בית א-להים (מבי"ט) רי

את תפלתך, אשמיע אתכם, והשמעתי ואין בכם, מאז השמעתיך, מי השמיע, ומפי יצאו ואשמיעם, בטרם תבא השמעתיך, השמעתיך חדשות, משמיע שלום, משמיע ישועה, ולא כבדה אזנו משמוע, הנה ה' השמיע אל קצה הארץ, עוד הם מדברים ואני אשמע. ירמיה הקשבתי ואשמע, ולא אשמע אליהם, כי אנכי שומע, בעת קראם אלי אינני שומע אל רנתם, אשמיעך את דברי, אמרת לא אשמע, שמעתי את אשר אמרו הנביאים. יחזקאל קול גדול ולא אשמע אותם, שמעתי את כל נאצותיך, דבריכם אני שמעתי. תרי עשר, מיכה ישמעני אלהי. נחום משמיע שלום, שועתי ולא תשמע, מלאכי ויקשב ה' וישמע. תהלים ושמע תפלתי, ה' ישמע בקראי אליו, ה' בקר תשמע קולי, כי שמע ה' קול בכיי, שמע ה' תחנתי, תאות ענוים שמעת ה', שמעה ה' צדק, שמע אמרתי, ישמע מהיכלו קולי, ובשועו אליו שומע, שמע ה' קולי, שמע ה' קול תחנוני, כי שמע קול תחנוני, שמע ה' וחנני, אכן שמעת קול תחנוני, וה' שומע, צעקו וה' שומע, שמעה תפלתי ה' וישמע שועתי, אלהים שמעה תפלתי, וישמע מהיכלו קולי, ישמע אל ויענם, אשר לא ישמע לקול, שמעה אלהים רנתי, אלהים שמעת לנדרי, שמעת אלהים קולי, שומע תפלה, לא ישמע ה', אכן שמע אלהים, שומע אל אביונים ה', משמים השמעת דין, שמע ה' ויתעבר, שמע אלהים ויתעבר, שמעה תפלתי, הנטע אזן הלא ישמע, ה' שמעה תפלתי, לשמוע אנקת אסיר, בשמעו את רנתם, אהבתי כי ישמע ה', קולי שמעה כחסדך, ה' שמעה בקולי, ה' שמע תפלתי, ואת שועתם ישמע. משלי ותפלת צדיקים ישמע. איוב תעתיר אליו וישמעך, הצעקתו ישמע אל, וצעקת ענוים ישמע. דניאל ועתה שמע אלהינו, הטה אלהי אזנך ושמע, ה' שמעה. עזרא לשמוע אל תפלת עבדך, שמע אלהינו כי היינו בוזה, כאשר שמעתי את צעקתם, ואת זעקתם שמעת ואתה משמים תשמע ב"פ דברי הימים לשמוע אל הרנה, לשמוע אל התפלה, ושמעה אל תחנוני עבדך, ואתה תשמע מכון שבתך, ושמעת וסלחת, ואתה תשמע מן השמים כמה פעמים, שמעתי את תפלתך, ואני אשמע מן השמים, וישמע ה' אל יחזקיהו, ויעתר לו וישמע תפלתו, וגם אני שמעתי נאם ה'. איכה קולי שמעת, שמעת חרפתם

והרי לך ג"כ מקבלת הנביאים והמדברים ברוח הקדש המעידים על ידיעת השי"ת כל מה שבשמים ובארץ ושמיעתו דברי הצועקים ושואלים אליו הן רבים הן יחיד, בכל אופני הידיעה והשמיעה אנחנו מעידים שהוא יודע ושומע, והוא ית' גם כן מורה שהוא יודע ושומע אלינו ואנחנו מבקשים ממנו שידע וישמע אלינו, והוא משיב שישמע ויענה אותנו, וכן יש בתורה ובנביאים וכתובים לשון ראייה ועניה ולשונות אחרים הנאמרים על האל יתברך להורות ידיעתו והשגחתו על התחתונים בכל פרטי הדברים

ואין לנו ראיות ואותות ומופתים על ידיעתו ית' ושאר העיקרים כעדות מרע"ה בתורת ה', ועדות כל הנביאים אשר הודו כולם במעלת נבואת משה ע"ה עליהם, והם ג"כ בדרך נבואתם השיגו אמתת תורת משה וכל הכתוב בה, ומה שהשיגו הם בעצמם בכל דברי נבואתם, ובפרט בענין הידיעה וההשגחה והחכמה והתבונה, להם יאתה, כי אין הנבואה שורה אלא על חכם וכו', ובכל חכמי הגוים מאין כמוהם אפילו לדעתם, והרי שמעון הצדיק שהיה משיירי כנה"ג המקבלים מן הנביאים ולמד ממנו חכמה אחד מיוחד שבחכמיהם, אלא שהתורה והנביאים והכתובים ניתנו לכלל המון בית ישראל כפי פשטן, ולכך באו בהם כל עיקרי הדת על דרך קבלה לבד, והחכמים שביניהם מבינים מתוכן אותות העיקרים ההם כפי הרמזים אשר נרמזו בהם

פרק אחד וארבעים

יקרה לקודמים ספיקות בענין הידיעה, אם הוא יתב' רואה ושומע ויודע כל הנעשה בארץ איך הוא סובל ועובר על פשע הרשע המכתיר ומכניע את הצדיק, כי בזה וכיוצא בו מרוע סידור הנהגת העולם יצא משפט ידיעתו מעוקל לפי דעת והשגת בני אדם, וכן כי מענין הידיעה תתבטל בחירת האדם, והכתוב אומר החיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים, וכתיב הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב וגו', וענין ספק רוע סידור הנהגת העולם יתבאר היתרו בע"ה בביאור העיקר הבא אחר זה והוא שכר ועונש, אבל ענין הבחירה הנמנעת מן האדם בידיעתו יתברך קודם מה שיבחר אחר כך, הוא דבר צריך ביאור רב, לפי שהספק הזה נופל בכל אישי האדם בכל הדורות ובכל מעשי האדם אם טוב ואם רע, משא"כ ברוע הסידור כי אינו נוהג על הרוב: ואקדים קודם כי גם שהבחירה הוא ביד האדם לעשות טוב ורע כחפצו, אין זה גרעון בחוקו יתב', כי הוא יתב' רצה לתת כח ובחירה ורשות ביד האדם שיוכל לעשות כרצונו ולא יהיה לו שום מניע ומכריח כלל על שום פעולה מפעולתו, כדי שיהיה לו שכר טוב במעשיו הטובים אשר עשה בבחירתו ורצונו, שאם היה מוכרח וכפוי במעשיו הטובים והרעים לא היה מן הראוי לתת לו שכר על הטובה ולא להענישו על הרעה, וכמו שאמר הכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו', אשר אנכי מצוך היום לאהבה וגו', וחיית ורבית וגו', כי הוא יתברך נתן לפני האדם דרך החיים והמות והטוב והרע, והוא מעשה המצות והאזהרות, כי בזה יחיה וירבה אחר שיעשה בבחירתו הטוב והוא דרך החיים,