באר משה (כריף) ב

הקדמת הרב המשתדל היו

באר בשדה ואין צור מבלעדי. האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. מקום שהחמה זורחת. כולו מלא אורה אור אלהים וקדושו. אלהים דבר בקדשו. שמים לרום וארץ לעומק ולמקוה המים קרא: ישראל עלה במחשבה תחילה. כי הוא יסוד המעלה לשם ולתהלה: קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. אשר פריו יתן בעתו. כי הוא ראשית אונו ובאונו שרה: ויברא אלהים את האדם בצלמו. ברוך שככה לו בעולמו. מיטב שדהו ומיטב כרמו. לשרתו ולברך בשמו. ה"ן ישיבה בעזרה: זרעו בו למינהו. ממנו הוא כמעשהו. ויוצא פרח: ויצץ ציץ נזר הקדש בהיר הוא בשחקים. מאיר הוא כברקים. אבינו אב הרחמן נטע נעמן. מילא כל העולם אורה. אחד היה אברהם וירש את הארץ. הוא החל להיות גבור עומד בפרץ. ולא פנה אל רהבים. ברוך המקדש שמו ברבים. כי מעלה גר'ה הוא מגייר את האנשים. ולעובדו שכם אחר ודעת קדושים. עיניהם ישיתו ד בארץ למען דעת מה למעלה ואלהינו בשמים לך ה' הגדולה והגבורה: ונהרו אליו כל הגוים לשמוע בקול דברו. כי יראת ה' היא אוצרו. אברהם בראש תפארת גדולה ועטרת. כל שהיא תפארת. והיו תוצאותיו. ילכו יונקותיו. ביצחק יקרא. משרשיו יפרא. ואת פארי. מלא האורה. ויפוזו זרועי. אביר יעקב משם רועה. שבטי יה לה קרואי העדה נשיאי. אשר תקראו אותם מקראי. המה הגבורים. כולם אהובים כולם ברורים. בשפה ברורה: שומרי משמרת את החקים ואת התורות. לכל הדברות ולכל האמירות. וזאת התורה אשר שם משה

באר שבע אשר נשבע אלהים לאברהם לתת להם ארץ טובה ורחבה. שגופי הלכות תלויין בה. ויביאם אל גבול קדשו. מוצב ארצה וראשו. ההר חמד אלהים לשבתו. סוכו ומעונתו. ה' מסיני בא והאירה. והר סיני עשן כולו. צדק יקראהו לרגלו. וה' השמיע קולו. את כבודו ואת גודלו. עוז לעמו יתן ישראל לסגולתו. יעקב חבל נחלתו. משה קבל תורה מסיני ומסרה: נהג טובת עין במתנת חלקו. ופעם אודה את ה' נצדקו. תורה צוה לנו משה מורשה. על לוח לבך חרושה. המלמד לאדם דעת ודרך תבונות איזהי דרך ישרה: צדקת ה' עשה ומשפטיו. מסר להם סדרי חכמה לראשיו ולשבטיו. ברוך שחלק מחכמתו. ועם דות ודור אמונתו. יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה: משה זכה וזיכה את הרבים. אשר לו אלהים קרובים. ומצ'ריקי הרבים. ודורשי ה' לא יחסרו. ותהלות ה' יבשרו. ישראל שוכן לשפט'יו. דור דור ושופטיו. ושפטו את העם שופטים ושוטרים. אורח לצדיקים מישרים. אלהים נצב בעדת אל זקני העיר השמורה: דור דור וחכמיו. טוב ה' לכל ורחמיו. מים מדליו יזלו בשמיו. נוטפות מר ולבונה. לעושה השמים בתבונה. כאשר השמים מס' פרים וכעצם הספיר ראה ויספרה: כאלה חלק יעקב ההולכים בתורת. חומה היא נבנה עלות טירת. כסף דאורייתא קחו מזמרת. ויקם עדות ביעקב כאשר דבר ה' אל משה

