדיקים אינם צריכים לתענית, ואדרבה אסור שיצערו גופם ונפשם כיון שהם עובדים את ה' בכל לב. וכמ"ש הכתוב ירמיה כ"ב) אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו, וצורך התענית לצדיקים הוא לזכות את העם ההולכים בחשך ולהשיבם בתשובה שלימה בהכנעת, לבם בדברי תוכחותיהם ומוסריהם. ואפילו יום אחד בשנה שנצטוינו להתענות והוא יום הכפורים אינו אלא למירוק העונות וכמ"ש הכתוב (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולפחות משנה לשנה צריך לכפרת עון, וא"כ כל שאר התעניות עיקרם אינם אלא