בית א-להים (מבי"ט) רעט

הגלגל במאמר האל ית', ומצד כי הגשם של הגלגל הוא כולו גשם אחד ספיריי אין בו שינוי קצתו מקצתו אלא בגוף האדם שהוא מחובר מבשר גידים ועצמות ורמ"ח איברים כל אחד בפני עצמו, ולכן נפש הגלגל היא מתפשטת בכל גשם הגלגל שוה בשוה ואין לה מקום מיוחד בגשם הגלגל, כי אין מעלה בקצתו יותר מקצתו, ובזה כל גשם הגלגל הוא מתקיים בנפשו ונפשו בו, אבל נפש האדם אפילו היה גופו זך בתכלית הוא מחובר מאיברים הרבה ומג' מינים ואין לה משכן כי אם באבר החשוב יותר מצד עצמו ומצד מקומו והוא בלב, וממנו ימשך למוח ויתפשטו כחותיו לכל האיברים, ולכן יצטרך אי זה מזון תמורת מה שניתך באיברים אשר אין משכנו בהם

ויתכן כי בתחייה יום או יומים יעמדו בלי מזון ויתקיימו בקיבול הנפש הבאה בגוף זכה ומעודנה מעולם העליון, ואחר כך תצטרך לאי זה מזון דק וזך קצת זמן, ויסתפק בו כדוגמת ימי היניקה לולד הניזון מחלב אמו ואח"כ יעתק למזונות אשר יהיה בימים ההם זכים מכל סיג כמו שנזכר למעלה מימים לימים, ויתהלך לפני ה' באורח החיים ויהיו עיניו נגד ה' תמיד יזכה ולא יחטא, כי יוכל לכבוש את יצרו אשר יהיה כחוט השערה בימים ההם בגדר הבשר אל האבן, ויזדכך גופו מיום אל יום עד סוף ימיו הארוכים ולא יצטרך אלא למיעוט מזון, עד אשר ישלים עצמו לגמרי בדעותיו הטובות ויזדכך גופו ויבטל מצרכי הגוף ויעתק אל עולם הבא אשר אין בו אכילה ושתיה כלל, כמו שנזכר בתשובת השאלה השביעית הבאה אחרי זאת

כתב הגאון ז"ל והשביעית איך יעתקו אל העוה"ב אשר אין בו לא אכילה ולא בעילה וכבר נהגו בם בעוה"ז ויחיו, ואומר כמו שנהג משה רבינו ע"ה בהאכילה והשתיה והבעילה ועמד בלעדיהם ארבעים יום בהר סיני ג' פעמים וחיה כמו שכתוב בתורה עד כאן: את זה כתב הגאון על סברתו בתשובת שאלה השנית שלא ימותו בני התחייה, כאמרם ז"ל מתים שעתיד הקב"ה להחיות אינם חוזרים לעפרם, וגם כי שקול משה כנגד כל ישראל ואם הוא עמד בהר מ' יום בלא אכילה ושתיה מי כמוהו נאדר בקדושת הגוף, עכ"ז בזמן התחייה שיתבטל רוב יצה"ר מכל האנשים הקמים בתחייה כל אחד מהם יוכל לזכך גופו, עד שבאחרית ימיו יעתק אל עוה"ב ויעמוד בלי אכילה ושתיה ושאר צרכי הגוף

כתב הגאון והשמינית כיון שהחיים בימי הישועה הם מונחים לבחירתם בעבודה שמא יבחרו במרי ולא יהיו בעולם הגמול, אשיב בזה שמשיבים כל עמנו המון המאמינים בענין הצדיקים בעוה"ב כיון שהם בוחרים בעבודה ולא במרי שמא יבחרו במרי, ואומרים כי היודע מה שיהיה קודם שיהיה ולא הבטיח לצדיקים בעוה"ב בגמול המתמיד אלא לדעתו שהם בוחרים בעבודה ולא במרי. כן אומר אחר שהוא יודע מה שיהיה לא הבטיח תחיית המתים לצדיקי ישראל עד שידע כי בימות המשיח יבחרו העבודה לא במרי

השאלה היא כי גם בילודים בעוה"ז אנו רואים בני עלייה והם מועטים וברא האל ית' ג"ע וגיהנם והוא קרוב שיבחרו במרי ממה שיבחרו בעבודה, עכ"ז לא הבטיח האל יתברך גמול ג"ע לצדיקים אלא לדעתו שיהיו רבים שיבחרו בעבודה ולא במרי, כמו שהשיבו המון המאמינים, וכן בתחייה קצתם יבחרו במרי, אחר שהוא יודע מה שיהיה לא הבטיח תחיית המתים לצדיקי ישראל עד שידע כי בימות המשיח שניתנו מופתים בשמים ובארץ ושיקומו בתחייה ברצון האל ית', שיבחרו בעבודה ולא במרי

כתב הגאון והתשיעית אם יש להם על העבודה ההיא אשר בימוח המשיח גמול, ואומר כן, כאשר לצדיקים בעוה"ז גמול על עבודתם כן יהיה לאנשי ימות המשיח גמול על עבודתם, שלא יתכן שתהיה העבודה שאין עמה גמול, וכאשר יש שם לצדיקים תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמים כן מה שיעשו בימות המשיח תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמות

תשובת שאלה זו היא כי בימות התחייה והמשיח שיהיו ישראל מושפעים בטובות העוה"ז, אם יספיקו הטובות ההם לגמול מעשיהם הטובים שיעשו אז, נאמר כי כאשר יש לצדיקים בעוה"ז גמול והוא פרי מעשיהם הטובים בדברים שאדם עושה אותם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, כן יהיה לאנשים לימות המשיח גמול בעוה"ב מלבד הגמול מהטובות שיש להם בעוה"ז, וכמו שביארתי, וכאשר יש בעוה"ב תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמים בעוה"ז, כן מה שיעשו אנשי ימות המשיח יהיה להם תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמים בעוה"ז

כתב הגאון והשאלה היה על העם אשר באה הישועה בחייהם מה יהיה מעניינם וכן הילודים בזמן הישועה, ואשיב בעבור שהכתוב לא דיבר בזה ולא רבותינו לא קבלו בזה קבלה נחלקו בזה על ג' דרכים, יש מי שאומר שאין מתים כלל ונתלה באומרו בלע המות לנצח, ויש מי שאומר ימותו ויחיו כדי להשתוות עם החיים ההם, ויש מי שאומר יחיו שנים רבות וימותו ולא יחיו עד העוה"ב, ולבי האלהים יישיר נוטה אל זה המאמר הג', מפני שלא מצאתי תחיית המתים הובטחה בימי הישועה אלא למי שהיה בגלות, ולא ראיתי על זה להוסיף דבר מלבי, כ"ש שהעילה בתחיית המתים אשר מתו בגלות הוא שלא תמנע מהם זאת הישועה הגדולה, אבל מי שראה אותה מן החיים והישרים כבר הגיע לחפצו, אך ימיהם יהיו ארוכים כמו ת' ות"ק שנה, עד שיהיה המת בן מאתים בדור ההוא כמי שמת בדור הזה בן עשרים