באר מרדכי ח

זה חלקינו ולהיפך הם צריכין להיות בטוחים בדעתם הנכזבה שאם ידעו עתידם איזי העוה"ז שהם חלקם ג"כ לא יערב להם ויובנו דברי המורה בשם המדרש כי לא די' להם לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז שיהי' בטוח חלקם של העוה"ב גם בעוה"ז, ועיין רש"י להלן (ל"ח - ל"ה) שסי' זה הי' מסור בידו שאם לא ימות אחד מבניו בחייו מובטח אני שאיני רואה גיהנם והבן ע"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף כאמור. ג) תהלים (סי' נו"ן ח"י) אם ראית גנב ותירץ עמו ועם מנאפים חלקך, ודיבר בקדשו דהנה נסיוני עשיר ועני אינם שווין, והיינו מי שהלך כל ימי השבועה לבקש מזון והי' מרוכלין החוזרין בכפרים וכו' ובכל השבוע לא הי' לו כלום מה להשתכר, ובש"ק בא אצלו עכו"ם למכור לו עורות ונוצות, במכר שהו' שכרו מרובה ולא קנה ממנו באמרו שבת היום זה נסיון או שלא השתכר כל ימי השבועה ובליל ו' הלך לחנות ומצא בחנות מטבע גדולה של כסף והחזירו לבעליו זה נסיון אבל לעשיר שעסק בריווח במסחרו של ימי השבוע וכו' כל אלה הדברים אינה לו לנסיון ונגד זה לנסיון כאשר בא אצלו אורח נכבד מעכו"ם שלא ישתה יי"נ – ושלא לילך לטיאטרא וכו' ונגד זה לעני אין זה נסיון שלא ילך לקאסינא וכו' כיון שלא הי' לו אפי' מזון סעודה אחת לא יבוא לו נסיונות כאלו וג"כ חטא של עריות בא מרוב אכילה ושתייה) וזה הכוונה אם ראית גנב ותירץ עמו, כי אל תבוזו לגנב כי ירעב וכו' וא"כ מדוע עם מנאפים חלקך כי זה רק ע"י רוב אכילה ושתייה והיינו התנגדות החטאים הגניבה בא מנסיון העוני, וניאוף בא מנסיון העושר והבן, בד"ק של רבינו נ"ל לבאר דברי הש"ס סנהדרין ק"ו ואנשי סדום רעים וחטאים רעים בגופם שנאמר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאים בממונם הכוונה כהנ"ל שהיו חטאים בגופם נואפים וזה החטא הוא ע"י רוב הטובה ובכ"ז בממונם חטאו עוד שהיינו נסיון העוני והבן היטב ודו"ק. ד) ירמיה (סי' ב' כ"א) ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי גפן נכריה ושמעתי בשם קדשו, דהנה איתא במדרש גפן ממצרים תסיע מה הגפן החיים נשענים על המתים, כן אנו סמוכים על זכות אבות – והנה אמרו חז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וכל מה שעוסקים בתורה ועבודה וגמ"ח זה מביאים עמהם לעוה"ב, וע"כ צריכין בעצמם לעסוק בתועוגמ"ח. אבל מי שלא עסק כל ימיו בתורה וכאשר בא לפני כסא כבודו ליתן דין וחשבון על מפעליו ישאלו אותו עסקת בתורה ישיב לא, רק עתה עשו קרן קיימת עבורי, ועתה ילמדו עבורי משנוית באותיות נשמה וכמו כן בעבודה ישאלו אותו התפללת ועסקת בעבודה ישיב לא, רק עתה מתפללים בעדי ותפילת מנוחה נכונה, עשרה הבטלנים מהח"ק, זה אינו שוה כלום ואח"כ ישאלו גמ"ח ישיב לא גמלתי חסד, ורק כשהי' חולה בחלי' אשר ימות בו אז חלקו בין העשרה אנשי מעמד לכל אחד ואחד עשרה זהובים וזה העני החי' נפשו לפי שעה אנשי ביתו. ושוב יאמרו לו לא זהו הדרך, כי החיים נשענים על זכות המתים אבל לא שהמתים יהיו נשענים, מה שבחייהם לא עסקו כלום. רק אחר מיתתם ששלחו לשם דילוג רב מה שעוסקים לתועלת נשמתו ועתה עוסקים עבורו כל זה אינינו שוה כלום. וזה אנכי נטעתיך שורק ר"ל שיהי' החיים נשענים בזכות המתים