באר בדרך המלך נלך. את האלהים התהלך. לעשות רצון קונו. בגבורות ישע ימינו. מעדיף בטובו. עד שהמלך במסיבו. וכל רוח ה'ן בקרבו. רץ כצבי וגבור בארי. ביראת ה' כל היום ויאמר מהרי. עד לא תחשך ושבה אל בית אביה. חגרה בעוז מתניה. לעובדה ולשומרה: אשריו לדוכי ויט שכמו לסבול על התורה ועל הכבודה. באהבתה ישגה חמיר אשר ל"ו יעדה. על טוב יזכר שמו מזכירין אותו לשבח שפה אחת ודברים אחדים. מה טובו ומה יופיו לפני כל יודעי דת ודין. שוקד על לימודו ויגמול שקד'ים. כיום אתמול כי יעבור ואשמורה: גדלה תורה שנותנת חיים לעושיה. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה. הן בעודנו כבור והדר תעטרהו ויע'טר לו את עטר'ות. מכנף הארץ זמירות. בראש הומיות תקרא: והנה אם העלותו. אל המנוחה ואל הנחלה בית מכחתו. הליכות עולם לו. לראות טוב בעמלו. ושב'ע ילין לעלמא דאתי תעמוד לימינו שנות חיים חיי עולם ועלמות. להנחיל אוהבי ש"י עולמות. ויעל ברמ"בת לחזות בנועם אור פני עליון מז'רוחת ז' רח אור זר'וח אור'ות אלהים אלומות אלומות. אשרי עין ראתה אספקלרייא המאירה: חכמת אדם תאיר פניו באות מאירות והיו למאורות. כי קרן או"ר פני משה

באר המים לנו לעינים. השרידים אשר ה' קורא. מרפסן איגרי: הא למגמר הא לאגמורי. עבידי רבנן. דמש'נו שונה הלכות בכל יום ה'ן קורין וה'ן פ'ולין. בפילפ'ולא חריפתא מחדרן שמעתייהו רבו הנוטפין על הזוחלין נפיק מע'ייני מעין נובע מעיינות מתגברין. ומאחר על'ות אלו הי העולין קושיא ופירוקא מילתא דכסתברא: הלהן תס' ברנה בס'בר אשר הם סוברים. צללו במים אדירים. לכל היד החזקה ראשונים ואחרונים וכל ראשי ההרים. דקו ואשכחו מילי דמסתמן ויסת'מוהו בעלי הפר'שים. המה בחכמתם מעשיה רוחשים. את דבר ה' מה שקבלה נשמתן בהר סיני כל א' בשלו הוא זוכה אורייתא דיליה. מליבא לפומא ל'ה גלי. ויוצא לאור כל סתום גלייה לדרעיה ונפל נהורא: והיד כותבת ה'ן כל חדש. כתוב זאת זכרון בספר מצוה להביא מן החדש. המחדש בטובו. כל שהעין שולטת בו. החכם עיניו בראשו. לאיש'ור איש'ר על נפשו. בנה כמו רמים מקדשו. הלכות גדולות כמה הילכתא גברוותא. כל מילי דמעלייתא הרחיבו פה האריכו לשון לישנא דחכומי לשון חכמים מרפה עשו אזנים לתורה: ה' יתן חכמה. ולאין אונים עצמה. לדעת אמרי בינה כי לא פורש. ל'ו שנ'ו שנ'ה ופי'רש. ק'ן סתו'מה מה וק'ן מפו'רשת. ה'ן דורשין בי"ג מדות שהתורה נדרשת. בכ'לי שהוא כליין. זה הכלל על כל קוץ וקוץ דרוש דרש ושמעתן מהד'רן היינו רבות"ייהו עשות ספרים וחמה בכתו'בים בריך רחמנא דיהיב לן אוריין. ויבחר במשה

באר לחי רואי. ישראל מקורא: אנשי חכמה אנשי מדע. האלהים ידע כי חכמת אלהים בקרבם. ואדירי כל חפצו בם חכם בחכמתו. גבור בגבורתו. במלחמתה של תורה: עמד ושתלן מדור דור: אין לך דור