בית א-להים (מבי"ט) רלז

יהודה למלכות, והנה כלל כל ישראל הם מבורכים ונמשלים ברבויים לעפר והם כלל כל ישראל, ושבט לוי הם מבורכים ונמשלים ברבויים גם כן לחול אשר על שפת הים, ושבט יהודה הם מבורכים ונמשלים ברבויים ומעלתם לכוכבי השמים. והנה התיחסות העפר לכלל כל ישראל הוא רמז לתורה הכוללת לכל ישראל שאינה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר וכעפר, וכמו שהתורה אחת כן כל ישראל בי"ב שבטיהם גוי אחד בארץ לקיימה, ויש רמז בג"ן הפרשיות פ' ויצא יעקב שהוזכר שם לידת כל השבטים ואין בה פירוד אלא כולה פר' אחת, לרמוז כי כל השבטים הם גוי אחד בארץ ואין שום פירוד וחילוק ביניהם, וג"כ לא יפרד ולא יאבד שום אחד מהם כי כולם יהיו קיימים לעולם כמו שהבטיחנו בתורה, ואין בפרשה זו אלא פרשה אחת סתומה וילך ראובן בימי קציר חטים וגו', להורות כי הפירוד שחשב יהושע ובני ישראל על בני ראובן בבנותם המזבח בהיותם רחוקים מהם בעבר הירדן לא להעלות עולה היתה אלא למראה, ונסתמה הפרשה ההיא, ולענין הוראת קיום כל השבטים ביחד לעולם, הדבר ידוע כי היה כן ויהיה לעולם כי לא יעדר מהם כמו הי"ב מזלות וי"ב חדשי השנה, ומפני כי בנימין לא נכלל בכלל אחיו להיות נזכרת לידתו עמהם בפר' זו כמעט קט שהיה כלה ונעדר מהיות שבט, וכמו שנזכר בסוף ספר שופטים כי עשה ה' פרץ בישראל כי נשמדה מבנימין אשה עד שלקחו נשים מן המחוללות כמו שהוזכר שם, וכן פרשה מקץ אין בה שום פרשה לא פתוחה ולא סתומה על שכולם היו בדעת אחת ולב אחד בלי שום פירוד בחקירתם על יוסף אחיהם, ויש רמז בזה שכן יהיו לעתיד בלב אחד, ואין בכל הפרשיות פרשה שלא תתפרד לפרשיות פתוחות וסתומות כי אם אלו השתים, ולא לחנם היה כי אם לרמז מה, וענין התיחסות שבט לוי לחול הוא דבר ידוע כי כמו שהחול מבדיל בין הים ליבשה וכמו שכתוב אשר שמתי חול גבול לים, כן שבט לוי הוא מובדל בקדושה ומעלה משאר השבטים, וכמו שכתוב והבדלת את הלוים מתוך בני ישראל וגו' וכתיב ויבדל אהרן להקדישו וגו', וענין התיחסות שבט יהודה לכוכבים הוא דבר נגלה ג"כ למעלת המלכים אשר מגזע ישי הדומים במעלתם לכוכבי השמים וכסיליהם, כמו שהכוכבים הן מושלות בעולם השפל ועל ידם הוא קיום העולם בפרנסתם ובכל מה שיקרה לכל בני עולם כן המלכים הם מושלים ומשגיחים על פרנסת האנשים וקיומם וכל שיקרה להם בידי אדם הוא נמשך מהמלכים, וכן מצינו בירמיה שכתוב אשר לא יספר צבא השמים ולא ימד חיל הים כן ארבה את זרע דוד עבדי ואת הלוים, ייחס ודימה את זרע דוד לצבא השמים והם הכוכבים ואת הלוים אשר בכללם הכהנים לחול הים כמו שאמרני, כי כיון שנתיחסו להם כפי מה שנזכר יהיו ג"כ בריבוי מופלג כמוהם

ונוכל לומר כי אלו הם השלשה כתרים אשר נכתרו בהם ישראל והם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כנגד ברכות שנתברכו כעפר וכחול וככוכבים כמו שנזכר ושלשתן הן כנגד שלשה האבות, כתר תורה כנגד אברהם אבינו שהוזכר בו היותו מקיים כל התורה כולה, וכמו שכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', כתר כהונה כנגד יצחק שהיה עולה תמימה והוא היה המקריב את עצמו ברצונו, וכתר מלכות על יעקב שיצאו ממנו י"ב שבטים מינייהו מלכי מינייהו אפרכי, ואם תרצה תייחס המלכות ליצחק כפי ההתיחסות שאמרנו למעלה כי לא הוזכר ביצחק כי אם ברכת הכוכבים וכמו שכתוב בו והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, וכתר כהונה ליעקב שהוזכר בו ברכת החול המורה על הבדלת שבט לוי משאר השבטים בקדושה ומעלה כמו שנזכר

ויצא לנו מכלל כל זה כי בצדקת אברהם וטובותיו הובטח בהבטחות כוללות ותמידיות, כי לא נתחדש ביצחק ויעקב שום הבטחה כוללת כי אם מה שהובטח אברהם כבר בהם ולקיום הענין חזרו ונשנו בהם ואף גם זאת בזכות אברהם, כמו שהוזכר ביצחק והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמע אברהם בקולי בפעם הראשונה שנתראה לו ה', ובפעם השנית כתיב וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי, וביעקב ג"כ כתיב בבואו מפדן ארם ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך וגו' ולא באתי לגרוע מעלת וזכות האבות ח"ו יצחק שהיה עולה תמימה ויעקב שהיתה מטתו שלימה, כי זכות כל אחד מהם היה ג"כ כדאי שיובטח זרעם בכל מה שהובטח אברהם, אבל בהיות אברהם האב הראשון הקודם בידיעתו ית' ובהמציא מציאותו ושמו בכל העולם רצה האל ית' להודיע כי זכותו היה גדול ומספיק לכל הטובות אשר יעד והבטיח לכל באי עולם מזרעו כמו שנאמר לו כה יהיה זרעך צדיקים כיוצא בך ולא הוצרך לחזור ולשנות ביצחק ויעקב כי אם לקיום הברכות שהובטחו באברהם אף בזמן שזרעם לבם לא נכון עמו וכמ"ש (דה"א ט"ז) אשר כרת את, אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב וגו', אשר כרת את אברהם, מה שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו' ושבועתו ליצחק מה שנאמר לו והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, וזהו שאמר ושבועתו של אברהם ליצחק ויעמידה ליעקב לחק, כי באברהם נאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה וביעקב נאמר ובזרעך, הרי קיום ברכה זו לדורות אף בזמן שאינם כשרים כמו שכתוב ויתהלכו מגוי אל גוי וגו' לא הניח לאיש לעשקם וגו', וכשנקרא שמו ישראל נאמר לו ג"כ גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים וגו', וזהו לישראל ברית עולם, כי קהל