בית א-להים (מבי"ט) רלה

שלא יספרו מרוב וכמו שנאמר באברהם אם תוכל לספור אותם וגו', והנה ביציאתם היו ישראל כשש מאות אלף רגלי הגברים, ובמדבר בשנה השנית נמנו שש מאות אלף ושלשת אלפים וגו', ובכניסתם לארץ שש מאות אלף ואלף וגו', ואם כן איך אמר משה על זמן יציאתם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, ועל זמן כניסתם לארץ שנתמעטו ממנין ראשון אמר ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, ובשני הכתובים אמר לרוב, כי גם שהתוכנים מנו הכוכבים ומצאום תתרכ"ב יש כוכבים אחרים שאינם נראים ואין מספר להם ועל זה נאמר (איוב כ"ה) היש מספר לגדודיו, וכן פסוקים אלו שנא' בהם ככוכבי השמים לרוב לא אמר כוכבים סתם אלא ליוה אותם לשמים והם הכוכבים שאין עיני האדם משיג לראותם, וכמו שהביא הנשיא בסוף ספר צורת הארץ, ושש מאות אלף אינו ריבוי ככוכבי השמים לרוב

ולזה נאמר כי ביציאת מצרים שמתו בשלשת ימי האפילה הרשעים שבישראל ולא נשארו כ"א החומש או א' מחמשים כמאז"ל, לא מתו כי אם הרשעי' הגדולים מבני כ' שנה ומעלה בעונש ב"ד של מעלה, והפחותים מבן כ' גם שהיו רשעים לא נענשו, ולפי ערך ס' רבוא שיצאו ממצרים מבן כ' שנה ומעלה עד בן ששים יהיו מבן יום אחד עד בן עשרים שנה חציים שהם שלשים רבוא, אבל לפי ערך מה שהיו קודם שמתו הגדולים בימי האפילה היו חמשה פעמים ששים רבוא והם שלש מאות רבוא יהיו מבן א' יום ועד בן כ' חציים שהם מאה וחמשים רבוא, וכל אלו לא מתו עם היות ד' חומשים מהם רשעים ויצאו ממצרים, ולא נכנסו בכלל המנין שלא הגיעו עדיין לבני עשרים, ומהם היו הרשעים שאמרו מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים הלא זה הדבר וגו', ושאמרו מי יתן מותנו וגו' בשבתנו על סיר הבשר וגו', והמריבים עם משה ומלינים עליו כמו שכתוב וירב העם עם משה וגו' וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו וגו', ומהם זינב עמלק כמו שכתוב ויזנב בך כל הנחשלים וגו' עיף ויגע מן המצות ולא ירא אלהים. והם שנקהלו על אהרן בחברת ערב רב ואמרו קום עשה לנו אלהים וגו' וקמו לצחק, ומהם נפלו על ידי בני לוי כשלשת אלפי איש, ומתו מהם בהשקאה והמגפה שנאמר ויגוף ה' את העם וגו' סך גדול שלא הוזכר מניינם, וגם שלא הגיעו לעשרים בעונש ב"ד של מעלה נענשו לחומר ענין עשיית העגל שהיה ע"ז, ולא נשאר מהם איש שיגיע לבן עשרים בשנה השנית שנמנו במנין הפקודים, ואף אם היה נשאר לא היה נמנה כי רשעים אינם מן המנין כי לא נמנו אלא החסידים והזקנים והחכמים כמו שדרשו בתנחומא, ואם כן כשאמר משה והנכם היום ככוכבי השמים לרוב על זמן יציאתם ממצרים היו אז ישראל מקטנם ועד גדולם עד עשרים שנה ק"נ רבוא שאמרנו, והס' רבוא שנמנו והם מאתים ועשר רבוא אשר אפשר לומר עליהם שהם ככוכבי השמים, כל שכן אם היו מה שיצאו ממצרים מבן עשרים אחד מחמשים מאותם שמתו, ועכ"ז נשארו ששים רבוא גברים ביציאתם יהיו מבן יום א' ועד בן עשרים חציים כ"ה פעמים יותר משלשים רבוא לפי הערך, ואלו לא מתו ויצאו ממצרים ויהיו כ"ה פעמים שלשים רבוא והם שבע מאות וחמשים רבוא. לבד הששים רבוא הגברים שיצאו ממצרים, ונכון להאמר על כולם שהיו ככוכבי השמים לרוב, וכ"ש אם היו אותם שיצאו הגברים א' מת"ק לפי המדרש האחר, שיהיו כל הנותרים היוצאים מקטנם ועד גדולם עשרה פעמים יותר מסכום הנזכר והם ככוכבי השמים לרוב, ואם כלו ומתו רובם כמו שאמרנו לא נשארו מאותם שהגיעו לכלל עשרים בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים שיכנס במנין שום אחד מהם, ואם נשארו רשעים אינם מן המנין כמו שאמרנו, וכיון שבהיותם במצרים בעבודת פרך נמצאו בישראל צדיקים וישרים החומש, נוכל לומר כי גם באותם שהיו פחותים מבן עשרים ורשעים כשיצאו ממצרים וקבלו התורה וראו הנסים והנפלאות שנעשו במדבר שהיו צדיקים מאותם שהיו ראוים להיות רשעים הרובע שהוא יותר מן החומש כשהיו במצרים, ויהיה רובע זה שלשים רבוא מק"כ שהיו ראוים להיות רשעים באלו הק"נ שיצאו ממצרים מבן יום א' עד כ', ושלשים רבוא מהראויים להיות טובים והם החומש הם ששים רבוא והם שנמנו בשנת הארבעים על ידי משה ואלעזר בכניסתם לארץ, כי אותם שיצאו ממצרים אפי' בני יום א' היו כבר בני ארבעים בשנת הארבעים לצאתם, ואותם שלא הגיעו לכלל עשרים שנה היו עתה פחותים מבני ששים והיו נכנסים במנין, ומקרא אני דורש (במדבר כ"ו) מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים, כי אלו שנמנו מבן עשרים שנה ומעלה היו כולם מיוצאי מצרים, כי להם ראוי שתחלק הארץ בנחלה כי הם יצאו ממצרים והם ראויים שיכנסו לארץ ושתתחלק להם ושאר בניהם הנולדים במדבר יקחו אחריהם חלק אבותם דרך ירושה, והראב"ע ז"ל כתב על פסוק זה כי היו בספורם רבים מיוצאי ממצרים והקרוב להיות חציים ע"כ, והנה הם השלשים רבוא כמ"ש למעלה, ואני מצאתי השלשים האחרים שלא מצא הוא לקיים כל הכתוב כפשוטו שאמר ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים

ולפי כל זה היו ישראל בכניסתם לארץ ששים רבוא כולם יוצאי מצרים, וכל אותם שנולדו במדבר בסך ארבעים שנה שפרו ורבו בזכות המשכן והארון השוכן בתוכם, היו סך גדול עד שיוכל משה רבינו לומר עליהם ועתה שמך ה'