בית א-להים (מבי"ט) קפב

והמשמיע דברים לעם הוא מערבב ומעכב שמיעתם וכאמרם תרי קלי לא משתמעי, כל שכן קולות גדולות כאלו שאמר הכתוב ויהי קולות וברקים וגו' וקול שופר חזק מאד, ובזמן שמיעתם אנכי ולא יהיה לך אמר רואים את הקולות והם הדברות ואת הלפידים ואת קול השופר, שלא תאמר כי בשמעם את קול הדברות נחו ושקטו שאר הקולות, אלא כולם היו בבת אחת ולא ערבבו שמיעת שתי הדברות ואין זה כי אם קול הגבורה בלי שום ספק, כי אין כח ואיילות בקול טבעי להיות נשמע מבורר ומובן בין שאר הקולות גדולות וחזקות

וכן מראות הברקים והלפידים והענן הם מעכבים ומערבבים את הדבר הנשמע בטבע, כי החושים לא יושג תכלית פעולתם כי אם בהיות כל אחד מהם עושה פעולתו בפני עצמו ולא ישתתף חוש אחר עמו, כמו שתאמר האדם כשהוא אוכל והוא רוצה לשמוע מה שמדברים לא יטעום את אשר יאכל, ואם ירצה לטעום את אשר יאכל לא יבין דבר הנשמע לו, וכן שאר החושים, לסבת היות מקורם ועיקרם במוח בחוש המשותף לכלם, כי כשהוא פונה לתת כח ההשגה לחוש אחד יבצר כחו מלתת כח לחוש אחר, ובמעמד הנבחר הזה לא עכב ולא ערבב ראיית הלפידים והברקים את קול הנשמע אליהם ששמעו אותו בברור, והוא ראיה על שלא היה דבר טבעי כי אם מפי הגבורה

וכן בהיות הקול הנשמע מושג ונשמע לכל ישראל אנשים ונשים וטף העומדים בשלש פרסאות, כלם שמעו הקול ההוא בבת אחת ובאופן אחד קול שוה לכלם לא רם וחזק לזה ונמוך ורפה לזה כקול הנשמע מרחוק, אלא לכלם בשוה כמ"ש הכתוב וכל העם רואים את הקולות וגו', היא ראיה גדולה כי הקול היה מפי הגבורה

ומה לנו להביא ראיות לבלתי מאמינים והרי מקבלי התורה בעצמה שהיו דור שכלו דעה העידו הם על עצמם כי כל דברי משה מפי הגבורה, שהרי אמרו לו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, הרי שידעו ובחנו אלהים ששמעו קולו וימלטו, ואם יאמרו הכופרים כי הם דברי משה והם לא אמרו כך, הרי כל התורה כולה ניתנה כתובה וחתומה לדור הזה אשר מהם מקבלי התורה עצמם הפחותים מבן עשרים ונמסר לכל שבט ספר אחד שלם ביום מיתת משה, והיה כתוב בהם פסוק זה שהם אמרו לו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, ואם דבריו הם בדויים איך יכחיש החי את החי ויכתוב להם כי הם אמרו לו דבר אתה עמנו וגו' ויודע כי יכחישו אותו בפניו ויאמרו אינו כך כי לא אנחנו ולא אבותינו שמתו במדבר אמרו דבר זה. ולפי דעת האומר כי תורה מגלה מגלה נתנה, כשנתן ליד כל, יוצאי מצרים זקניהם שופטיהם ושוטריהם מגלה זו הכתוב בה ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו וגו' היו יכולים כולם להכחישו בפניו, וגם הוא לא היה לו לב לכתוב להם שאמרו לו מה שלא אמרו, אלא על כרחם צריכים להודות הבלתי מאמינים כי כל הדור ההוא כמוהו בדעת ובינה הם האמינו וידעו כי כל דברי משה רבינו מפי הגבורה היו ולא בדא שום דבר מלבו, ולמי יש לנו להאמין כי אם להמון רב אנשים חכמים ונבונים וידועים כי לא שקר נחלו אבותינו ולא טעו בראייתם ושמיעתם לשיאמר עליהם שנחלו הבל כלו' שטעו ואין בם מועיל, כמו שנאמר על הכופרים שהם בעצמם יודו לעתיד כי שקר נחלו אבותיהם או שטעו קצתם וילכו אחרי ההבל ואין בם מועיל

ועל זה נאמר כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, וכמו שאמרו ז"ל ולא מסורת היא בידכם, וזה הכתוב נכתב בתורה שניתנה בידם והם ידעו שהיה אמת שאמר להם משה בשם האל ית' אתם ראיתם, ושראו כי איך ימסור משה להם מגלה או תורה חתומה כתוב בה שאמר להם ממש מה שלא אמר לא יתכן לקל שבקלים, ומפני כי חוש הראות הוא משיג הדברים על מכונם יותר משאר החושים, אמר אתם ראיתם, ואמר ג"כ וכל העם רואים את הקולות

ומין ראיה וטענה זו על אמיתות התורה שהיא נתונה מן השמים לדעת עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה דור שכולו דפה, היא כוללת לכל הכתובים כיוצא באלו, כמו מה שכתוב על אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' ויחזו את האלהים וגו', כי איך יכתוב וימסור לידם שראו וחזו אם לא שהם היו יודעים באקיחות שהיה כך והם עדים ברורים לכל ישראל על זה, מצורף למה שראו כל ישראל שנא' עליהם אתם ראיתם

וכן ראו כל ישראל בעיניהם בבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל וגו' וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האהל וקם כל העם והשפחוו איש פתח אהלו, ונכתבה מגלה או וניתנה לכל ישראל הנאמר עליהם שהם ראו וקמו והשתחוו, וידעו כולם כי האמת היה כך, ואם התורם סתומה ניתנה בסוף הארבעים הרי היו ביניהם אותם שהיו פחותים מבן עשרים שנמצאו בכל הדברים האלו וידעו כי כולם אמתיים

וכן כולם היו עדים על משה רבינו שעלה להר פעמים ושלש ועמד בכל פעם מ' יום ומ' לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, שהרי כתוב ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל וגו', וכתיב ויעל משה אל הר האלהים אמר שבו לנו בזה וגו', ראו לאיזה מקום אנו הולכים למקום שרפים וחיות ואופנים ומלאכים בקשו עלינו רחמים וכו', וכמו שאמרו במדרש שנראה שידעו כולם בבירור שהיה עם ה' כל המ' יום ולילה ושלא אכל ושתה, כי לא היה מן במקום שהניחו אותו ולא מים וכל המ' יום היו