בית א-להים (מבי"ט) קמג

בדמע. ולמי שסובר כי התורה מגלה מגלה נתנה, מגלת אדם מגלת נח מגלת אברהם וכו', גם כן לא נמסרו הדברים בכתיבה למשה רבינו עד שיצא כל דבר ודבר לפועל, ולכך כתב הרמב"ן ז"ל כי ברדתו מן ההר כתב מתחלת התורה עד סוף ספור המשכן, וגמר התורה בסוף שנת הארבעים, למי שסובר כי התורה מגלה מגלה ניתנה כי כל מה שכתוב מבראשית עד פקודי כבר יצא לפועל, סדר בריאת העולם ומה שאירע עד שירדו למצרים ויצאו, ומעשה המשכן, כי גם שלא הוקם עד ראש חדש ניסן בשנה השנית היה ביד משה כתוב כל מלאכתו והקמתו והיה בטוח שיתקיים על ידו, וכן מה שכתוב בפרשת בשלח ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וגו' את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען, ואע"פ שעדין היו בתחלת השנה הראשונה כשירד משה מן ההר, היתה הבטחה לישראל כי גם שיעמדו במדבר ארבעים שנה יתמיד להם המן, כ"ש שכבר היה מסורת ביד זקני ישראל במצרים שיתעכבו מ' שנה במדבר כמו שכתבנו למעלה פ' כ"ב. וגם למי שסובר מגלה מגלה ניתנה הכוונה הוא שניתנה למשה מגלה מגלה אבל לא הועתקה שום מגלה לישראל עד שנשלמו כל המגלות, שאז נאמר (דברים ל"א) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם וגו', וממנו העתיק ביום מיתתו ספר אחד לכל שבט ושבט. ולמי שסובר תורה חתומה ניתנה בשנת הארבעים יתישב הכל, כי לא נכתב קודם כי אם שמונה פרשיות וכמו שאמרו שם בגיטין, אמר רבי לוי שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן, פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת שילוח טמאים ואחרי מות ושתויי יין ונרות ופרה אדומה, ומשום הני פרשיות איקרי נמי התורה מגלה, (תהלים מ') במגלת ספר כתוב עלי, אפילו למ"ד תורה חתומה ניתנה כמו שאמרו שם, ואי אפשר לומר שאלו הפרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן שהיו צריכין אליהם אבל לא נכתבו ולעולם תורה חתומה ניתנה, שאם לא נכתבו לא היו חייבים בהם העונש המפורש בהם אם לא היו מקיימים אותם, וכמו שאמרו חז"ל על שבירת הלוחות שהיא אחד מארבעה דברים שעשה משה מדעתו, אמר אם אני נותן להם מזקיק אני אותם למצות חמורות ומחייב אני אותם מיתה לשמים שכן כתוב לא יהיה לך וגו', חזר לאחריו רצו אחריו הזקנים אחז משה בראש הלוחות והם אחזו וכו', ומה היה מועיל משה לישראל כשלא היה נותן אותם הרי כבר שמעו וקבלו במ"ת אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה ושאר הדברות מפי משה רבינו, אלא שנראה שכל מצוה שלא היתה כתובה עדין אע"פ שנצטוו עליה כבר לא היו נענשים עליה, ומה שנענשו בעגל מפני שכבר היו כתובים עשרת הדברות על הלוחות וירדו לעיניהם, ואילו לא נשתברו היו חייבים מיתה לשמים כולם, ועתה הקל בענשם בשביל שנשתברו, ועונש מגדף ומקושש שנענשו בעונש האמור בהם מפני ששניהם נכללים בלוחות שהיו כבר כתובות, מגדף בכלל עובד עבודת אלילים, ומקושש באזהרת מלאכת שבת שבלוחות, ועל זו הסברא נתלה מי שסובר שלא נתחייבו ישראל במצות בעודם במדבר, והם המצות שלא נכתבו עדין כי לא נתחייבו בהן כל זמן שלא ניתנו בכתיבה, ולמי שסובר מגלה מגלה ניתנה, בעת מצותן היו נכתבות כמגלת ספר מפי הגבורה למשה עד שנשלמו, וכן מורה פשט הכתוב (שמות ל"ה) כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, כי כריתת הברית לשיענשו לה לא היה אלא בכתיבת הדברים כי כל זמן שלא נכתבו לא היה הברית נכרת עליהן ולא היו נענשים

ונחזור לענין התורה, כי כמו שהיא בידינו היום ניתנה למשה רבינו מפי הגבורה, יקרא לו האל יתברך בראשית ברא אלהים והוא יכתוב על הספר בדיו וכן עד לעיני כל ישראל, כמו שהיא כתובה לפניו ית' קודם בריאת העולם אלפים שנה באש שחורה על גבי אש לבנה ונראה שקודם בריאת העולם היתה התורה כתובה לפניו יתברך מבי"ת בראשי"ת על למ"ד לעיני כל ישראל אות אחר אות בלי הפסק תיבות ופרשיית, כי כל התור' כולה היא שמותיו של הקב"ה, וכשעלה משה למרום ועמד שם ארבעים יום למד אותה כפי מה שהיתה כתובה בלי הפסק בהוראת שמותיו יתברך, וכן למדה לו ג"כ כמו שהיה עתיד ליתנה לו, שהאותיות שיש מן בי"ת בראשית עד צד"י הארץ יתחלקו לשבע תיבות, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכן עד סופה לעיני כל ישראל, ועדין היתה כתובה לפניו ית' אות אצל אות בלי הפסק, עד שקרא למשה רבינו בראשית ברא אלהים ומשה כותב על הספר בדיו, וכן עד סוף התורה, ומיד כשמשה רבינו היה כותב מפי הקב"ה היו נעתקות האותיות שהיו כתובות לפניו למעלה באש שחורה על גבי אש לבנה מפיו של הקב"ה והיה כותבם משה רבינו, וכאילו האותיות ממש שהיו כתובות לפניו ית' היו נעתקות מהאש הלבנה לקלף המקודש שעבד משה רבינו לכתוב בו ס"ת, אלא שהיה כותבם בהפסק תיבות ופרשיות כפי מה שהיה מסדר אותן לו האל ית', וזהו ענין נתינת התורה שהיתה חמדה גנוזה והיה משתעשע בה אלפים שנה קודם בריאת העולם ונתנה לישראל בכמו זה הענין, שאם נשארה עדין לשם כתובה אש שחורה על גבי אש לבנה, על מה היו משיבים המלאכים חמדה גנוזה אתה מבקש ליתנה לב"ו, ומה היה מבקש השטן התורה היכן וכו', אלא בזמן שהיתה נעתקת מפי ית' למשה היו האותיות פורחות ונכתבות על ידי משה רבינו כס"ח וזו היתה המעלה והקדושה