בית א-להים (מבי"ט) קסג

אפו נשמת חיים שתהיה קיימת בגופו לעולם כיון שהיא נפוחה ממנו ית' והיא דומה לו, ולכן הניח אותו בג"ע מקום ראוי ומוכן לחומר וגוף נקי בנפש חיה, ואמר לו מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו', לא הזהיר אותו אלא מעץ הדעת אבל משאר אילנות היה יכול לאכול ואפי' מעץ החיים שהיו מוסיף אומץ בחיותו, אבל עץ הדעת היה מזיק לו ולחיותו, כי הוא נברא בחמרו ונפשו מוכן לדרך הטובה והישרה ואם היה רוצה היה יכול ג"כ לחטוא, כי גם שאמרו וגופו היה נקי וזך סוף סוף היה חומר ועפר מן האדמה ובזה היה לו שכר הרבה בהיות לו בחירה ויכולת לחטוא ולא יחטא, והיה בזה מאד נעלה על כל המלאכים שאין להם בחירה לחטוא להיות החומר נעדר מהם, וכדי שיהיה לו יותר שכר כשיוכל לחטוא ולא יחטא ברא האל ית' בג"ע עץ הדעת טוב ורע, שענינו היה שידעו בו ענין עשיית הטוב והרע ושיתעוררו באמצעיתו לעשות רע כמו לעשות טוב ויהיה להם שכר הרבה יותר כשלא יעשו רע וזה יהיה כשיעמדו בג"ע לעבדה ולשמרה בכלל יעבדו וישמרו האילן הזה ויאותו בצלו ובמראהו ויחנו סביבו כי בזה יקנו קצת חפץ לעשות טוב ורע שוה בשוה, שאל"כ היו מוכנים הרבה יותר מדי לעשות טוב מלעשות רע ולא היו נשכרים כ"כ, אבל אם יאכלו ממנו יהיו מוכנים יותר לעשות רע מלעשות טוב ויצא הפסדם בשכרם שיחטאו לעולם ולא יהיה צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולכן הזהיר את אדה"ר ואמר מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, החניה סביבו והראיה התרתי לך ולא האכילה כי ביום אכלך ממנו תהיה מוכן לחטוא יותר ותמות, כי לא תוכל לעמוד ביצרך להכניעו לבלתי תחטא כלל, לא לבד אתה שאכלת אלא גם זרעך היוצאים ממעיך שיתהוה בהם רוע התכונה שתתהוה בך אם תאכל ממנו, דכתיב ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם. כי עיקר הציווי והחטא היה לאדם שנצטוה בו, ולכך לא נאמר בה כשאכלה קודם שיאכל בעלה שנפקחו עיניה אלא אחר שהוא אכל עמה אז עשה פועל תכונת העץ בשניהם שנפקחו עיניהם בעניני העולם ועניני החומר וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה, כי קודם לא היו חוששים כי לא היה נראה חרפה להם היותם ערומים כ"א ישמשו לא לתאוה כ"א לקיום מצות פריה ורביה שצוה השי"ת פרו ורבו, אכל עתה שנתוספה בהם תאוה היה חוש המשוש זה חרפה להם ולכן תפרו עלה תאנה, ואז אמר האל ית' הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וגו', ולא אמר הן האדם הוא כאחד ממנו אלא כבר היה כאחד ממנו בשנכחתי באן נשמת חיים ולא הועיל לי זה, אלא לדעת טוב ורע במה שיוכל וכל מעץ הדעת, ועתה אחר שהוא ראוי למות ראוי לחוש פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וישלחהו ה' מג"ע וגו' לעבוד את האדמה אשר לקח משם, אמר כי לא שלחו מן הקצה אל הקצה מגן עדן שהוא מקום מוכן וזך לכלל העולם הזה, אלא מגן עדן למקום שהוא קרוב לו ולמעלתו, והוא הר המוריה מקום מזבח אדמה שהוא המקום אשר לוקח ממנו אדה"ר כשנוצר, כדכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו', וכמו שהכניסו קודם לגן עדן לעבדה ולשמרה והוא עבודתו לאלהים ושמירת מצותיו בהיותו במקום ההוא המוכן לכך, כן עתה ששלחו למקום היותר טוב ומוכן שבעולם היה כדי שיעבוד לאלהים בו וישמור מצותיו, בהיותו במקום המקודש ההוא הגורם והמקרב לאדם לעבודתו ית'

ואם כן לפי זה לא היה מאמרו ית' ויתעלה כי ביום אכלך ממנו מות תמות הוא ודורותיו על שעבר על מצותו שאכל מן העץ, אלא יעוד שהיה מועד ומודיע לו כ"א יאכל ממנו יוליד לו ולזרעו אחריו תאות יצר הרע ויהיה סבה שיחטא הוא ודורותיו שימשכו אחר תאות היצה"ר וימותו, אבל כבר אפשר שימצא בזרעו איזה אדם צדיק וכשר שלא יחטא מימיו כחנוך ואליהו ולא ימות, והכתוב שאמר (קהלת ז') אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, יובן כי לא ימצא צדיק בטבע הבריאה אחר חטא אדם הראשון שיעשה טוב ולא יחטא, אבל יכול הוא להכניע הטבע ולא יחטא, וכן נוכל לומר אשר יעשה טוב ולא יחטא שיהיה שלם בסור מרע ועשה טוב, כי גם שימצא מי שלא חטא מעולם כאותם שמנו חכמים ז"ל, אולי שלא עלה בידם לעשות כל הטוב והוא קיום כל המצות, והרי משה רבינו שלא קיים מצות התלויות בארץ שלא היה יכול לקיימם כי אם בעמדו בה, וא"כ לא ימצא שום שלם בלא חטא ושיעשה ג"כ כל המצות, אבל ימצא שלם שלא יחטא ויעשה רוב המצות ותקצר ידו מלעשות כולן מפני שאינו בא לידי חיובן, ועם כל זה מחשבתו הטובה מצטרפת למעשה, וכיון שלא חטא כלל הוא חי לעולם בג"ע כחנוך ואליהו, ולפי זה אדם הראשון ג"כ אם היה נזהר מכאן והלאה שלא יהיה נפתה בשום דבר אחר היצר והתאוה שנולדה ונתהוית בו, לא היה מת כמו בדורותיו, ואולי שהיה כך ולא מת, אלא מפני שעבר על ציווי זה שאמר לו האל ית' לא תאכל ממנו והוא עבר ואכל, והעובר על מצות השי"ת חייב מיתה מן הסתם, כמו שראינו בכל מצות בני נח שהם חייבים מיתה בעברם על כל אחת מהם מפני היותו עובר על מצות מלך, ואינו זו המיתה מה שיעד לו האל ית' כי ביום אכלך ממנו מות תמות, כי זה אינו אלא יעוד לעתיד שיהיה מוכן הוא ודורותיו לחטוא וימותו כמו שפירשתי, ונתבאר כי נתקיים בעונותינו יעוד זה מיתה לדורות כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואיש