בית א-להים (מבי"ט) רעב

ולשון הנבא זה יהיה מקור ולא ציווי, כלו' צריך להתנבאות על הרוח פעם א' כמו שנבאת, ועוד שנית הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כי הנשמה ששכנה כבר בגוף אדם א' ונצטערה בו להכניעו בעשיית המצות לא תחזור מרצונה לגוף בדיבור א', אלא תכין עצמה לקיים דיבורו כשיוסיף שנית לצוות אליה, להראות כי על כרחה היא חיה בגוף, וזהו שאמר הנביא ורוח אין בהם כלומר הרוח לא הגיע עדיין אליהם ובתוכם אבל היה מוכן לבוא, והכנה זו היתה שיצאה מעולם הנשמות לעולם הזה ועמדה בקצה ד' רוחות העולם הזה, ועל זה אמר ואמרת אל הרוח, כי בהיותו בעולם הנשמות לא היתה השגה לנביא לדבר אליה לנוכח, ועתה שיצאה משם אל עולם זה ישיג לדבר אליה לנוכח, וכמו שאמר ואמרת אל הרוח כה אמר ה' מד' רוחות העולם שאת עומדת בהן וכמו שנאמר בואי משם ופחי וגו', וענין הביאה מד' רוחות העולם ולא מרוח אחת, מפני שכמו שנתהוה גוף אלו העצמות יבשות בבת א' כי כולם היו שוים בצדקות ולא יקדם ולא יאחר איש מחבירו וכמ"ש ותקרבו עצמות וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה על כולם בבת א', כן תחייתם תהיה בבת אחת, ואם היו באות הנשמות כולן מרוח א' ד"מ ממזרח היה קודם על הסתם תחיית המזרחיות מן המערביות וכן משאר הרוחות, ובבואן מד' רוחות הית' התחייה שוה בבת א' לגופות העומדות במזרח ובשאר הרוחות, כי הנשמות המזרחיות יהיו נגד הגופות המזרחיות וכן בשאר הרוחות וקדימת תחיית המתים הגופים המזרחיים החיצונים מהפנימיים אליהם וכן בשאר הרוחות, אינה קדימה ממש כי כולם בצד א', ויהיה סדר תחייתם בד' מצרנים דפלגי לארעא בקרנזול כזה: $ציור בספר$ הנקודות הם הגופים העומדים בבקעה המרובעת, ומכל ד' רוחות תבאנה הנשמות לגופים שכנגדם בבת אחת. ולא גזר האל ית' שתעלינה למעלה באויר כל נשמה נגד גופה ותרדנה בבת אחת ממש כולנה לגופים, מפני שהיה צורך שתבאנה מלמטה מארבע רוחות העולם קרובות לארץ עד שתגענה לבקעת מקום הגופים כדי שתתנהגנה להתקרב לחומר הארץ, ויהיה קרוב יותר להכנס ברצונם לחומר הגוף אשר כבר הוכן מקודם לכל א' מהן, ואמר והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד כי גם שהיו חיל גדול בא לכולן הרוח ועמדו רגליהם כולם בבת אחת, ואחר זה אמר לו האל ית' העצמות האלה שחיו הם ראיה ואות לכל בני ישראל הנפוצים בארצות, כי מצד הגלות והשיעבוד הם מחשיבים עצמם כעצמות יבשות ושאבד' תקותם לכן הנבא אליהם וגו' הנה אני פותח את קברותיכם וגו', אשר אתם חושבים כי אתם כמו המתים הנתונים בקברות, אני אעלה אתכם מקברותיכם לא"י ונתתי רוחי בכם, והיא החכמה היתירה אוירא דארעא המחכמת

או יהיה ענין העצמות האלה כל בית ישראל המה, כי כל ישראל שגלו באותו זמן לבבל היו חושבים שבמיתתם וקבורתם שם לא יהיה להם עוד תחייה, כי עיקר תחיית המתים בא"י, וכיון שהם גלו ממנה יחשבו כי לא תהיה להם תקומת התחייה, ולכן אמר הנביא הנה אני פותח את קברותיכם, והוא פתיחת הארץ בגלגול מחילות עד א"י, ונתינת הרוח בהם בא"י, כמו שכתוב אחר כך ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם, וזהו בתחיית המתים לכלל האומה בזמן התחייה, אבל תחייה זו אם היתה בפועל לא במראה לא עלו בגלגול מחילות לא"י, מצד כי כל ישראל היו גולים אז בבבל והיא היתה כא"י להם, כמו שאמרו חז"ל (קידושין ע"א) כל הארצות עיסה לבבל

ונלמוד מזה לאותם שמתו מקרוב בזמן התחייה ובשרם על עצמותם אלא שהיא כחושה או יבשה, שנקל זאת בעיני ה' לרפא הבשר והעור ולחיותם ולהשיב נפשותם אל גופם כבראשונה, וכל שכן לדור התחייה שיצאה נשמתם ומיד תשוב אליהן כעין מה שהיה בנתינת התורה, וגם שמתו זקנים ולא היה בטבעם לחיות יותר או בזמן התחייה אותם שמתו מחולי אברים שהנשמה תלויה בהם והם כעין טריפה, כמו שבעצמות היבישות יעלה הבשר ויקרם עליהם עור מלמעלה כן באלו ישוב הגוף לטבעו וישוב לימי עלומיו, כמו שהיה בימי הבחרות, שיוכלו לחיות זמן ארוך ויתרפאו האברים אשר הנשמה תלויה בהם, לשתחול בהם הנפש החיונית ועליה שאר הנפשות ואותם שנאכלה בשרם ושיבשו עצמותם ושנרקבו ושנשרפו ושהיו דומן על פני האדמה לא קצרה יד ה' להושיעם להחליץ עצמותם לקבץ רקב עצמותם ועפר שריפתם שיחזור גופם למה שהיה, כמו שעשה במתי יחזקאל שכתוב ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, וקרוב הוא אצלו ית' לקרב המרוחק בקצה הארץ כקרוב הקרוב והגיעו אל הקרוב אליו: