בית א-להים (מבי"ט) רד

כל יום או בסופו, כל שכן בידיעת כל הנבראים שברא שהוא יודעם כולם כאחד, כי יותר נקל הוא לידע מלברוא, שהאדם יודע ואינו בורא, וכמו שהאדם יודע מה שעשה בידיו מהותו ואיכותו כל זמן שהוא לפניו או שזוכר אותו, כן ויותר יודע האל ית' לעולם כל הנבראים מהותם ואיכותם ומה שנמשך מהם, כי הוא בראם והם לפניו תמיד ואין לפניו שכחה, כי האדם שוכח מה שאינו לפניו והוא ית' כל מה שברא הם לפניו גלויים וצפויים, וכמו שהאדם יודע מטבע מה שבתוך כיסו כשהוא לפניו גם כי אינו רואהו, כן ויותר הוא ית' יודע מה שבלבו של אדם כי הוא לפניו לעולם ואין בשרו וצלעותיו ועובי בשר לבו עד החלל מסך מבדיל למה שבתוכו, אם נולד בחללו דבר גשמי או חושב בו מחשבה טובה או רעה או משתנה ממחשבה אחת לזולתה, וכ"ש הדברים הצפונים ונסתרים במטמונים כי אין מחיצה של ברזל מפסקת בידיעתו, כי האדם שראייתו מושגת ע"י חוש גשמי, הדבר הגשמי מבדיל ראייתו, אבל ראיית האל ית' שאינה גשמית אין הדבר הגשמי מסך מבדיל לה, וכל ד' יסודות והנמשך מהם ועצם ראשון וגשם החמישי ועולם המלאכים ג"כ כדבר גשמי לערך מהותו ית', כי כולם ברואיו ותלויים בו ולא יצוייר קיומם זולתו כמו שלא יצוייר קיום הבית בהריסת יסודותיו, כי האדם שעושה כלי בידיו אחר שגמרו מתקיים בעצמו גם כי יצוייר העדרו ושיעדר בפועל מפני שאין הכלי צריך אליו אחר שנגמר, אבל כל מה שברא האל ית' ברצון ובמחשבה לבד לא בפועל גשמי אין קיומם מתמדת כי אם ברצונו ומחשבתו ולכן לא יצוייר קיומם זולתו, וכמו שאמר הכתוב (תהלים ל"ג) כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, כי לסבת שהיו ונבראו כל הדברים באמירתו וחפצו יתב' צריך עדיין רצונו וחפצו לקיומם ועמידתם, כי הפועל הטבעי שברא האל ית' הוא נמשך ומשתלשל מיום ליום להוציא ולהוליד כדומה לו בלי הפסק התמדת רצונו ית' עליו, ולא שתאמר כי ברצונו הקדום בשעת הבריאה לבד הוא שמשתלשלים כל הדברים אח"כ על טבעם שברא בהם ואינם צריכין רצון מתמיד בכל זמן, כי אחר שבריאת טבע זה הוא ברצון לבד לא בפועל א"כ אין לו קיום כי אם ברצון מתמיד, ופעולות האדם הנעשות בדבר גשמי אינם מולידות אחרות תחתן, ואחר שישבר כלי אחד צריך לעשות אחר מחדש במקומו, ולא ישתלשל כלי מכלי, כי בגמר עשיית הכלי הראשון נסתלקה פעולת האדם האומן ממנו ויתמיד מה שיהיה בטבעו עד שיפסד ויעשה אחר, אבל בריאת האל יתב' אינה כך שיברא אנשים וב"ח וצמחים וכשיכלו יברא אחרים תחתיהם, כי זה היה חסרון בחקו יתב', אלא ברא הראשונים ושם בטבעם להוציא אחרים תחתיהם, ורצונו וחפצו המתמדת בהשתלשלותם היא המקיימת ומעמדת אותם עם השלימות אשר הטביע בה בתחלת בריאתם, כאמרם כל מעשה בראשית בקומתם נבראו בדעתם נבראו ובצביונם נבראו, כדכתיב ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם. ופירוש בקומתם שנגמרה כל קומתם מתחלתן, ולדעתם שהודיעם שיבראו וניאותו, וצביונם דמות שבחרו להם, ולפי הכוונה במקום זה ירצה על שלש שלמיות אשר יש בבריאת האל ית' ממעשה האומן, והם ההשתלשלות והדמיון באיכות ובכמות, כי ענין הקומה יורה על ההשתלשלות וההולדה להיותו קיים לעולם ואיפשר שישתלשל ולא יהיה דומה לו באיכותו וטעמו, לזה אמר לדעתם נבראו, כי איכות הדבר ומהותו הוא דעתו, והיה אפשר גם כן להיותו משתלשל כדומה לו באיכותו ולא בצורתו וכמותו, ולז"א בצביונם נבראו, כי צורת הדבר לפי ערך כמותו הוא צביונו, ושלימיות אלו הטביע האל יתברך בנבראים בתחלת בריאתם כדי שיהיו קיימים במין, וכמו שאמר הכתוב ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, כי בבריאת מה שברא כבר בששת ימי בראשית כלו השמים והארץ וכל צבאם, כי כמו שגשמי השמים הם קיימים באיש כן גשמי הארץ קיימים במין, ובמה שנעשה כבר יתקיים העולם לעתיד ואין כל חדש תחת השמש, כי כל מה שישתלשל לעתיד הוא מכח מה שנברא כבר בששת ימי בראשית, וזהו שאמר וכל צבאם והם צבא כל מה שהוא עתיד להשתלשל לעתיד מכל מין ומין כדומה לו, כי שלש השלמיות נכללים בצבאם והם מוטבעים בהם בתחלת בריאתם כנזכר, מצד מעלת האומן והוא הבורא ית', ולזה הוא מבואר כי אין כח וידיעה בשום אדם לעשות שום דבר הדומה לדבר הטבעי, כי כל חכמי העולם לא יוכלו לברוא אפילו יתוש אחד, כי האדם אין לו יכולת לעשות כי אם דבר גשמי, וגם אם יוכלו לצייר או לעשות דמות יתוש, החיות אשר בה גם כי הוא גשמי אינו נתפש בידי האומן לזורקו בתוכו ולהמציאו, וכמו שאמר הכתוב אין אדם שליט ברוח, וגם אם היה לו יכולת על זה לא היה יכול להטביע בו שיוליד כדומה, וגם הדברים אשר אינם משתלשלים כדומם אין כח באדם לעשות כמותם, כי אין האדם יכול לעשות משברי אבנים אבן אחת כמו שהיא נבראת בטבעה שלימה ולא שום דבר דומה לדבר הנברא בטבע, כי אין יכול על הטבע זולתו ית' בכח ידיעתו בה בכל הזמנים, וימשך מכל זה מה שרצינו לבארו, והוא כי ידיעת האל יתברך מקפת בכל הדברים כולם ביחד בכל הזמנים: עוד אני מבאר בהקפת ידיעתו יתב' בכל הנבראים, כי בידיעת עצמו יודע כל ברואיו וביאור זה כי כל ידיעה יש לה כח אשר היא סבת הידיעה וב' ידיעות יש להן ב' כחות אשר היו סבתן, ואלו הכחות הם רוחב שכל האדם או קיצורו וכפי כח שכלו תהיה פועל ידיעתו, כי לא יוכל