בית א-להים (מבי"ט) קכד

לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלהיכם וגו', ואמר (שם ל"א) כי ידעתי אחרי מותי כי השחת וגו', ויצטרכו לנביא יזהירם מפי האל יתברך ולא יספיק להם האזהרות הכתובות כבר בתורה מענין העונש המגיע לעובר על דברי השם יתברך, כי טבע האדם ויצרו להשליך אחרי גוו הדברים הנושנים ולא יחוש לעונש המוטל עליהם, בפרט בראותו לפעמים ברוב הדורות אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים וכן להיפך, וכשהוא מוזהר מחדש על הענין ההוא בעצמו על ידי נביא מפי השם אז הוא חרד וירא על דבר האל ית', אשר השגיח בו וחמל עליו לחזור ולהתרות בו לטובתו פן יענש, וזהו התועלת שהגיע לישראל במ"ח נביאים ושבע נביאות שעמדו להם לדורות להוכיחם ולהזהירם על דברי התורה, מלבד התועלות האחרות שיש בחול שפע הנבואה על הנביא

ובביאור הסבה החמישית והיא הודעת העתידות ועשיית הנסים והנפלאות, נאמר, כי גם בהיות צורך לנביא להוכיח ולהזהיר כמו שכתבנו למעלה, היה ג"כ צורך ליעד על הבלתי שומעים מוסר מה שיקרה להם אם לא יחזרו בתשובה, כמו שראינו רוב הנביאים שהיו מיעדים לישראל יעודים רעים אם לא ישובו בתשובה, וכן יעודים טובים לטובים ולנזהרים, כי בזה היה נכנס מורך בלבב העוברים והיו שבים בתשובה, וכן השומעים לדברי הנביא היו מתחזקים באמונתם ע"י היעודים הטובים כשהיו מתקיימים

וכן הנסים והנפלאות הן צורך להעשותם על יד נביא, אם בתחלה שע"י כך יאמנו דברו, ואם אחר כך כדי שיהיו נכנעים לו לעבודת האל ית', כמו שאירע לירבעם ביבשות ידו וחזרה לבריאותה על ידי תפלת הנביא, ומה שאירע לנביא שעבר על דברי עצמו. ונמצא בזה כי בזה היה לב האנשים. מתקרב לאמונת ההשגחה והמשפט הישר מהאל ית' על כל העולם, ונראה כי ענין היעודים נמשך מהשגת הנפש ומעלתה מעולם העליון, וכפי הסבה הראשונה, וענין הנסים והנפלאות נמשך ממעלת הנפש בהשיגם דרך נבואה הדברים העליונים לידע ולהודיע עיקרי האמונות, וכפי הסבה השנית

פרק עשרים

ואחר הודעת הסבות החמש, נאמר כי הן הן הראיות מן הסברא למציאות הנבואה. ולזה נלך לראיה מן. המוחש והיא מן הנביאים שעמדו להם לישראל להוכיחם ולהזהירם למוטב, והם מ"ח נביאים ושבע נביאות כמו שאמרו במס' מגילה, והרבה נביאים נתנבאו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה, וכמו שאמרו שם, וענין אמיתת הנבואה מן החוש היה, ממה שראינו התקרבות אל האלהים והכין עצמם לנבואה בחכמה ובמדות והגדת הדברים העתידים והתקיימם, וכמו שנאמר על שמואל (ש"א ד') וידע ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא, לא שנה ולא נפל מכל דברו ארצה, וכן כל נביא בדורו ובעירו היה ניכר וידוע כי מנעוריו נתגדל ביראת ה' וצדק מלאה ימינו, ועל ידי הכנותיו הטובות היה מושפע מנבואה, ועל ידי היעודים שהיה מיעד והיו מתקיימים היה נאמן לנביא, ולא ראינו שום סכל נעדר ההכנות שיתנבא, וכן לא ראינו שום רשע ואפילו יהיו לו הכנות החכמה שיתנבא אלא הצדיק ומוכן לנבואה כשאומר דבר בשם השם ומתקיים נודע שהוא נביא, וכמו שאמרו על אביגיל שהיתה מכלל הנביאות, ממה שאמרה לדוד (ש"א כ"ה) ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל דאיכא אחריתי שתהיה לו לפוקה ומכשול וזו היא בת שבע ומסקנא הכי הוה שנכשל בבת שבע, וכמו שאמרו שם במגילה, נראה כי בחינת הנביא היא בקיום דבריו

והראיה מן הכתובים על הנבואה, הוא מה שכתוב בתורה מצווי השם על אדה"ר מכל עץ הגן ומה שאמר לו אחר שחטא מענין ענשו, כי פשט הכתובים ומדרשם בעונש אדם וחוה והנחש הכל נתקיים, וכן אמר ה' לנח (בראשית ו') קץ כל בשר לפני, ואמר לו עשה תבת עצי גפר וגו', ואני הנני מביא את המבול וגו', והיה מזהיר ומתרה בבני דורו על יעוד המבול ולא רצו לשמוע ובא המבול כמו שהתרה להם על פי ה' מאה ועשרים שנה קודם, וכן האבות ע"ה נתנבאו ואמרו יעודים לזמן רחוק ונתקיימו דבריהם, כמו ענין ירושת הארץ לבניהם ורבוי זרעם שהובטחו מהשם ית' ונתקיים, בפרט מה שנאמר לאברהם אבינו ע"ה (שם ט"ו) כי גר יהיה זרעך וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ונתקיים, וכן כל מה שנאמר על ידי מרע"ה ועל ידי הנביאים הבאים אחריו

ומפני שאחר נתינת התורה על יד משה רבינו היה נראה שלא היה צורך לשום נביא עוד, הודיע האל ית' למשה כי יקים עוד נביאים בישראל וכמ"ש הכתוב (דברים י"ח) כי אתה בא אשר ה' אלהיך נותן לך לא תלמד לעשות וגו', לא ימצא בך מעביר בנו וגו', כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך, תמים תהיה וגו', כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים ה' אלהיך וגו', הנה סדר הפרשה מורה ראשונה כי הנביא שיקים ה' יהיה מקרבם ומאחיהם אחר שיירשו את הארץ, כי לא ישרה שכינתו על נביא כי אם בא"י, והטעם להורות