דהיינו מה שסגלו המתים בחייהם במעשיהם הטובים, ואיך נהפכת סורי גפן נכרי' שאתה בחייך לא עסקת כלום ועתה תסמוך בסמיכה רק על זה לבדו מה שהחיים יעסקו עבורך ועתה תסמוך על החיים נהפוך הוא, החיים נשענים על זכות המתים שחיו בעוה"ז בחיי העולם הבא נגד פניהם, ודו"ק כי הוא כפתור ופרח. ה) בש"ק פ' ויגש הי' יום הילולא של רבינו יחזקאל איש מופת בענעטה זי"ע אב"ד דפה, שהוא ז' טבת ומלאו לו שבעים שנה מעת שהלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות בשנת תרט"ו לפ"ק, ואמרתי דהנה הפטורה הוא מעניני דיומא, ועיין בספרי עצת עני ח"ב בדף י"ט ע"ב שהפטרה מורה לנו במה דכתיב (יחזקאל סי' ל"ז) ויהי' דבר ד' וכו' ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד לכתוב עליו, ליוסף עץ אחד וכל בית ישראל חבריו, וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד, וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלא תגיד לנו מה אלה לך דבר עליהם כה אמר ד' בהקדים דברי קדשו של רבינו יחזקאל זי"ע במעשה שאירע פה שלא הי' העירובין כתיקונם העמיד לפני פתח ביתו שתי מקלות ושאלו רבינו מה אלה, אמר להם העירובין אינם כתיקונם, אמרו לו רבינו מדוע אינו דורש במראות יחזקאל לפני ארון הקודש השיב להם ברוח חכמתו שהם דברי הנביא יחזקאל שהעמיד שני עצים וכאשר יאמרו לך בני עמך וכו' דבר עליהם ומה יהי' כאשר לא ישאלך אולם תשובתו בצידו הנביא יחזקאל אם יעשה מעשה זר בעצים, והוא המנהיג ולא ישאלו אותו איזי אין לו להוכיחם עוד כן אני עשיתי כן ורצוני הי' לראות אם ראוים אתם לתוכחה וע"כ עתה שאתם שואלים אותי הנני משיב לכם מה הוא אילו דברי קדשו, ששמעתי ממגידי אמת, שמפיו הקדוש יצאו דברים הללו. והנ"ל בס"ד ענינו של הפטרה הו' מענין השלום שהי' מתחילה פירוד בין אחי יוסף וע"כ אמר יאמר האדם עתה בראותינו שיוסף נעשה מלך ועמד בצדקו ולא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו כדברי המדרש שנזכיר להלן, ויחפוץ רק להצדיק את יוסף וישית תהלה במלאכי מעלה שנודע מפי המדרש שהשביעו לשכינה הקדושה שלא יהי' נגלה ממכירתו לאבינו הזקן. ורק יוסף הצדיק והם פועלי עולה ח"ו. אולם הלא הסיבה שמכרו אותו משום שהוכיחם שמבזים בני השפחות וביותר ויספר להם יוסף את חלומו וזה יהי' צידוק הדין לשבטי יה שכיון שלא שחרו תוכחתו לא הי' להם להוכיחם בראותו שאינם חפצים לשמוע תוכחתו ובפרט חלומותיו שבאמת ויגער בו אביו וכו' וכדברי קדשו זי"ע שבמוסר ותוכחה להוכיח רק אנשים שרואים ויודעים שמבקשים תוכחתי כי באמת ענין התוכחה הוא עבודה קשה שבמקדש לשקול בפלס ומאזני האמת והשכל ודו"ק וזכותו יגין עלינו אכי"ר. ו) השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך (תהלים נ"ה כ"ב) ודיבר בקדשו זי"ע שהבטחון צריך להיות חזק אצל האדם עד שהבטחון בעצמו יכלכל את האדם וישבע נפשו עונג ושמחה "והוא" הבטחון יכלכלך ודו"ק ובזה נ"ל להוסיף במקרא קודש שם לא יתן לעולם מוט לצדיק שאפי' הצדיק מט בכ"ז הבטחון החזק לא יניחו למוט עד שאינו מרגיש בנפשו צער המיטה, ומפרשים "ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (שם ל"ז כ"ח) ר"ל שהצדיק אינו נעזב אפי' אם זרעו מבקש לחם, ודו"ק ועפי"ז נ"ל