בית א-להים (מבי"ט) רכז

בקרבכם, ולכן אמר וארון ברית ה' ומשה לא משו וגו', ועל זה שראו העמלקי והכנעני הכום והכתום וישראל התחילו לעלות ואמרו הננו ועלינו ולא הספיקו לעלות עד שירדו אליהם העמלקי והכנעני

וכן במקושש כתיב רגום אותו באבנים וירגמו אותו באבנים וימת כאשר צוה ה' את משה, כמ"ש במקלל שהיה עונשו חמור לומר כי עיקר העונש לעובר אינו על חומר הענין אלא על היותו עובר את פי ה', ולכן אמר כאשר צוה ה' את משה

וכן קרח ועדתו נענשו מיד במה שחלקו על משה ואהרן, ומפני שאמרו הם כי כל העדה כולם קדושים וגו' ובתוכם ה', והיו מראים כי על משה ואהרן לבד היו חולקים, לכן אמר משה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה', לא אותנו לבד, ואמר אם כמות כל האדם ימותון אלה על מיתתם בשריפה, ופקודת כל האדם יפקד עליהם על מיתתם בבליעה, כי לא נודע מקום קבורתם איו לשיפקדו עליהם פקידת המתים בזמנים השלשה, שבעה, ושלשים, וי"ב חדש, והיתה מיתת הבליעה על עונש מה שחלקו על משה כמו שאמר ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני, כי הוא מורה על הבליעה כמו שפירשתי, ומיתת השריפה על מה שנאצו השם ולכן אמר ואש יצאה מאת ה' ותאכל את וגו', על מה שחטאו באנשים של מטה היה הפרעון מלמטה ועל מה שחטאו כלפי מעלה היה הפרעון מלמעלה, ואמר הכתוב וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם כי אמרו פן תבלענו הארץ, כי גם שכתוב למעלה ויעלו מעל משכן קרח מסביב וגו' אחר שירדו חיים שאולה כלו' שעדיין היו חיים בשאול אשר ירדו שמה והיה קול צעקתם עולה למעלה, ולכן נתיראו ונרתעו לאחוריהם יותר ממה שהיו ונסו לסבת קולם כמו שנזכר

וכן נענשו ישראל במגפה על אשר נתלוננו על משה ועל אהרן ואמרו להם אתם המיתם את עם ה', ר"ל כי בסבתם מתו עם ה' והם אותם שמתו בבליעה כי לא דיברו בפירוש נגד ה', וכשנקהלו עליהם מיד כסה הענן את אהל מועד להורות כי גם על ה' חלקו כמ"ש משה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה', ומפני שאמרו הם אתם המיתם את עם ה' הביא עליהם המגפה ולא עלתה להם ארוכה כ"א על ידי משה ואהרן היפך מה שהתלוננו הם עליהם

וכן במי מריבה נענשו משה ואהרן כמ"ש יען לא האמנתם בי וגו', ויהיה החטא מה שיהיה היה דבר קל אצל שאר אנשים והאל ית' רצה לדקדק עמהם כחוט השערה, כי גם שישראל היו הסבה נענשו הם כמ"ש המה מי מריבה אשר רבו בנ"י את ה' ויקדש בם, כי בני ישראל רבו והם נענשו: ואפשר שהיה מצורף לחטא הקל הזה אשר נחשב להם למיעוט אמונה ביכולת האל ית', מה שאירע לישראל על ידי משה ואהרן למעלה שאמרו להם אתם המיתם את ה' ומתו במגפה י"ד אלף וכמ"ש, ומפני שנענשו על ידם היה העונש שלא יכנסו לארץ, מתייחס למה שאמרו בשבת פרק שואל כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, וכמו שהביאו התוספות פרק לא יחפור על מעשה דרב אדא ב"א, והמחילה מאב הנביאים ואב הכהנים

וכן כשקצרה נפש העם בדרך ודברו באלהים ובמשה ואמר למה העליתנו ממצרים וגו' ונפשנו קצה וגו' ונענשו במה ששולח בהם הנחשים השרפים, על מה שדיברו נגד ה' שלח בהם הנחשים, כי מרו את פי ה' בימי הבריאה בדברו מה שלא היה, ועל מה שדיברו נגד משה שלח עליהם שרף שלחישת ת"ח לחישת שרף, ואמר לו האל ית' עשה לך שרף ושים אותו וגו', להראות שהיו צריכים מחילה ותשובה ממה שחטאו נגד משה, והוא עשה נחש נחושת, להורות כי הוא היה מוחל מה שדיברו עליו, ועיקר הכפרה והמחילה שהיו צריכים היה על מה שדיברו נגד ה'

וכן במה שזנו את בנות מואב במה שנצמדו ישראל בבעל פעור חרה אף ה' בם, ונענשו בהריגה ובמגפה, הריגה על ידי ישראל לנקום נקמת חלול ה', ומגפה על ידי האל ית' לנקום נקמת כבוד יחוס בני ישראל שנטמאו וזנו את בנות מואב, כי רוב החוטאים היו בזנות, ולכן מתו במגפה כ"ד אלף

ובמשנה תורה נשנו ג"כ רוב העונשים שנענשו על מה שקלקלו, ועוד נוסף עליהם הייעודים הרעים הכתובים בארבע פרשיות שקודם האחרונה, להורות כי לא לבד לחוטאים לפני האל ית' בגילוי שכינתו עליהם מעניש האל ית' כמו שהיה בכל העונשים הכתובים למעלה, כ"א אפילו בזמן שהם בהסתר פנים בזמן הגלות, וגם לא לבד לאותם שנתנה להם התורה ונצטוו בכל מצותיה ואזהרותיה אלא אף לדורות הבאים, וכמ"ש לא אתכם לבדכם אנכי כרת וגו, וביעודים הטובים קיצר כי הוא מן הידוע כ"א בזמן שיש גילוי שכינה ונצטוו הם בעצמם יש להם שכר טוב בעמלם, כ"ש בזמן שהם בהסתר פנים ודורות הבאים שלא נצטוו הם בעצמם שיהיה להם שכר טוב בעמלם, כי הוא מצוי לעולם עם ישראל אפי' שאינו בגילוי שכינה עמהם להצילם מרעתם ולהטיב להם ולברכם, ומשה רבינו ע"ה מפני שהיה מתעלה ומסתתר מהם ברך אותם ברכה גדולה בכמות ובאיכות, ולכן אמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, לא כברכה הקצרה שברכם האל, כי הוא היה יכול לברכם בכל עת כנזכר, ומשה רבינו לא היה לו עת לברכם לעתיד כ"א עתה לפני מותו, ולכן ברכם ברכה שלימה כמ"ש: