באר משה קיח

משה נחום נ"י ירושלימסקי הגאבד"ק קאמינקא יצ"ו, בעמ"ח ספר מנחת משה וספר ברכת משה יהי ד' עמו ובכל דרכיו ישכיל ויצליח ויזכהו ד' לחבר עוד חבורים נכבדים בד' הש"ס והפוסקים ושו"ת אליבא דדינא למען לזכות את הרבים כחפצו ורצונו הטוב ויחזק ד' כחו וחיליה לאורייתא בבריות גופא ונהורא מעליא ויהיה בריא אולם לעבודת ה' ותורתו ויקוים בו הכתוב כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים וכתיב כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ולא ימוש התורה מפיו ומפי זרעו וזרע זרעו עד העולם אכיה"ר

ואחדש"ת הרמה כי מכתבו הטהור בצירוף חבורו היקר והנחמד ספר ברכת משה קבלתי לנכון בזמנו ומחמת איזה טרדות וסיבות נתאחר תשובתי עד כה ואתו הסליחה על מה שלא השבתי עד היום, והנה באמת ראיתי להודיע להדר"ג כי מאד קבלתי נחת מקבלת ספרו הנ"ל כי מדי פתחתיו וקריתי בו כשנים ושלשה דלתות תיכף ברכתי עליו ברכת הנהנין כי נתמלא כל הבית כולה אורה מתורה אור של משה הוא ניהו מר רבה באורייתא נ"י והוא ספר מלא וגדוש בחריפות ובקיאות ובסברא ישרה וכמה הלכתא גוברתא איכא למשמע מיני' אשרי שלו ככה ומד' ישא ברכה והכי קרא שמו ברכת משה כי כשמו כן הוא כי הוא כלי מחזיק ברכה מברכת משה והיינו מה שקבל משה רבינו את התורה מסיני ונתנה לישראל זה הוא עיקר ברכת משה שבירך את ישראל דהתורה הוא מקור לכל הברכות והיינו דבפרשת וזאת הברכה מתחיל מקודם ד' מסיני בא וזרת משעיר למו וגו' ואח"כ התחיל לברך ישראל ורש"י ז"ל פי' דפתח בתחלה בשבחו של מקום וכו' ויש בו הזכרת זכות לישראל וכו', ולדעתי י"ל דזה נמי מכלל הברכות וזו היא ראשונה לכל הברכות דע"י התורה ניתנו הברכות וכ"כ הבעל הטורים ז"ל בריש פרשת ראה את הברכה אשר תשמעו ס"ת תורה שבזכות התורה יבואו הברכות] ואם כן יפה כיון בזה כת"ר נ"י שקראו בשם ברכת משה על שם שברכו ה' לחדש חידושים בתורה והם נקראים על שם כת"ר נ"י וכדאמרינן בתחלה בתורת ה' חפצו והדר בתורתו יהגה יומם ולילה ומעכ"ת נהג בו טובת עין ונתנה לישראל ופזר עליה סך רב והוציאן לאור ע"פ תבל לזכות את הרבים [וכמו שעשה משה רבינו וכדאמרינן בנדרים (דף לח) לא ניתנה תורה וכו' ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' ומסקינן לא נצרכה אלא לפלפולא בעלמא יעו"ש] ובריך רחמנא דיהיב לן אורייתא תליתאי [והיינו ספרו דמר נ"י דנתחלק לג' ענינים נפרדים וכולהו שוין לטובה] ע"י תליתאי והוא ניהו מר הוא ניהו רבא באוריי' נ"י דהוא מוכתר בג' מעלות נשגבות א' כ' תורה והחכמה והב' במעלות היחוס ג' וכתר שם טוב עולה על גביהן והנה להשיב לו תמורה ותשלומין על תשורתו הנכבדה אין ביכולתי כעת כדכתיב כי טוב סחרה מכל סחורה מפז ומפנינים יקרה ולכן הוא נצרך להמתין עד שיצא ספרי בנין שלמה מבית הדפוס אי"ה קרוב לחג הפסח הבע"ל אז אשלח לו ספרי אי"ה לתשלומין אבל לע"ע לא באתי רק ליתן לו גודל הודאה ות"ח והחזקת טובה ולברכו בברכת כהנים יברך יאר ישא אכיה"ר ולמען יהוה לי לאות על מקרא מגילה ראיתי להשתעשע עם הדר"ג באיזה דברים מה שעלה ברעיוני בעת עיוני בספרו דמר נ"י ואף דבאיזה דברים נטיתי מדברי כת"ר שליט"א מ"מ כן דרך התורה זה בונה וזה סותר זה מקשה וזה מפרק וממילא רווחא שמעתתא בעזה"י וזה החלי בעזר ה' וראשון לציון באתי לכתוב על מה שראיתי להדר"ג נ"י שמפלפל בדף הראשון בענין השאלה שבא לפניו איש אחד שהחזיק במצוה זמן רב שנותן י"ג על כוס הבדלה לבהמ"ד וכו' וקם איש אחד שרוצה ליתן בעד המצוה דמים מרובים וכו' והראשון החזיק במצוה זו בחנם דהדין עם מי וכת"ר נ"י האריך לפלפל בתחלה דכמה שיעורי החזקה בזה והביא בזה מחלוקת הפרמ"ג בא"א ובסימן תקפ"א) עם הרב מהר"א אלקלעי בשם שאילת יעב"ץ דהפרמ"ג ס"ל דבעינן שיחזיק ג' פעמים והרב מהר"א ס"ל דסגי בפעם אחת וגם מסתפק אם מהני החזקה בחנם דמלשון המרדכי בב"ב ובש"ע או"ח (סוף סי' קנג) משמע דוקא בשכר מהני החזקה ואמנם מסתימות דברי האחרונים משמע דאף בחנם מהני, ועוד כתב כת"ר דמקור דין זה הוא מירושלמי דהוריות אילין דבר פזי וכו' ופשיט ליה מקרא והקמות את המשכן כמשפטו וגו' דקרש שזכה בצפון ינתן בצפון וכו' ואכן לפע"ד לא כל הדברים שוין וב' מיני חזקות הם ולא ראוי זה כראוי זה וכמו שאבאר. בעזה"י ולפי דברינו אין כאן פלוגתא כלל בזה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וגם אין כאן ספק להסתפק בזה דבעינן שכר דהנה בדין המבואר במרדכי בפרק חזקת הבתים בנדון אחד שהיה מוחזק בגלילה או בס"ת בדמים שקנה מן הצבור ואח"כ אירעו אונס וכו' ונתנו הצבור הזכות לאחר וכו' דהוא דבר שדרך הצבור למכור הזכות לאחרים בשכר או בחנם ואין אדם רשאי לזכות במצוה זו בע"כ של הצבור פשוט דאז הוחזק במצוה על פי הצבור דנתנו לו הזכות במתנה או בדמים דודאי זכה במצוה זו דלא גרע מחזקה דדבר הרשות כגון חזקת סולם או דהוחזק לפתוח תלונות וזיזין בחצר חבירו דדעת המחבר בחו"מ (סימן קנג) כדעת:

הרשב"ם דאין צריך חזקת ג"ש ולא טענה כלל רק אם הוציא הזיזין בחצר הבית ושתק שוב אינו יכול למחות בידו ופשוט דבא בחזקה דמצוה והד"מ שכתב בחו"מ (סימן קמט) גבי דין של המרדכי הנ"ל דבעינן חזקה שיש עמה טענה והביאו הסמ"ע (הביאו גם כת"ר נ"י) לשטתו אזיל דפסק בסימן קנג שם בהגה"ה כדעת הרא"ש דבעינן ג"ש וטענה ורצה לומר שטוען דבעל החצר נתן לו במתנה או דמחל בפירוש דבאמת על זה לא שייך לשון קנין דהא אין מקום על מה לחול הקנין דהא הראיה הוא דבר שאין בו ממש ופשוטי דגם בכאן (בסוף סימן קמט) גבי זכות דגלילה נמי רצה לומר דטענה דמחילה או מתנה שנתנו לו הזכות דקנין לא שייך על זה דהוא דבר שלא בא לעולם [ומערכ"ת שליט"א כתב בספרו על דברי הסמ"ע וז"ל ומה זו טענה אם לא שטוען שנתן דמים וקנה המצוה עכ"ל, ובמחכ"ת אולי לא עיין בטור וש"ע (סימן קנג וסימן קנה) לענין אם לא הרחיק שיעור הרחקה דאף לדעת הסוברים דבעינן בכל זה חזקה שיש עמה טענה מכל מקום סגי בטענה דמתנה או מחילה וכן מבואר ברש"י בבבא בתרא (דף ו' ע"א) ד"ה אחזיק ודברי כת"ר נ"י תמוהין בזה] ולכן לא הביא המרדכי ראיה לעיקר דין זה דמהני חזקה משום דזה פשוט דלא גרע מדבר הרשות וגם אינו ענין לדברי הירושלמי כלל דהתם מיירי במי שהוחזק בדבר שיש בו כבוד ועילוי להאדם כגון לכנוס ראשון דשייך ביה סברא דמעלין בקודש ואין מורידין דאין להוריד אדם מגדולתו שהחזיק כבר בלא סיבה וטענה, ועל זה מביא שפיר ראיה מקרשים אבל במי שהוחזק במצוה דגלילה אין בזה כבוד וגדולה דיהיה שייך בזה הורדה מגדולתו [ורק הריב"ש (בסימן רע"א) דמיירי בענין חזקה דרבנות שם שפיר הביא ראיה מהירושלמי אבל