בית א-להים (מבי"ט) קפא

בהקנות להם דעות אמיתיות ביציאת מצרים ע"י הנסים והנפלאות שנעשו אז, כי הן היו סבת קבלתם התורה, כי עם הדעות הנפסדות שהיו להם במצרים לא היה להם הכנה כלל לקבל את התורה, וזה נרמז באמרו בהוציאך וגו' ולא אמר בצאתם ממצרים, לומר כי על ידי מה שתוציא אותם על ידי נסים ונפלאות ומכות גדולות על המצרים יהיה סבה שתעבדון את האלהים על ההר הזה, והרי היציאה עצמה דמיון החרישה, והיותה ע"י אותות ומופתים ומכות הוא דמיון הזריעה, והיא דעות אמיתיות שקנו לשיצמחו מהם מצות התורה ולימודה, ולא תאמר כי גם זה מחכמת משה, שהרי ייעד הדברים לישראל קודם בואם שאמר להם מה שאמר לו האל יתב' בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, שבו נתייעד ונתקיים היעוד בו, ואמר בזמן נתינתה ביום הזה באו מדבר סיני

ואם מצד מקומו שניתנה במדבר שהוא הפקר לכל ואין לו סוף כמו שאמרו חז"ל, והכוונה היא כי היתה נתינתה במקום הפקר שאין לשום אדם יכולת ושלטנות בו, כי אם היה במקום בנוי ומיושב היה אפשר שיפול ספק בלב שום אדם לומר כי בהכנת המקום מכמה זמן ע"י מלאכות ותחבולות בני אדם נראה הענין המופלא ההוא והוא שמיעת הקול בעשרת הדברות, אבל בהיות הענין במקום שמם והפקר שלא היה בו יישוב לא יפול בו שום ספק, , כי הוא ידוע כי אין לאדם שלטנות שם, ומאת האל יתב' שהוא ברא המדבר וכל העולם והיה הענין המופלא ההוא, והוא רמז ג"כ שלא ישתדל האדם בזה העולם בדברים הגשמיים והקנינים כי אם שיסתפק במעט לקיום הגוף, ויפקיר עצמו לזה, וכן כמו שהמדבר אין לו סוף כן מה שהיה ונראה בו אין סוף ותכלית, כי מה שהוא נעשה על ידי חכמת בני האדם יש לו קץ ותכלה, ורבוי הנסים ופרסום ענין נתינת התורה לא היה סוף וגבול לה, והוא ידוע כי מאת ה' שאין לו סוף וגבול היתה זאת, וכן מתן שכרה בעוה"ב אין לו סוף כמו שאין סוף בנתינה

ואם מצד איכות נתינתה הוא מתחלק לכמה חלקים,, מהם ענין שמיעת הקול ששים רבוא בני אדם מבן עשרים שנה ומעלה לבד הפחותים מבן עשרים והנשים והטף אשר כולם הושוו בשמיעה זו, ולא נפל שום הפרש ביניהם שיאמר זה כך שמעתי וראיתי וזה יאמר כך שמעתי וראיתי, אלא כולם הושוו בשמיעה ובראיה, וכמו שאמר הכתוב וכל העם רואים את הקולות וגו', כי כולם יחד שמעו וראו את הקולות וכו' ולא נפל ביניהם שום חילוף, וזה דבר בלתי איפשרי בעניני העוה"ז, כי אם אדם חכם ידבר בפני כלל קהל גדול ענין אחד אי אפשר אלא שיפול בין השומעים איזה הפרש וחילוק, שיאמר זה כך שמעתי וזה יאמר לא כי כך שמעתי, או לא הבנתי הדברים ששמעתי, ואחר יאמר שלא שמע בכל הענין ההוא כי לא נתן לב לשמוע שלא היתה מחשבתו פנויה אז לדבר ההוא, אבל במתן התורה לא היה כך כי כולם נתנו לב והיתה מחשבתם פנויה לשמוע ושמעו כל מה שנאמר במעמד הנבחר והקדוש ההוא, כולם כאחד בלי שום תוספת ומגרעת זה מזה, ובלי שום שינוי האנשים והנשים והטף, וכמו שאמר הכתוב כי כל העדה כולם קדושים וגו' כלם שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך, הרי ברור שכולם יחד שמעו שתי הדברות אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו', לא יהיה לך אלהים אחרים וגו', כל המלות שבהם אות באות תיבה בתיבה שמעו ונשאר חקוק בשכל כל אחד מהם כאילו קרא אותו מאה פעמים לא נשכח מכל אחד ואחד מהם אפילו אות אחד מהם ששמעו מפי הגבורה, וזה דבר פלא כי אפי' האדם החכם הנותן לב לשמוע דבר מה ישיג בחכמתו ובכח המקבל שבשכלו לדעת כוונת הענין, אבל לא שיחזור לומר הענין ההוא במלות ואותיות שאמרם המדבר ההוא, והקהל הגדול והקדוש הזה אנשים ונשים וטף ידעו ונשאר חקוק בשכל כל אחד מהם אנכי ולא יהיה לך, שהם כמו ס' רבוא תיבות מחוברות מכמה מאות מהאותיות, וכולם שמעו וידעו אותם בלי שום תוספת ומגרעת כנזכר וזה דבר אי אפשר בכח שכל כי אם על צד הפלא הגדול, וזה יהיה ענין יציאת הנשמות שנרמז בפסוק נפשי יצאה בדברו, כי נדבקה נפשותם באל ית' המשפיע ומדבר להם מבלתי היות להם שום הכנה עד שנחקקו בנפשותם שתי הדברות וידעום כאילו נולדו אז בידיעתם, וכאילו למדום מאה פעמים, והוא ראיה על כי לא נשמע הקול ההוא כי אם מפי הגבורה כי הוא הנותן לשכוי בינה, ובשמיעת שתי הדברות הושוו כולם ביחד ושמעו אותם כמו ששמע משה רבינו לא פחות ולא יותר בענין השמיעה וזה נרמז לו כשאמר לו האל ית' בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון וגו', היה ראוי לומר יעבדון את האלהים, אלא שרמז לו כי בענין הדברות יהיו כולם שוים בעבודת האלהים בהכין לו נפשותם והיותם לו כמו קרבן שיתקבל לפניו ית', ומשם זכו להשגה ההיא ששמעו כל הדברות בדבור אחד מה שא"א לב"ו לומר כן, כמו שאחז"ל, וחזר ופרטן אנכי ולא יהיה לך וגו', וכן אמר להם משה במשנה תורה פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש

וכן מענין איכות נתינתה, הוא הקולות וברקים וענן ולפידים וערפל וקול השופר, יש ראיה ומופת למכחישי התורה שיוכרחו להודות שהיא מן השמים, בהיות הקול הנשמע בדבור אנכי ולא יהיה לך מבורר ומובן לכולם ולא יערבבם ולא יעכב שמיעתם שאר הקולות והברקים והרעמים שעם הברקים וקול השופר והלפידים, כי אפי' דיבור הקל שמדברים בני אדם בפני המדבר