בית א-להים (מבי"ט) קו

וסברא כתב מה שכתב בפרק זה ואי אפשר שיכתוב ההפך במקום אחר כי דבריו מכוונים ואין בהם נפתל ועקש, אם לא יהפכו דבריו קצת מפרשי ספרו, ואליץ על בעל העיקרים ז"ל כי הוא חכם תורני וכל דבריו מישירות על האמונות התורניות, כי ח"ו שיאמין הוא סברתם בענין ההשתלשלות אלא שסדר הענינים כפי דעתם, וכמו שכתב זהו דעתי בהשתלשלות הדברים מן הסבה הראשונה כפי דעתו וקצת חכמי הישמעאלים, ולא הביא דעת זה בספרו אלא לפרש המאמר שאז"ל לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג וכו' כמו שפירשו בפרק זה פירוש נאה לפי זה הדרך, וכן נראה ממה שכתב אחר כך בפרק י"ג סברת הפילוסוף האחד אשר היא קרובה לדעתנו ונתן בה טוב טעם ודעת, כי קיום השמים והארץ היא על צד המצוה והאזהרה לא על צד החיוב, נראה כי על דעת האחר שכתב למעלה פי"א הוא על צד החיוב, וכן בפרק י"ב במציאות המלאכים כתב שמציאותם הוא כשיהיה האחד עלה והאחד עלול ולפי זה יהיו עשרה כמספר הגלגלים או ט' וכו', וכת יאמרו כי מספרם כפי מספר הגלגלים המתנועעים וכו' והם מ"ט או נ' כמספר המניעים וכו', וכתב כי כל זה חולק על דעת התורה וכו' אלא שמציאות המלאכים כפי מה שישיגו מתארי השלימות אשר בו ית' מזולת שיהיה האחד עלה והאחד עלול והבדלם כפי ההשגה כמו שהאריך שם

ויצא לנו מכל זה כי עם היותו ית' אחד פשוט ברא כל הדברים הרבים עליונים ותחתונים, כיון שבראם ברצונו המוחלט כמו שכתבנו למעלה, שהוא שלא כדרך טבע ואינו מן הנמנעות, או כפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר שזה כולו בכוונה מכוון פעלו ויחדו במה שגזרה חכמתו אשר לא תושג, וכתב כי לפי שבדרך טבע לא ימשך ריבוי מהאחדות פשוטה אמר כמו שגזרה חכמתו אשר לא תושג, ומכאן יתבאר יושר אמונת הרב בעיקרי תורתנו הקדושה במה שלא היה יכול לקרב לשכל דרך בריאה טבעית, הוא מיחס לחכמתו ית' אשר לא תושג, ואינו הולך אחרי דרכי הפילוסופים במה שיש בו הריסה וכפירה בשום עיקר מעיקרי התורה התמימה אלא אחר קבלת אברהם אבינו ע"ה ראש האבות וקבלת משה רבינו עליו השלום כמו שכתב בכמה מקומות מספרו הנכבד

פרק שנים עשר

כל העיקרים רמוזים בתורה בפרט אלו הד' עיקרים שהם שנים שהם ארבעה, קדמותו בכלל מציאותו, שאינו גוף בכלל אחדותו, והם נרמזים בד' חלקי התורה שהם ד חומשים לבד משנה תורה, כי ספר בראשית מורה כולו על מציאות ה', שברא שמים וארץ וכל צבאם והשתלשלות הדורות בהשגחת השי"ת עליהם כמו שכתוב בכל ספורי האבות ע"ה, וספר ואלה שמות רומז על קדמותו ית', המורה על היות כחו בלתי בעל תכלית וכמו שכתבנו למעלה, כי מזו נמשך כחו הגדול בנסים והנפלאות המפורסמות שעשה במצרים ובים סוף, וכן מה שעשה לישראל בירידת המן ובענני כבוד והבאר בזכות האחים הנבחרים ונתינת התורה ושאר הנסים הנרמזים בספר זה עד אשר שכן שכינתו בתוכם, וספר ויקרא שהוא תורת כהנים רומז על אחדותו ית', שנתיחד עם ישראל בהיותו מיחד לו ההגונים שבהם והם הכהנים הלוים באמרו וכהנו לי והיו לי הלוים, לשרת לפניו ולהקריב קרבנות נדבה וחובה על ישראל כדי שיהיו נקיים מכל חטא ויהיה מיחד שמו עליהם לעולם, וספר במדבר סיני רומז על היותו ית' לא גוף ולא כח בגוף, כי לא התפעל בכל מה שעשו במדבר במתאוננים במתאוים במרגלים בעדת קרח ודברים אחרים שעשו ושדברו נגד כבודו וכבש רחמיו שלא לכלותם במדבר, אשר זה מורה היותו משולל משום גשמות בהיותו מלא רחמים ולא נזכר בו תאר איזה התפעלות אלא בדבור בני אדם, ובספר משנה תורה נכתבו אלו העיקרים הד' בפירוש, כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו וגו', כי לא ראיתם כל תמונת וגו' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, מעונה אלהי קדם וגו', כי בהיות ספר זה כאילו משה ידבר דבריו, הוצרך הוא שהשיג אמתתו במה שעלה השמים וירד להעיד על מציאותו יתברך ואחדותו ושאינו גוף וקדמותו בפירוש וכמו שהוא רומז בארבעת הספרים כנזכר

והנה ד' עיקרים אלו נכללים בשנים מהם, קדמותו בכלל מציאותו, שהוא נמצא קדמון, ואינו גוף בכלל אחדותו, שהוא אחד פשוט בלי גוף ולא כח בגוף, ובהיות כלל הד' עיקרים מורים על מהותו ית', מה שאין כן שאר העיקרים נצטוינו בתורה התמימה שנבראת ממהותו ית' במצות עשה ומצות לא תעשה, במה שבינינו לבינו ית' ובמה שבנינו לבינינו, כי מה שתלוי בינינו לבינו מורה על מציאותו וקדמותו, כי בהיותו נמצא וקדמון בלתי תכלית חייבים אנו לשמור ולעשות כל מה שנצטוינו לעשות לכבודו ולגדולתו ומה שהוזהרנו מעשותו שלא למרות עיני כבודו, ומה שתלוי בינינו לבינינו מורה על אחדותו ושאינו גוף ולא כח בגוף, כי בהיותו הוא ית' אחד פשוט בתכלית הפשיטות חייבים גם כן אנחנו שנהיה באחדות כאיש אחד ומאי דסני לאחד ממנו לא נעשה לאחד מחברינו, וזה כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך, והנה כל התורה כולה נכללת בשני עיקרים אלו שהם ארבעה, המורים על מהותו ית' והשפעת מהותו ית' שהיא התורה שכולה שמותיו של הקב"ה המורים על מהותו וגדולתו ית':