בית א-להים (מבי"ט) רמה

האבות עיקר הבטחתם נתקיימו בזרעם לא בהם מפני שהיתה ענין קיומם התורה והמצות באינו מצווה ועושה ואינו גדול כשכר המצווה ועושה, ואפילו ישראל בצאתם ממצרים לקבל התורה כמו שכתוב בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה נאמר בהם ויאמר אם שמוע תשמע וגו' והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, לא הובטחו עדיין בהבטחות טובות בפועל אלא בהעדר הרע ההווה כמו שאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו', וכשנצטוו וקבלו עליהם אמר אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וגו', והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך לשמור לעשות וגו', כי כולם הבטחות טובות בפועל על כי הם מצווים ועושים נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו, ונשלים פרק זה בשכר וטובות הצדיקים

פרק תשעה וארבעים

ענין התמוטטות ועונש הרשעים על רשעם בעוה"ז ובעוה"ב נלמד ג"כ מן הקבלה, במה שבא מזה בתורה בפירוש או ברמז, וביעודים הרעים אשר נתייעדו בתורה לרשעים, מלבד מה שראינו בחוש ובפועל בתורת עונש הרשעים על רשעם כמו שהתבאר למעלה בראיה הלקוחה מן החוש פרק מ"ד ופרק מ"ו, ומה שבא בקבלה הוא היות האל יתב' מזהיר לבלתי יעברו על דברו וישיגם הרע, כמו שצוה לאדם ורמז לו שבע מצות בפסוק ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו', וסמך להם אזהרת אכילה מעץ הדעת ואמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, וממנו יראו ולא יעשו שאר הדברים המוזהרים מאתו ית' והם הז' מצות שנצטוו קודם, כי כמו שיש מיתה במצות עץ הדעת כן יהיה לו מיתה בעברו על שאר האזהרות, ועל דרך זה כפל מות תמות מיתה על אזהרת עץ הדעת ומיתה על שאר האזהרות הרמוזות בכתוב של מעלה, והם השבע כמו שנזכר. ולזה נתירא קין כשעבר על א' מאלו והיא שפיכת דמי אחיו אמר והיה כל מוצאי יהרגני מצד היעוד שהועדו העובר במיתה כמו שכתוב מות תמות כמו שנזכר, וכן אחר שיצא נח מן התיבה והותר לו שחיטת הבשר הוצרך לחזור ולהזהיר על שפיכות דם האדם כי בצלם אלהים עשה את האדם, ואמר כי ישפך דם השופך, ולא אמר דמו תשפכו אלא ישפך לרמוז כי גם שד' מיתות ב"ד בטלו דין ד' מיתות לא בטלו ודמו ישפך מכל מקום, ואין בכל ד' מיתות בית דין מיתה מתיחסת לחטא ומדה כנגד מדה כמו זו, ולכן אמר הכתוב שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם, נתן טעם לשפיכת דם השני כי גם הוא צלם אלהים, ואמר באדם דמו ישפך כלומר על ידי אדם אחר, והוא העד הכשר הקרוי אדם כי בצלם אלהים עשה את האדם הידוע הנהרג, ולא אמר אדם סתם כי זה ההורג אחר שחטא והרג את צלם אלהים הרי נעשה ירוד לפני שאר כל האדם

וכן במצות מילה אשר צוה לאברהם ולזרעו אחריו ענש כרת למי שלא ימול כמ"ש וערל זכר וגו' ונכרתה וגו' לא מל ולא כרת ערלתו תכרת נפשו, ובכל האזהרות ענש האל יתב' את העובר עונש גשמי בעוה"ז, קרבן, מלקות, מיתה בידי שמים, כרת, ד' מיתות ב"ד, כי כולם מיתתם כפרתם ותשאר נפשו זכה ונקיה לחיי העוה"ב, ואפי' בכרת דע"ז שכתוב הכרת תכרת ודרשינן הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב, אם עשה תשובה כשנכרת בעוה"ז נתכפר בעוה"ב כמ"ש תכרת הנפש ההיא עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה כמו שהביאו בסנהדרין ובשבועות, וכשהעונש הוא גדול על עון גדול ולא יוכל האדם לסבלו אז יפקדו הש"י על בנים וכמו שכתוב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, כי הבנים הם חלק אביהם עד רבעים והוא מצטער בצערם, וכמו שכתב וירא יוסף לאפרים בני שלשים והם רבעים לו, וכמו שהוא שמח בראות את בני בניו עד רבעים כן הוא עצב ומצטער בצרתם, ולא נכתבה מדה זו אלא בעון ע"ז כמו שכתוב בעשרת הדברות ראשונות ואחרונות לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי, וכנגד ד' לאוין שהן לא יהיה לך וגו' לא תעשה לך וגו' לא תשתחוה להם ולא תעבדם, אמר ג"כ פוקד עון אבות וגו' ועל רבעים, ובעון העגל נאמר לשון פקידה ג"כ כמו שכתוב וביום פקדי ופקדתי, כי בעון ע"ז החמור לבד הוא שפוקד האל יתב' לבנים לא בשאר העונות, וכמו שהארכתי בשער התשובה פט"ז, ואף גם זאת לאוחזים מעשה אבות כמו שאמרו בסנהדרין, וכמו שכתוב לשונאי שעובדים ע"ז והם שונאים את ה' וזהו שאוחזים מעשה אבותם ממש, וכמו שאמרו בסנהדרין על וביום פקדי ופקדתי לאחר כ"ד דורות נגבה פסוק זה, כמו שכתוב בחרבן הבית קרבו פקודות העיר קרבו אותו מעשה שנא' וביום פקדי וגו', וממעשה העגל עד צדקיה כ"ד דורות והיה שם עון ע"ז

וכמו שאינו דומה יחיד העושה את המצוה לרבים העושים אותה, ששכר כל אחד גדול יותר מערך השכר המגיע ליחיד העושה אותה לבדו, כן אינו דומה יחיד החוטא בפרט בעון ע"ז לרבים החוטאים בה, כי ביחיד כתיב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, וברבים שעשו את העגל כתיב וביום פקדי ופקדתי עד כ"ד דורות, ולא לבנים ובני בנים לבד אלא גם לאחרים